צו קריאה

לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף. רינה ארטשטיין חושבת שהקרב נגד צומת ספרים וסטימצקי הוא ניסיון נואל של סופרים לגלגל את העלויות על הצרכנים באמצעות ייסורי מצפון

30/04/2012
רינה ארטשטיין קבלו עדכונים מרינה
  • RSS

פורסם לראשונה בבלוג של עידו קינן, חדר 404


קנו בגדים רק בחנויות המעצבים. תמכו בעסקים קטנים. תמכו במעצבי האופנה, מעצבי חלונות ראווה, בתופרות, במייבאי הבדים הקטנים. אל תתמכו במונופולים. קנו בגדים ממוכרים שימליצו לכם על בגד כי הוא באמת מתאים לכם – לא כי הם חייבים. וכן, גם בכיכר המדינה יש מבצעים. ואוהבים שם בגדים, ונעליים, ותיקים. ברשתות הגדולות אוהבים רק כסף. הם עושקים את המעצבים, הם עושקים את התופרות, הם מוחקים את עיצוב האופנה. אל תקנו ברשתות שבזות לעיצוב יצירתי, שמתעבות בדים לא שגרתיים, שמעלימות גזרות נועזות. תמכו בעסקים הקטנים. קנו ספרים במקום שמכבד מעצבי אופנה ובגדים. הצילו את המעצבים.

אם הייתי פוצחת בקמפיין כזה לטובת מעצבי האופנה בישראל, הייתם טוענים, ובצדק, שמעצבי אופנה כבודם במקומם מונח, אך בגדים צריך ללבוש, ואי אפשר לקנות כל גופיה ב-300 שקל. בגדי מעצבים נועדו לאלה שהאופנה בנפשם ויכולים להרשות לעצמם לקנות בגדים במחירים מופקעים, לא ללבוש יומיומי על ידי אנשים מן השורה.

אז יש קמפיין כזה, אבל הוא מדבר על ספרים.

לפני כמה חודשים התוודעתי לאלכס אפשטיין וספרו הייחודי שפורסם באלבום תמונות בפייסבוק. לקח לי כמה שבועות עד שמצאתי זמן להכנס ולקרוא, אך עוד יום ועוד יום, תמונה ועוד אחת, וקראתי את כולו. נהניתי מאד מהעומק, מהיחודיות ומהאפשרות של כל קורא להכניס משמעות משלו למספר משפטים קצרים. נרשמתי לעדכוניו, ומאז נהניתי מטפטופי הגיגיו בפיד שלי. והנה, בשבוע שעבר, פתאום החלה מתקפה: מלחמה ברשתות הספרים (או בכינוי הקולע: צומטסקי), הקרטל שהן יוצרות עם הוצאות הספרים, בקוראים המעזים (!) לקנות ספרים בזול ובהרס הספרות והשירה הנובע מכך.

ישנה מגמה עולמית שבהם אמנים, סופרים ומשוררים נוטים לשים את עצמם מעל לכללי השוק. כללי השוק נועדו רק לאנשים הפשוטים, ולא לאנשים שאמנותם אומנותם, המורמים מעם. ואם אנחנו, ההילביליז, שרק רוצים לקרוא ספר בשעות הפנאי, מנצלים את כספנו בצורה אופטימלית וקונים במבצעים של הרשתות – הרי שאנחנו חסרי תרבות במקרה הטוב, או אחראים באופן ישיר להרס התרבות וחיסול השירה במקרה הגרוע.

(דרך אגב, שירה הפסיקה להיות מיינסטרים תרבותי מתישהו בשנות ה-80, אז להאשים את הרשתות בהרס השירה זה כבר באמת מוגזם. אולי כדאי שהמשוררים יעשו חשבון נפש עם עצמם ויחשבו מה הם עשו או אלו תהליכים תרבותיים אחרים קרו בינתיים שגרמו לכך שהם הפכו ללא רלוונטיים לקהל הרחב).

בעיני, המחאה הזו משולה למעצב מכיכר המדינה שזועק על כך שהמוני העם מעדיפים לקנות בקסטרו ובפוקס “רק” כי יותר זול שם. כן, אני עובדת לפרנסתי, וערך העבודה שלי נקבע בשוק החופשי על ידי היצע וביקוש למקצוע ואיכות העבודה שלי. אני לא מתביישת לומר שאין שום סיבה שאמכור את עצמי ואת עבודתי בזול כדי לקנות עבודה של מישהו אחר ביוקר. חנות ספרים פרטית שנותנת יחס אישי היא דבר מקסים ונהדר, אך בעיקרה היא “בוטיק” ספרים שמיועד לקהל נישה שיכול ורוצה להרשות לעצמו לקנות ספרים ביוקר.

אכן, ספר אינו דומה למוצרים אחרים. מוצרים אחרים, ניתן למדוד או לבדוק לפני הרכישה. אם המוצר לא מתאים או לא מוצא חן בעיני לאחר הקניה – ניתן להחזירו לחנות. ספר במהותו, הוא נעלם. אין לי דרך לדעת אם ספר ימצא חן בעיני בעת הרכישה, אפילו אם המוכר הידען המליץ עליו בחום ואפילו אם כבר קראתי ספרים של סופר זה בעבר. כשאני צריכה לשלם 89 שקל עבור משהו בלתי ידוע – אני מעדיפה ללכת על בטוח. רק ספר שאני בטוחה (עד כמה שניתן) שאהנה ממנו. סופר חדש? אין סיכוי. ספר שירה? ממש לא, זה קצר מדי. עד שאגיע הביתה, כבר אצטרך לקנות ספר נוסף. כשאני צריכה לשלם 25 שקל עבור ספר (באותו מבצע 4 ב-100 הנאלח), אני יכולה להיות יותר הרפתקנית. זה מועיל לי וזה מועיל לספרות ולסופרים, שיש מי שקורא את הספרים שהם מפרסמים, במקום שהם ימשיכו לשבת על המדף במחיר מופקע.

ולגבי הטענה שלולא המבצעים, מחיר ספר לא היה עולה על 50 שקל, הרשו לי להגיב בגיחוך. התחרות והמבצעים הגדולים החלו בסביבות 2002. שלפתי כמה ספרים מהמדף שקניתי לפני שנה זו, אבל אחרי שכבר התחילו לסמן מחירים על הספרים – והנה – 74 שקל. והנה עוד אחד – 78 שקל. ואלו ספרים מלפני יותר מעשור. מאז כבר הייתה לא מעט אינפלציה, והמחיר הרווח לספר ללא הנחה הוא 89 שקל. אם לא יהיו מבצעים, אז באורח פלא מחיר הספרים יירד? לא ברורה לי התיאוריה הכלכלית שעומדת מאחורי טענה כזו.

כשהמשוררים והסופרים יוצאים בקריאות על השכר העלוב ועל כך שהרשתות לוקחות את כל הרווחים לעצמן – יש לי רק תשובה אחת: אל תמכרו ברשתות. אתם לא יכולים לאחוז את המקל בשני קצותיו. גם לנצל את החשיפה שמקבלים רק ברשתות גדולות עם פרישה ארצית, וגם לקבול על כך שהן לוקחות את הרווחים לעצמן. אלה הם כוחות השוק. אתם רוצים גם וגם: גם להיות מורמים מעם ולעסוק באמנות לשם האמנות, וגם להרוויח מכך מספיק למחייתכם. לצערכם, זכות זו שמורה רק למתי מעט, האליטה של האמנים (ולא תמיד בגלל איכות היצירה שלהם, אלא לעתים קרובות דווקא בגלל שהם פחות איכותיים ולכן יותר פופולריים). בידיכם הבחירה: לעבוד לפרנסתכם בתחום אחר ולעסוק בכתיבה כתחביב, או לשנות את מודל ההעסקה שלכם. הבחירה לגלגל את העלויות על הצרכנים על ידי גרימת ייסורי מצפון היא לא הוגנת, אבל יותר מזה – פשוט לא תעבוד.

בעידן הנוכחי אנו עדים להיעלמותן של חנויות פרטיות שרובן לא מצליחות להתמודד עם הרשתות בצורה נבונה. זה עצוב, אבל זה תהליך שקיים בכל התחומים העסקיים, לא רק בתחום הספרים. רשת פרטית מציעה לצרכן איכות אחרת, מקומית ואישית, ועל המאפיינים האלה יש אנשים שמוכנים לשלם פרמיה. כמו שיש אנשים שמוכנים לשלם על איכות ויצירתיות של מעצבי אופנה. אבל לא כולם. ול”לא כולם” האלה, שהם הרוב הגדול, יש את הרשתות. לקרוא להם “מחרבי הספרות והשירה” זה לא נכון ואפילו מעליב. למעטים יש חנויות פרטיות, במידה שהתמזל מזלם לגור במטרופולין גדול שמאפשר את זה, ובעיקר – יש את האינטרנט.

צאו וראו מה קרה לתעשיית המוזיקה בשנים האחרונות, תהליך שקורה גם בתחום הספרות. כשכל אחד יכול לפרסם בפורמט דיגיטלי ולמכור בחנות מקוונת – פתאום מגלים את הזנב הארוך. פתאום אפשר להחזיק גם ספרים קצת יותר ישנים במלאי, כי המלאי הוא כמה ביטים על שרת, ולא ספר שתופס מקום יקר במחסן. פתאום אפשר להגיע כל אותם צרכנים מבודדים שרוצים משהו איכותי שאינו במיינסטרים. ובאופן מפתיע – הם מוכנים לשלם. כמה הם מוכנים לשלם? דולרים בודדים במקרה הטוב. אבל כשאין את כל מנגנוני השיווק, החנויות, המוכרים, המחסנים וכל גוזרי הקופונים בדרך, מסתבר שזה מספיק.

אז תתאגדו, תחתמו על חוזים יותר מוצלחים, תפתחו הוצאה לאור משלכם, תמכרו באינטרנט. אל תבואו אל הרשת הגדולה, שמטרתה – כמוכם, היא להרוויח ותגידו לה להרוויח פחות. ובוודאי אל תבואו אל הצרכן ותגידו לו שהוא שווה פחות מכם, ולכן הוא צריך לקנות ביוקר מוצר זהה, רק כדי שמישהו אחר ירוויח על גבו.

*   *   *   *   *   *

עוד פוסטים מתוך חדר 404:

על כותרות הספרים של הוצאת רסלינג

מו"ל הוצאת גרף זועם על חוק הספרים

יאיר לפיד לא טיפש?

סיפורים מהאינטרנט




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה