עשרה בלוגרים/ות של סלונה שכדאי להכיר

נעים להכיר: הן כותבות היטב, יודעות לספר סיפור, והכי חשוב – כנות ומרגשות. הבלוגריות בסלונה שכדאי לכם לעקוב אחריהן ולקרוא בקביעות

31/12/2012
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • בדואר
  • RSS

ענת שפירא, די לחינוך

ענת שפירא על עצמה: “אמא ל-5. ד”ר לספרות עברית. מחברת הספרים ‘אמא מניקה’ (מודן, 2003) ו’מדרש עשרת הדיברות’ (מוסד ביאליק, 2005). מרצה לספרות ועורכת ספרי עיון. משתדלת לרוץ כמה שיותר”. ענת שפירא היא אמא דעתנית שכותבת טורים חריפים על מצב החינוך. ילדיה לומדים בחינוך דמוקרטי והיא מפרטת את כשלי המערכת הציבורית לטעמה. כתיבתה אינטיליגנטית ורהוטה, אבחנותיה אמורות להטריד כל מי שיש לו ילדים שלומדים במערכת. ציטוט: “צאר החינוך רוצה לנהל מפעל לייצור חיילים. על פי תוכניתו החדשה בתי ספר יתוגמלו על פי אחוז המתגייסים שינפקו לצה”ל. מי יפסיד? כמעט כולנו, כנראה”.

.

בתו, לאבא שלי אין סולם

מתוך הפרופיל: “אבא שלי הוא נסיך ולכן יצר לעצמו הרמון של נשים יש לו שלוש בנות ואני הבכורה. לכל אחת מאיתנו יש בנות. בערוב ימיו עבר אבי לגור אצלנו ולמעשה חזר לחיק המשפחה”. בכנות מכאיבה ונוגעת כל כך, מגוללת “בתו” את החיים בבית עם אביה חולה האלצהיימר, המחלה הנוראה וחשוכת המרפא. וזה קורע לב. ציטוט: אבאל’ה. אבא שלי הגיבור החזק – זה עם הסולם, הפך להיות “אבאל’ה”. ניסיתי להזכר מתי הוא הפך מאבא לאבאל’ה. אני זוכרת שכשהיינו ילדות ושמענו ילדים קוראים להורים שלהם בשמם ולא “אבא או אמא” היינו ממש מזדעזעות. אייך ההורים האלה מרשים לילדים שלהם לקורא להם בשמות הפרטיים – הייתה אמי אומרת. “ממש חוצפה, איפה הכבוד להורים? מה ההורים הם חברים שלהם? אם הם מתחילים ככה מי יודע לאן הילדים האלה יגיעו”…

.

הבלוג של דוני Defying gravity

מתוך הפרופיל: “אמא ל-3, גרושה טרייה, חרדית ומתמודדת עם הכל בג’אנגלינג של החיים:-)”. מרתק לקרוא את דוני ולקבל הצצה לחייה של אשה שחיה חיים אחרים בתכלית מאיתנו. חרדית שאזרה עוז להתגרש, כשהיא מפרטת את התהליך העגום והלא שיוויוני לאשה במצבה. היא לא מהססת למתוח ביקורת על השוביניזם של החברה החרדית הפטריארכלית, על הצביעות שלה והתפקיד המצומצם שהיא מייעדת לנשים, ולהפגין הרבה עוצמה פנימית בכתיבתה. ציטוט: “אין כל סיבה או מקור ביהדות שאומר שאשה שומרת תורה ומצוות חייבת לסבול בחייה, או תוך כדי גידול ילדיה. אין מישהו שמכריח אותנו בצווי אלוקי ללדת כל שנה, להתעלם מהצרכים הבסיסים הראשונים שלנו, ולהתעלם מהאישיות שלנו בדרך לגידול המשפחה והילדים”.

.

מאיה רענן, אובדת בבית

בלוגרית רב-נושאית, בעלת כתיבה רגישה ונוגעת ללב בחלק מהנושאים, ומעשית ומועילה בנושאים אחרים (חסכון בתקציב הבית). מתוך הפרופיל: “אמא ליובל ואלה, בת זוג לשי. כותבת. כל הזמן”. כותבת בגילוי לב על התמודדותה כאמא, כאשה, כעובדת וכשייכת למעמד הביניים הנאבק. ציטוט: “דלות כלכלית מלווה בושה אדירה, למה? מדוע זו בושה? האם דלות כלכלית מעידה במשהו על האדם? היא בהחלט יכולה להעיד שהאדם לקח החלטות כלכליות שגויות לאורך השנים, אך מי לא שוגה? זו לא בושה לשגות בתחומים אחרים, אך טעות בתחום הכלכלי משמעותה כישלון שלא יעלה על הדעת. מסכנים, אלו שאין להם, מסכנים, הרי כולנו רוצים להיות מוקפים בפלסטיקים ומתכת, כולנו רוצים יופי מול העיניים כל הזמן, כן, היופי מחפה על הכל הרי, לא? יופי אפשר למצוא רק במקום שבו נמצא הכסף, לא? לא ייתכן בית מעוצב ונעים ללא נגיעות יוקרה, לא ייתכן פריט ביגוד מעניין שנרכש בחנות המוזלת, אין יופי בדלות הכלכלית”.

.

הבלוג של עינת רוספשה, אמא לשני ילדים מיוחדים

“אמא לשני ילדים כל כך מיוחדים”, כותבת על עצמה עינת רוספשה בפרופיל, ומיד מכניסה אותנו למאבק חייה ההירואים, בבלוג החשוב הזה. היא מתמודדת עם תסמונת פיברומיאלגיה ואמא לילדים עם צרכים מיוחדים, שני ילדיה אובחנו כאוטיסטים. בשני הפוסטים שכתבה בינתיים, היא משתפת באומץ וגילוי לב על ההתמודדות היום יומית איתם, הגילוי וההלם שבו, הטלטלה שחוו היא ובעלה, הקשיים היומיומיים. מתוך הפוסט: “גידול ילד עם צרכים מיוחדים דרוש המון ..וגם לוקח המון…החיים פתאום השתנו, קיבלתי מלא לחצים  הרבה מלחמות מול גופים שונים. לאבחן את הילדים ילד אחרי ילד..זה סוג של כאב עצום”.

.

פיני שרגיל בן סירא, בבלוג פיני שרגיל בן סירא

מודעות חברתית, רגישות לחלש, אקטיביזם פוליטי, כל אלו באים לידי ביטוי בכתיבתו של פיני שרגיל-בן סירא, עובד סוציאלי בהכשרתו ובעל רזומה מגוון שכולל גם הנחיית תוכניות טלוויזיה בעבר. כיום הוא עוסק באימון אישי ועסקי, אבל השאיפה לצדק שהוא מצהיר עליה, מבצבצת מכל שורותיו. וחוץ מזה, גבר שמאמץ את שם משפחתה של זוגתו הוא פמיניסט למעשה, לא רק בהתנאות עצמית. ציטוט שאהבנו: “גם האחיות יישארו מושפלות. הן אולי יקבלו משהו קטן, בטח יזרקו להם איזו עצם לעוסה, אבל בסופו של דבר הן יחזרו לעבודה מוכות וחבולות, בדיוק כמו שאנחנו חזרנו לעבודה מוכים וחבולים. כי ככה זה בארצנו הקטנטונת והאוהבת אדם. אם את או אתה שוטר/ת, מורה, רופא/ה, עובד/ת סוציאלי/ת, אחות או אח, עובד או עובדת קבלן מכל סוג, הרי שגורלך נגזר מראש”.

.

קרן רוזן, A picture=1000 words

המאיירת קרן רוזן מציגה קטעי קומיקס שנונים וסרקאסטים, עם הומור עצמי משובח, ויכולת לספר סיפור מאויר באופן כשרוני. על אובססיות, טכנולוגיה, קושי עם צמחים והעולם החיצון בכלל, בתנאי שאין לכם בעיה עם אנגלית.

.

.

נטע דורון, צרחנית אינטרנט

“אשה. אמא. עוסקת בשיווק ויח”צ חברתי ברשת לחברות, ארגונים ופרטיים”, כותבת על עצמה נטע דורון, ובבלוג שלה היא מעלה נושאים שנויים במחלוקת מתחום ההורות והחינוך, כשהיא לא מפחדת להציג דעה נחרצת ומנומקת, וגם להתעמת: “מה שעדיין, לאורך כל השנים לא השתנה הוא זה שאני ממש לא יכולה להבין אמהות עם אג’נדה קיצונית וסדורה שלא מוכנות לזוז ממנה מילימטר. האמא שלא מכניסה הביתה ממתקים. האמא שלא מכניסה לבית מוצרי חלב. האמא שאצלה זה רק ממרחי חרובים, חלב סויה או שאר נפלאות בסגנון. האמא שרק מניקה. ורק מניקה. ותמ”ל זה אסון אצלה”.

.

אירה גנאור, אירה מטפלת גם בהורים

הרשת גדושה במטפלים, מומחים ויועצים שונים. אנחנו אוהבות את הבלוג של אירה גנאור, שמעידה על עצמה כ”אמא יחידנית לבן בוגר וחתול מזדקן, ב”מערכת יחסים”, חייה בתל-אביב. נעה במרחב שבין האמהות, טיפול בילדים והדרכת הורים”. יש בו רשימות מעוררות אמון במקצוע הזה, על קונפליקטים הוריים, מערכות יחסים במשפחה, רגשות בין הורה לילד והפוך. היא גם לא נשארת בעמדה מרוחקת ומשתפת מחייה האישיים. ציטוט: “ל”מפלצת הפחד” שלי היה פרצוף אחד עם אלף ניואנסים, בהתאם לאיום המרחף מעל ראש הילד: מיגוון המחלות שיש להן איזכור בספרי הרפואה, כי הילד יצא מהבית “לא לבוש”; מבחר העיסוקים העתידייים המצטמצם עקב כשלון בבחינה בחשבון הקבצה א’ בכיתה ב’; שברון לב בלתי ניתן לאיחוי בשל אהבה נכזבת לילדה ב”צופים”; בדידות לה נידון לכל חייו בגלל מריבה עם חבר; ארסנל האסונות המתרחשים באוויר, בים וביבשה… המפלצת שלי היתה רב-תחומית, בעלת חזון והיפר-אקטיבית!”

.

נעמי בן שחר, ניו יורק למתקדמים

אח, ניו יורק. ערגה, געגוע, והמון קנאה במי שטורפת אותה עכשיו. קחו למשל את נעמי בן שחר, בלוגרית חדשה אצלנו: “מחצית מחיי בדיוק אני גרה בניו יורק. כותבת על החיים כאן עם ביתי לולה. אחרי שנים של עבודה במגזין הניו יורקר, החלטתי לרכז את כל הטיפים שצברתי ולחשוף את סודות העיר בבלוג “ניו יורק למתקדמים” המתמקד בחיים, אוכל, אמנות ובילויים בניו יורק. ב”ניו יורק למתקדמים” תמצאו את כל הטיפים ההכרחיים לביקורכם הבא, מפתח למאחורי הקלעים בעיר המדהימה שלי, מזווית מקומית של אם, אמנית, וישראלית המכירה באמת כל פינה, מסעדה, פנינה חבויה, גלריה קטנה ומדליקה”. היא מצלמת תמונות מרהיבות של ההתרחשויות העכשוויות, מדווחת מאירועי תרבות וצרכנות, וגורמת לנו להתמכר לחלום הזה, של ניו יורק.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה