פדופילים בבתי הספר: איפה הילדים שלנו בטוחים?

החופש הגדול מלווה בלא מעט חרדות לביטחון הילדים שלנו, אך עד פתיחת שנת הלימודים הבאה יש לנו דאגה נוספת: איך לוודא שפדופילים לא ייכנסו לבתי הספר?

22/06/2017
יערה די סגני קבלו עדכונים מיערה
  • בדואר
  • RSS

כל הורה יודע שהורות מלווה בעולם שלם של דאגות וחרדות. כל כך הרבה יכול לקרות לנפשם הרכה ולגופם הקטן של האנשים הקטנים האלה שהבאנו לעולם ושאנחנו אוהבים באופן בלתי נתפס וככל שהם גדלים ומפתחים ונמצאים פחות איתנו ויותר באחריותם של אחרים, כך הם נחשפים ליותר סכנות ולומדים (או מנסים ללמוד) לשחרר את הדאגה ולסמוך עליהם ועל האנשים שאחראים עליהם בפעוטון, בגן, בבית הספר, בתנועת הנוער, בקייטנה ובצבא, גם אם אז, על הנייר לפחות, הם כבר לא ילדים.

אנחנו לא יכולים לחיות במצב של חרדה מתמדת, כמובן, ורוב הזמן אנחנו מאמינים שהילדים שלנו נמצאים בידיהם של אנשים טובים, מקצועיים ואחראים, עד הרגע שאנחנו קמים בבוקר לכותרת כמו זו שהופיעה ב-Ynet לפני שבועיים "מורה פדופיל בכיתה ב".

עם הזמן התגלו עוד פרטים בפרשה. שאול שמאי, בן 49, תושב ראשון לציון. מורה שקיבל אישור העסקה מהמשטרה כאשר היה בגדר נאשם במעשה מגונה בילדה בת 12, מורה שהמשיך להיות מועסק גם אחרי שהורשע במעשה באפריל האחרון, מורה שהמשיך ללמד גם אחרי שמורות שלימדו איתו בבית הספר דיווחו על התנהגות חריגה שלו. השבוע הוגש כתב אישום נגד שמאי.

פדופיל בבית הספר (צילום מסך מערוץ 10)

שבוע אחרי פרסום החשדות נגד שמאי, כותרת נוספת סיפרה לנו על מורה בבית ספר יסודי בטבריה שחשוד גם הוא במעשים מגונים בילדות ולאחר שנערך לו שימוע, חזר המורה ללמד באותו בית ספר. ואם שני אלה לא מספיקים להעלאת מפלס החרדות ההורי שלנו, מספיק שנחפש בגוגל את המילים "פרופיל בבית ספר" וניחרד משלל התוצאות.

כאימא לילדה בכיתה ב' (אוטוטו ג') אני רגילה לחששות מפני הדברים שעלולים לקרות בבית הספר. אני לא מסתובבת במצב חרדה תמידי, כמובן, אבל אני מודעת לסכנות הפיזיות והרגשיות שקיימות במרחב שבו היא מבלה לא מעט שעות ביום ושהיא חולקת עם עוד כמה מאות ילדים ועשרות מבוגרים (אחראיים, יש לקוות) ומנסה להיות קשובה למה שהיא מספרת. ובכל פעם שבתי מספרת על ילדה שלעגה לה, על ילד שניסה להרביץ לה או על מורה שלא הקשיבה לה או לא ראתה אותה, מתכווץ לי הלב, אבל אני מקשיבה, מעודדת , מייעצת ונמצאת תמיד עם אצבע על הדופק כדי לוודא שאין כאן יותר מאשר התנהלות של ילדים שלא תמיד הם מלאכים קטנים או של מורה שצריכה לתת מענה ל-30 ילדים. אני מנסה למצוא את נקודת האיזון על הרצף שבין לגונן לבין לעטוף ולחנוק ומגדירה בכל פעם מחדש את הגבולות המשתנים, אבל מה עושים כאשר המציאות מטיחה בפנינו "מורה פדופיל בכיתה ב'"?, לזה אנחנו פשוט לא ערוכים.

האם הילדים שלנו בטוחים בבית הספר (צילום: שאטרסטוק)

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לסמוך אפילו קצת על צוות בית הספר שבו לומדים הילדים שלנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחשוד אוטומטית בכל מורה, מדריך או שומר ממין זכר. אנחנו לא יכולים להיות עם הילדים בבית הספר כל יום, כל היום. אבל מה שקרה בבית הספר שבו לימד שאול שמאי מאלץ אותנו לשאול הרבה מאוד שאלות שאף פעם לא רצינו לשאול.

איך קרה שאדם שנמצא בהליך משפטי על מעשה מגונה שבו נחשד הגיע לעבוד בבית ספר, עם ילדים? איך קרה שעם הרשעתו לא קיבל בית הספר הודעה על כך (אם לא קיבל) והוא לא הורחק משם מידית? איך קרה שדיווחים על התנהלות חריגה לא נבדקו לעומק?

האם לא הגיע הזמן שייקבעו נהלים שיחייבו למשל בדיקה תקופתית של הליכים משפטיים התלויים ועומדים כלפי אנשים העובדים עם ילדים? האם ברגע שאדם שעובד עם ילדים מורשע בעבירה הנוגעת לילדים לא צריך להיות מנגנון שיבטיח שאותו אדם יורחק מסביבתם של ילדים? ואם קיימים מנגנונים ונהלים, האם לא הגיע הזמן שייאכפו?

האם מנהלות ומנהלי בתי ספר בודקים לעומק את הרקע של כל מורה או כל איש או אשת צוות (שומר, איש תחזוקה, אב בית, מנקה, מדריך בחוג) הנכנסים לבית הספר? האם יש נוהל שמחייב אותם לעשות זאת? האם יש דרך לוודא שזה קורה? האם קיים נוהל שמחייב דיווח על התנהלות חריגה ונוהל שמחייב בדיקה של דיווחים כאלה ודיווח על תוצאותיה?

מה יקרה כשהילדים יחזרו לבית הספר? (צילום: שאטרסטוק)

עוד מעט הילדים יוצאים לחופש הגדול ואנחנו נדאג להם כשהם ייכנסו לבריכה או יהיו בחוף הים, נשאל את עצמנו מי המדריכים שלהם בקייטנה ומי נוהג בהסעה ומתי אפשר להתחיל לתת להם להסתובב לבד בלילה, עם מי ועד איזו שעה.

ובעוד חודשיים הם יחזרו לבית הספר ואנחנו נקווה שתהיה להם מחנכת טובה, שיכירו חברים חדשים, שיצליחו בלימודים ושיחזרו כל יום בשלום ועד שזה יקרה, יש לנו חודשיים לדאוג לכך שלא יהיה אדם אחד שנכנס לבתי הספר ולגנים של הילדים שלנו, שלא נבדק לעומק, שאין אדם אחד שמורשע שהרשעתו אינה מדווחת ושאין מנהל או מנהלת בכל המדינה שלא יבדקו מיד ובאופן יסודי כל דיווח על התנהגות חריגה. יש לנו חודשיים לדאוג לכך שכותרות כמו "מורה פדופיל" לא יקרו יותר.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה