עם סכרת אפשר לעשות הכל

בדצמבר 2016 החלטנו אני ועוד שני חברים שלי לעשות טיול מיוחד- בטן גב בזניזבר ומשם לטפס את הר הקלימנג'רו שזה ההר הכי גבוה באפריקה. לא נתתי לסכרת להפריע לי

17/01/2018
גוף ונפש קבלו עדכונים מגוף ונפש
  • בדואר
  • RSS

מאת: אלון מאור

אני אלון מאור בן 31, מתל אביב, נולדתי וגדלתי ברמת השרון. לאחר מלחמת המפרץ וקצת לפני חגיגת יומולדת 8 שלי אובחנתי כסוכרתי. באותו זמן, התחלתי לחוש בתסמינים המקדימים של הסוכרת ביניהם, שתייה מרובה, השתנה והבנתי שיש משהו מוזר. דיברתי עם אמא שלי והלכנו לעשות בדיקות דם, למזלי, גילו את הסוכרת בשלב מוקדם.

בתור ילד אני זוכר את הטראומה כאשר סיפרו לי ולמשפחתי כי פתאום שמעתי שזה לכל החיים וילד בגיל כל כך צעיר רגיל לכך שאומרים לו שהוא חולה הוא מקבל תרופה וזה עובר- אך פתאום אמרו לי משהו לכל החיים- זה היה נראה מפחיד. יחד עם זאת, לא הייתה לי שום תחושה של חוסר, גדלתי כמו שאר הילדים. הבעיה היחידה הייתה שכל הזמן הייתי צריך לדאוג לבריאות שלי והדברים שעשיתי היו יותר מורכבים כי הייתי צריך לבדוק את רמת הסוכר שלי ולראות שאני בסדר. כנער לא עשיתי הרבה ספורט- הייתי במגמת תיאטרון ועשיתי ספורט כמו כל ילד ממוצע בגיל שלי, במהלך הצבא הבנתי כי פעילות גופנית מסייעת לאזן את רמות הסוכר בדם ולכן, התחלתי לרוץ, לעשות טריאתלון וכך נכנסתי לכושר.

אלון מאור צילום אלבום פרטי

כמובן שעם סוכרת עליי להיות יותר עם האצבע על הדופק אך החלטתי שאני אשלוט בסוכרת שלי ולא מישהו אחר. כשהשתחררתי מהצבא החלטתי לעשות את שביל ישראל וזה היה לא פשוט בכלל. באופן כללי, מדובר בטרק מאוד ארוך ומורכב ועם הסוכרת זה אפילו עוד יותר קשה. באותה התקופה לא היה מד סוכר רציף וסנסור ולכן, זה דרש ממני לבדוק כל הזמן את הסוכר ולהיות מודע לגוף שלי בשביל להישאר מאוזן.

לאחר מכן, התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית משפטים ויחסים בינלאומיים- זו הייתה חוויה ראשונה שהחיים שלי מתנהלים בלי שמישהו ידאג לי. הייתי צריך להיות אחראי לכך שאני מאוזן כל הזמן ורכשתי מד סוכר ללא דקירות המאפשר לסרוק את רמת הסוכר בגוף. בחופשת הסמסטר בתואר התחלתי לעשות טרקים בחו"ל - בנאפל ובוויאטנם וכך התאהבתי בלטייל ולטפס בעולם.

אלון מאור בשלג

בדצמבר 2016 החלטנו אני ועוד שני חברים שלי לעשות טיול מיוחד- בטן גב בזניזבר ומשם לטפס את הר הקלימנג'רו שזה ההר הכי גבוה באפריקה (גובהו הוא 5.895 מטר). עם הרבה תכנון מראש ודאגה רבה לסוכרת שלי הצלחנו לעשות את את זה.

מדובר בטרק מאוד קשה- זה טרק שהוא רק עלייה ואתה כל הזמן מטפס למעלה ההר. באופן כללי, הגובה והקור מאוד מחלישים את הגוף, דבר אשר מקהה את החושים וכשמוסיפים את הסוכרת צריך עוד יותר להסתדר עם זה וצריך להיות מוכן לזה מראש, מה שהופך את כל הדבר להרבה יותר מורכב. הדבר הכי מרגיע שהיה לי בטרק זה שהייתה לי סביבה בטוחה, היו איתי אנשים שיכלתי לסמוך עליהם. בנוסף, בהיבט של הסוכרת הדבר המשמעותי היה לדעת כמה אני מאוזן כי הליכה בטרק כשהאדם לא מאוזן יכולה להפוך למשהו בלתי אפשרי אך ברגע שאתה יכול לשלוט בסוכר שלך זה יכול להקל על הכל. הדבר המשעשע ביותר היה כשהגעתי לקצה ההר, לגובה של 5.895 מטר ובתוך דקה האייפון כבר שובק חיים כי "קר לו מדיי" אך המד סוכר נתן לי את התוצאות והיה מדויק לגמרי.

אלון מאור אלבום פרטי

בסופו של דבר, אני חושב שעם סוכרת ניתן לעשות הכל ואין דבר העומד בפני הרצון אך, מאוד חשוב לעשות את זה בדרך הבטוחה והנוחה ביותר. על אף שאני מבצע דברים מקצועיים, במהלך היומיום, אני מתמודד עם הסוכרת ושם האיזון הוא הכי חשוב בכל רגע נתון, בין אם זה שאני בזמן ישיבה ובין אם זה כאשר אני בזמן ספורט.

** הכותב, אלון מאור, מתמודד עם המחלה ומוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה