עקרת בית? עדיף להתגרש

נשים יעדיפו להתגרש מאשר לחזור לתפקידי עקרת הבית והמטפלת העיקרית בילדים,במידה ולא ישיגו שיוויון בחלוקת הנטל בתא המשפחתי, מגלה ספר אמריקאי חדש. ריקי כהן על המהפכה שלא הושלמה, ועל המחיר שהיא וחברותיה האמהות משלמות

29/01/2013
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS
» ThinkStock
"אִמָּא הָיְתָה אוֹפָה, מְבַשֶּׁלֶת, מְגַהֶצֶת, מְקַפֶּלֶת, מַשְׁכִּימָה, מערסלת, מַחֲלִיפָה, מחתלת, רוֹחֶצֶת, שׁוֹטֶפֶת, מְיַבֶּשֶׁת, מְקַרְצֶפֶת, מְמַיֶּנֶת, פּוֹלָה, יוֹרֶדֶת, עוֹלָה, מְקַלֶּפֶת, קוֹטֶפֶת, מַמְלִיחָה, מַמְתִּיקָה, מְנַקָּה, מֵינִיקָה, (כַּמּוּבָן, עַד גִּיל שְׁנָתַיִם) לֹא נָחָה, לֹא יוֹשֶׁבֶת, כָּל הַיּוֹם עַל הָרַגְלַיִם. עוֹמֶדֶת. כָּל הַיּוֹם עוֹמֶדֶת. וּבְכָל זֹאת כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ עוֹשִׂים, הָיִיתִי עוֹנָה: אַבָּא קַבְּלָן, וְאִמָּא לֹא עוֹבֶדֶת". הסופרת איריס אליה כהן, בפייסבוק שלה.

דווקא היום, יותר מבעבר, צריך להודות בזה, המהפכה לא הושלמה, ולא רק בחלק הזה של הכדור. נשים עדיין משלמות את המחיר העיקרי על הג'ינגול בין בית למשפחה. במאמר שהופיע באתר "Sociological Images", כותבת ליסה וייד (PhD), כי נשים אמריקאיות השיבו כי יעדיפו להתגרש מאשר לחזור לתפקידים המסורתיים הישנים של עקרת בית ומטפלת עיקרית בילדים. היא מבססת את דבריה על הספר "המהפכה שלא הושלמה" של קתלין גרסון, שערכה משאל בקרב נשים וגברים על שיוויון בין נשים וגברים בתא המשפחתי בעידן הזה. מהסקר עולה כי 70% מהגברים ו-80% מהנשים שואפים לנישואים שיוויונים, בעלי חלוקה שווה של תפקידים בבית ובגידול הילדים. אבל אידיאלים לחוד ומציאות לחוד, הסיבוך מתחיל כשעל אף החלוקה השיוויונית בני הזוג לא מצליחים לנהל את הקריירות והבית כפי שנדרש מהם. "המשפחה ומקומות העבודה הם 'מוסדות חמדניים'", כותבת וייד, שניהם דורשים כמויות עצומות של זמן ואנרגיות, מה קורה כשבני הזוג לא מצליחים לבצע אותם ברגע שילדים מגיעים?

בספר מוכח כי בעוד האידיאלים של גברים ונשים לגבי שיוויון בתא המשפחתי דומים, המצב משתנה דרמטית במקרה שבו החלוקה השיוויונית לא עולה יפה מסיבה כלשהי, ורשת הבטחון היא - כרגיל, הנשים. 70% מהגברים ענו כי הם מקווים לשכנע את נשותיהם לעשות סדר עדיפויות חדש לעצמן ולהעדיף את הבית על משפחה. מנגד - שלושת רבעי מהנשים ענו כי במצב שהיו מתמודדות עם גבר שמצפה מהן לחזור הביתה במקרה כזה ולתפקד כעקרת בית וגורם עיקרי בגידול הילדים - הן היו בוחרות בגירושין, ולגדל את הילדים לבדן. כמו כן אמרו נשאלות כי הן מחשיבות הצלחה כקריירה המניבה הכנסה גבוהה, באחוז גבוה יותר מגברים.

אחד הנשאלים בספר הזה, גבר בשם מת'יו, השיב למראיינת כי היה מעדיף פרטנרית שמרוויחה כמוהו וליטול חלק דומה בעבודות הבית והילדים, אולם אם זה לא יסתייע, הוא היה רוצה להיות המפרנס, ולהגיע בערבים כדי לעזור בשיעורי הבית של הילדים. עמדת הנשים המשתקפת בספר היא שאינן מעוניינות להיות כמו אמהותיהן, שהקריבו את חייהן למען אביהן, ונותרו מאחור, וכי זו מלכודת שהן לא מוכנות ליפול אליה.

כדאי שתהיי אשה ממש ממש טובה

בארץ ישנן מספר ארגונים ופעילות פמיניסטיות שמקדמים את נושא שיוויון בתא המשפחתי, ואימוץ משק עבודה שבו גם גברים מסיימים מוקדם מספר פעמים בשבוע כדי לטפל בילדים, ביניהם ויצו, נעמת, האקטיביסטית לילי בן עמי, הבלוגר עומרי אימבר חלפין, ועוד. הקונפליקט הזה ממשיך לבעבע אצל הורים בתקופה הזו, ואם להודות, יותר אצל אמהות (או שהן מבטאות אותו יותר ברשתות החברתיות).

248 לייקים ו91 תגובות קיבל הסטטוס הזה שכתבתי השבוע על הקיר שלי בפייסבוק: "מכירות את זה שאתן חוזרות מיום עבודה כמעט מלא, שעוד תשלימו בערב, ואתן מתרוצצות 3 שעות בהסעות חוגים וקניות דחופות, ואתן חוזרות הביתה שדודות מכל גרם של אוויר, ונזכרות בעוד 30 טלפונים שיש להחזיר, ואוי, לעזאזל, ארוחת ערב לילדים שאכלו שוקולד אחה"צ, והעבודה שמחכה לכם אחר כך, וחלומות שלא תזכרו מרוב עייפות? אז זהו, שפחתכם הנאמנה עפה מרכבת הגיהנום הזו בשבוע הבא. חוזרת לעבוד מהבית בהיקף שעות קטן יותר, הלו ריכוזי אבק שמעולם לא ראו מטאטא. היי משרת הסעות והפעלות מורי משרד החינוך. תקראו לזה הרימה ידיים, לא עמדה בזה, אני אקרא לזה: ענייה אבל שפויה. יש לקוות".

בדיון שהשתלהב בסטטוס הזה ובאחד נוסף בעקבותיו, ביטאו אמהות רבות את תסכולן ועייפותן הגדולה מהתמרון בין בית לעבודה, ורבות עודדו את ההחלטה שלי, כדבר הנכון לעשות, גם אם המשמעות היא ויתור כלכלי משמעותי וכן חלוקת תפקידים שיוויונית פחות ביני לבין הפרטנר שלי. רונית שמרון כתבה: "ריקי, כל הכבוד על האומץ. קשה מאוד לצאת מסבך רגשות האשם: איך זה שכל כך קשה לי לנהל חיי משפחה ועבודה בכירה? הרי כולן מצליחות בזה". אז זהו שלא. אשה שאין לה עזרה צמודה, ולא מוותרת על נוכחות בחיי ילדיה, לא יכולה לבצע את שני הדברים. נכון שהנטיה בתקשורת להבליט את "ההצלחות", אבל זה משבש לנו את תפיסת המציאות, ומכניס את כולם לסחרור לא אנושי. כל מי שאני מכירה, וממלאת תפקיד בכיר, נהנית ממטפלת/סבתא צמודה ורואה את ילדיה - במקרה הטוב - שעתיים ביום. בשעתיים האלה היא אמורה להקשיב לילדים, לדעת מה קרה איתם במהלך היום, וסתם להיות שם. וזה אחרי כביסה, כלים, וסתם סידור הבית. ואם היא משלמת עבור כל זה, לא בטוח שהמשכורת שלה מכסה את ההוצאה, אבל רבות לא נעצרות לעשות את החישוב. "כי אין ברירה". שתהיה לך תקופה נינוחה ומלאת סיפוק!", סיכמה.

וחברה אחרת שלי, חמוטל לוין, הביאה את הפאן הלא מדובר, המפחיד שמאיים על נשים רבות שבוחרות בתלות כלכלית בבן זוגן: "אצל ריקי כתבו היום המון נשים שעייפו מהניסיון להספיק הכל ומכריזות שעכשיו הן "עניות ושפויות". דווקא בתור מי שמאוד בעד שפיות, מכל הלב, ודווקא כי כבר עשר שנים אני שם, בחיי העצמאות שלא נותנים הרבה כסף אבל כן, לפעמים, זמן להכול, אני תוהה אם הן כמוני, מודעות מאוד לעובדה שכאשר את בוחרת כאמא ואישה בזוגיות להיות ענייה ומאושרת, כדאי שתהיי אישה טובה לבעלך, נשמה. כדאי שתהיי אישה ממש ממש טובה, או שהוא יחליט שהעסקה הזאת כבר לא משתלמת לו ואז תגלי מה זה להיות ענייה באמת".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה