עשר שעות, מאה הטרדות

אישה תעדה בסרטון את קורותיה במהלך טיול רגיל ברחבי ניו יורק, וחשפה את ההטרדות המיניות שכולנו עוברות מדי יום. נמאס לוותר - הגיע הזמן שנחזיר את הרחובות לידיים שלנו

29/10/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

אפתח בגילוי נאות: כבר הרבה זמן שלא מטרידים אותי ברחוב. זה כנראה קשור לעובדה שברוב הרחובות שבהן אני הולכת, אני עושה זאת עם עגלה ובתוכה תינוקת, וציבור הגברים שסביבי כנראה מבין שאני עסוקה מדי בבת שלי, ופשוט אין לי זמן לעזוב הכל וללכת להזדיין איתם.

הרי זה ההיגיון של הטרדות רחוב, לא? שהאישה ששומעת אותן תעצור הכל, תשכח את המקום שאליו היא הולכת והדברים שיש לה לעשות, ותתפנה לגבר שמעיר לה  - ואני מניחה שכל דבר בין משגל מהיר בשיחים; לנישואים של 40 שנה  - מתאים על פי התאוריה הזו. כי אחרת, אני באמת לא מצליחה להבין מדוע ההטרדות האלה קיימות. ג'רי סיינפלד ניסה להסביר זאת בזמנו כשטען ש"לגברים פשוט נגמרו הרעיונות" איך להכיר נשים, והם עושים את הדברים הנואשים ביותר כדי לתפוס את תשומת לבנו. זה שעשע אותי בזמנו, אבל היום זה בעיקר מעורר קבס, כמו כשאני נזכרת בימים שלפני העגלה. אני נזכרת איך הרגשתי שהמרחב שלי חנוק, מוגבל, נפלש על ידי זרים. אני זוכרת כשחשבתי פעמיים מה ללבוש כשאני יוצאת החוצה, האם המחשוף הזה עמוק מדי, האם העקב הזה משדר משהו שאני לא רוצה בו. הרגשתי כאילו אני צריכה להתנצל, להסתתר, להגן על עצמי ממבטים והערות. אלה לא בדיוק הדברים ש"מחמאה" אמורה לגרום לך להרגיש, נכון?

מדי יום, נשים סביב העולם מנסות להסביר לגברים עד כמה זה לא נעים כשמעירים לנו ברחוב. אני תמיד ממליצה להם לצאת בלבוש אישה ליממה ולהבין בעצמם. אבל עד שיסכימו, נשים ניסו להפוך את היוצרות בסרטון הזה, ורוכבת האפניים אחת עשתה כותרות מצויינות עם הניסוי החברתי הזה. עכשיו הוא כבר ממש שוכלל: אישה נעזרה בידיד שהרכיב מצלמה על תיק הגב שלו והלך לפניה במשך עשר שעות בניו יורק. כלום הם לא עשו - רק הלכו. ועל הדרך, תעדו לא פחות ממאה הטרדות שונות. חייבים לצפות בזה: 

הממצאים פשוט מרתקים. בחורה צעירה, נאה אך לא בולטת בחיצוניות שלה (לא שזה משנה), בסך הכל רוצה להגיע למעוז חפצה - ונתקלת בכל כך הרבה הערות סליזיות, קריאות לאלוהים (מעניין עד כמה מטרידנים הם דתיים, לא ידעתי), מבטים רושפים, ושני "דבק" באופו מיוחד שפשוט הלכו לידה במשך דקות ארוכות, מגבילים את המרחב שלה באלימות פיזית ממשית. אי אפשר להתעלם גם מ"המחנכים", אלה שטוענים כי היא צריכה להגיד תודה כשהיא מקבלת מחמאה, אחרת זה לא מנומס. רק חסר ה"לכי לכי יא מכוערת מי רוצה אותך בכלל", אבל זה כנראה תת ז'אנר ששמור למזרח התיכון.

אפשר לטעון כי לא כל ההטרדות בסרטון חמורות באותה מידה. ועם יד על הלב, אני לא יודעת אם זה היה כל כך נורא אם מישהו היה אומר לי "ערב טוב" כמו שאמרו לה - לא שזה אי פעם קרה לי כאן בישראל. אבל הרעיון הוא המאסה, הכמות, החוויה המצטברת. ההבנה שגברים שולטים במרחב הציבורי באופן מוחצן וקולני כל כך, ולנשים נותר רק להתאים את עצמן לתפאורה. הרי אין כאן רצון אמיתי להכיר או לפלרטט. מי מכיר זוג שהתחיל כשהגבר צעק לאישה "איזה כוסית" ברחוב? לא, זוהי לא דרך להתחיל מערכות יחסים, בדרך כלל אין אפילו מפגש בעיניים. הם מסתכלים לך על החזה, על הישבן, על הרגליים, מתבייתים על איבר שהם רוצים שתדעי מה הם חושבים עליו, או סתם, שתדעי שהם גברים והם הבינו שאת אישה. וכעת יקראו בקול, כמו תרנגול, ולא אכפת להם שזה גורם לך להתכווץ, ללכת קצת פחות זקוף, אולי לחשוב פעמיים אם לעבור ברחוב הזה בפעם הבאה.

ההטרדות האלה משמעותן אחת: שליטה. שליטה של גברים במרחב שלנו, בהתנהגות שלנו ובגוף שלנו.  ואנחנו חייבות להתקומם נגדן, כדי להחזיר את הרחובות לידיים שלנו.

 גברים, מתקתק לכם

הקולגה ליאת עיני הפנתה את תשומת לבי למחקרים החדשים בנושא פוריות הגבר ולהשלכות שיכולות להיות להם על יחסי גברים ונשים. ד"ר שלומי ענתבי מציג במאמרו ב"הארץ" מחקר שפורסם באפריל השנה בכתב העת המדעי Psychiatry JAMA . במחקר נמצא כי לאבות מבוגרים, בני 49-45, יש סיכון גבוה מאוד (פי 3 עד פי 25) ביחס לאבות צעירים, בני 24-20, להביא לעולם צאצאים הלוקים בהפרעות רגשיות, נפשיות והתנהגותיות שונות. השבוע הנבירה בזרע הגברי המשיכה, עם הטענה כי טבעונים פחות פוריים. אני לא משתגעת על הסאבטקסט שמשתמע מהמחקר האחרון, על פיו גבריות נמדדת באכילת בשר - אבל כן שמחה שמישהו חוקר את החברה' האלה מהאשכים.

שאלת ה"שעון ביולוגי גברי" היא מעניינת. הכרתי לא מעט גברים שטענו כי יש להם שעון כזה, בלי קשר לאיכות הזרע שלהם - סתם, כי נמאס להם לא להיות אבא של אף אחד, הם מתים להקים משפחה. אני לא מאמינה לכל רווק בן מעל 30, שטוען כי בניגוד לאישה, לו יש זמן והוא לא ממהר להתמסד. לא לכל אחד מתאים להיות האבא הכי זקן בגן. אבל נראה כי מעבר לרמה הפרסונלית, יש משהו חברתי שמכתיב את התבנית של "נשים לחוצות, גברים משוחררים", משהו מעליב, לא הוגן, לא שיוויוני. יותר מדי בדיחות מסופרות על רווקות לחוצות, יותר מדי שאלות פולשניות כלפי אישה מעל גיל 30 ללא ילדים, יותר מדי קשרים מתחילים עם המטענים הלא מאוזנים האלה. ובקפיטליזם כמו בקפיטליזם - כשהחברה מכתיבה לגבר שיש לו יתרון יחסי, אין להתפלא כי הוא ישתמש בו - יצא עם מספר נשים במקביל, ישקר, יג'נגל, יתצחזק לעצמו תדמית של דון ז'ואן הולל ומאושר, על חשבון נשים מאושרות קצת פחות.

אני לא מאחלת לאף אחד חוסר פוריות, חלילה. אבל יש משהו צודק בכך שהמדע מתחיל לחקור לא רק את הפוריות שלנו, אלא גם של הפרטנרים. עכשיו צריך לדאוג גם שגברים יוכלו להכנס להריון, ובכלל נהיה מאושרות.

 

pregman2910

נקמה או הגנה עצמית?

רוב התוקפים מנצחים. רוב הקרבנות שקטים, דוממים, לא מתלוננים. מיעוט מתוכם מגיע לבית המשפט. מיעוט עוד יותר מזערי עושה פעולה בעצמו. יונתן היילו הרג את העבריין שסחט ואנס אותו  -הוא טוען כי זו הגנה עצמית, לא רצח. המשפט בעניינו מתנהל כעת, במקביל לקמפיין לתמיכה בו. להיילו יש תקווה - ריחאנה ג'עברי כבר אבודה. השבוע הצעירה האיראנית בת ה-26 הוצאה להורג בתלייה. ג'עברי הרגה את האיש שניצל אותה מינית, היא טענה כי לא הייתה לה ברירה. באיראן קראו ל זה רצח, ורצחו אותה בחזרה.

אלה הם לא מסעות נקמה, אלא מצבים בלתי אפשריים אליהם נקלעים בני אדם בשל אלימות מינית. הפחד הגברי הקמעי מפני קרבנות ש"יקחו את החוק לידיים" הוא מגוחך לנוכח המיעוט במקרים האלה, וחוסר החמלה - כאן או באיראן - צריך להפחיד כל אחת ואחד מאיתנו.

ריחאנה ג'עברי, יהי זכרה ברוך.

1794753-5

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה