עף עליה, ואז העיף אותה

הם מתלהבים מיידית, ואז גם מאבדים עניין באותה מהירות. רביד גולדשטיין בסיפור על חברה שנתקלה בזן הגברי הבעייתי ביותר: "המבולבל"

21/04/2013
רביד גולדשטיין קבלו עדכונים מלילי
  • RSS

שעה שלמה ישבה אצלי גל בפנים תוהות ומחפשות תשובה. גל בחורה די שווה, מצחיקה, כייפית ואינטליגנטית, שלא אחת צחקנו שלהיות יותר מדי יכול להיות בעוכרינו לפעמים. אחרי תקופה ארוכה בה היתה כרוכה אחרי בחור מאד לא רציני, העזה לתת הזדמנות לסוג של שידוך שסידרו לה זוג חברים. בהתחלה סיפרה לי, לא ממש התעלפה מהמראה שלו ולא נמשכה אליו. הלב שלה היה עדיין תפוס, אתם מבינים, אבל היא בכל זאת החליטה להמשיך ולהיפגש אתו.

בפגישה הראשונה , שהיתה בליינד דייט, הוא ביקש שייפגשו בבר קרוב לבית שלו "לא נורא", גל התנחמה "אמנם לא התאמץ מדי, ונאלצתי לקחת מונית, אבל לפחות גיליתי מקום מגניב חדש". הפגישה עצמה התבררה כהצלחה. הבחור התלהב והבטיח אף לשלוח זר פרחים לזוג השדכנים. לאורך כל הפגישה הוא רק חזר והדגיש את המנטרה, כמה חשובה לו האמת, כמה חשוב לו לדעת שלפניו עומד אדם כן ואמיתי, שלא מוכר לעולם סיפורים או עושה הצגות. מישהי נטולת מסכות. אמת, אמת, אמת. "זה מלחיץ אותי" אמרה לי למחרת "הוא בכלל לא מכיר אותי. מי עף על מישהו ככה בפעם הראשונה?" גל מצידה ניסתה להסביר לו, שאתה לא ישר חושף הכל. שלוקח זמן להכיר מישהו לעומק, להיפתח ולבטוח. לקלף מעצמך שכבות כמו בצל.

הבחור סימס השכם וערב "לילה טוב חיים", "בוקר טוב נשמה, איך ישנת?", מה שגרם לגל כמובן לקפוא במקום עוד יותר. אבל אחרי כל האכזבות שכבר היתה כה מתורגלת בהן, כל פגישה בת יותר משעה, על בקבוק יין ושיחה מחוייכת וזורמת, היתה עבורה שינוי מרענן ושובר שגרה.

הפגישה השנייה כבר נערכה בבר קרוב לביתה, כך גם השלישית. הבחור ביקש ממנה שתיזום יותר, רצה שגם היא תתקשר ותסמס, אחרת איך יידע שהיא מעוניינת כמוהו? גל ניסתה לרמוז לו בעדינות שיש לה את הקצב שלה, שהיא עדיין מלקקת פצעים מטמבל קודם, והיא ממש מנסה ומשתדלת חזק. אבל ביקשה ממנו שירפה קצת, שייקח צעד אחורה ויזרום בחמישים קמ"ש פחות. מצאה חן בעיניו העובדה שגל חובבת כדורגל מושבעת כמוהו, והוא הזמין אותה לצפות אתו בליגת האלופות בדירתו. היא סירבה בנימוס, כמובן.

התחלות הן דבר קשה, חשבתי. אתה לא באמת יכול לתהות על קנקנו של זה שניצב מולך. אתה רוצה להאמין שהמציג אינו שחקן, שלא מדובר במצג שווא. מצד שני, הפחד ליפול על האף חזק מאתנו. כבר ניכוינו לא פעם בחיים, לכן עדיף שנצנן את התלהבותנו, כדברי לארי דיוויד. אחרי הכל, מה הסיכוי שהפעם זה באמת יהיה זה?

בפגישה החמישית גל כבר שתתה את הכוסית הזו שגרמה לה לרצות לראות את חדר השינה שלו. למרבה ההפתעה, גם הסקס עצמו היה טוב, יחסית לפעם ראשונה. הוקל לה לדעת שעברה גם את המשוכה הזו עם גבר חדש בחייה, ובפעם הראשונה, האקס כבר לא חלף לה במחשבות. למחרת הבחור נשאר לישון אצלה. וגל כבר התחילה להרגיש משהו. אולי חרמנות, אולי הידלקות. משהו בבטן. משהו חדש.

"אני צריך לנסוע לחודש להודו. משהו מהעבודה" זרק לה פתאום. היא ידעה שיש לו עסק במסגרתו הוא נוסע הרבה בעולם. רק לא תיארה לעצמה ששבועיים בדיוק אחרי שהכירו, ייסע כל כך רחוק, ולכל כך הרבה זמן. "באמת? לחודש?" פתחה זוג עיניים כחולות גדולות. "כן, אבל את מוזמנת לפגוש אותי במאלדיביים בעוד שבועיים" הפטיר. כאילו זה עניין של מה בכך עבורה. "שלח לי כרטיס. ואבוא" צחקה.

ואז. בלי שום אזהרה מוקדמת, חלה התפנית. בפגישתם הבאה קרה משהו. גל הבחינה שהוא מרוחק יותר. מדבר אחרת. היא הזמינה אותו לסרט. אבל הבחור פשוט התייחס אליה בצורה לא יפה. ענה בבוטות, בחוסר סבלנות, סילק את ידה כשניסתה ללטפו. "קרה משהו? זה קשור אליי? שמתי לב שאתה לא כמו תמיד" ניסתה לברר אתו. היא לא הבינה איפה קרה הסיבוב, למה התהפך פתאום. האם בגלל שנפתחה מהר מדי? הרשתה לעצמה ליזום? הפגינה חום וחיבה? "עזבי. אמרתי לך שאני לא אוהב שמלטפים אותי בשיער. חוצמזה" המשיך, "לא תמיד הכל צריך להיות זיקוקי דינור" מי מדבר על זיקוקין" לא יכלה לכבוש את עלבונה "אבל יש צורה לדבר, אפשר להגיד יפה ולא באופן מעליב ואגרסיבי".

"הוא לא רצה לעלות אליי באותו ערב" סיפרה לי בבוקר. "אמר שיש לו משהו מוקדם למחרת והוא מעדיף להיות ערני איתי. וזה אחרי שכל הערב הבחור פשוט לא עשה כבוד".

"טוב. כנראה מדובר בסוג של הומו" הבעתי את דעתי המלומדת. לא כי אני חושבת שגבר בכל מצב צריך להיות נכון, וזה לגמרי מקובל שאם יש לך משהו מוקדם בבוקר אתה רוצה לישון טוב לפני. אבל כל ההתנהגות שלו באותו ערב לא מצאה חן בעיניי. היה לי קשה לשאת את הקלות הזו שבה הוא מצא לנכון לקחת את גל כמובנת מאליה ולזלזל בה. גם כשהיא שולחת יד ללטף אותו, זה בודאי לא מצדיק תגובה כה מכוערת, שבועיים בלבד אחרי שהתחלת לצאת עם הבחורה. וזה מייבש, ומעליב.

היא חיכתה כשבוע, אחרי שהמשיך לשחק בה. רק סימס לדעת אם יש לה תוכניות. אבל לא באמת יזם שום דבר. לא שיחת טלפון, לא פגישה. אחרי שבוע התקשרה אליו. רצתה תשובות. ניסתה לברר איפה טעתה, האם היה לה תפקיד בטרן אוף הפתאומי שאחז בו. "הכל אצלך שחור-לבן. את רק מדברת ולא עושה" התריס בה "ישר את ממאה לאפס, או מאפס למאה. כמו הדסקטופ שלך" "מה הבעיה בדסקטופ שלי?" שאלה. ודמעות כבר נקוו בעיניה. "הכל מלא רעש. ובלאגן. תורידי. תורידי הילוך." "אבל ביקשת שאזום" ניסתה להתקומם "כדי שתדע שאני מעוניינת. זה כל מה שיש לך להטיח בי? רק ביקורת שלילית? ולמה נראה לך שתצליח לשנות בנאדם שמלאו לו שלושים? אני לוקחת בן זוג עם הפלוסים והמינוסים, במחשבה שהפלוסים גוברים. שנעים וכייף לי אתו, לא כדי לשנות אותו. זה לא פלסטלינה. ואני לא אשתנה. זו אני, לטוב ולרע. עם הרעשים והבלאגן. ואתה לא מכיר אותי בכלל" לחשה.

"אולי יש לו הפרעה דו קוטבית?" ניסיתי להצחיק אותה כשישבה אצלי על הספה. "את מבינה? אני ממאה לאפס? הרי זה בדיוק איך שהוא התנהג! איך אתה בפגישה ראשונה ולמשך שבועיים בהתלהבות של כלב שלא ראה את בעליו חודשים, מחזר בטירוף, עליז וקופצני, ובבת אחת מאבד עניין, מדבר לא יפה, נעלם וצץ לפרקים כאחרון הפחדנים העלובים?" הנהנתי. והסכמתי. גם מתוך הזדהות. לא כי יש לי מידע סודי לגבי איך פועל המוח הזה שמרשה לעצמו להטיח האשמות ניתוחים וביקורת אחרי שבועיים מסכנים של היכרות, בשלב שהבחורה עוד רחוקה מלהיות בכיס שלך, בשלב שאתה עדיין אמור לחזר וחובת ההוכחה עליך. ביקשת שתיפתח - הנה נפתחה. למה לעזאזל לנעול לה שוב פעם את הלב ככה?

ירדנו על חבית גלידה וליטפתי לה את הראש. הייתי אפילו גם קצת גאה בה. גאה בדרך שעשתה, שלמדה להרים את הראש ולדבר. אמרתי לה שלכל אדם בחיינו יש תפקיד. ואם התפקיד שלו היה להשכיח לה את הניתוק מהאקס, הרי שהוא מילא אותו היטב. ועשה את שלו. ועכשיו נאחל לחייל בהצלחה. כי הוא כבר באמת משוחרר מבחינתנו.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה