עכשיו אני יכולה לחייך

מה גורם לאישה לעקור את השיניים שלה, כולן? מיטל כהן-הנגבי בוידוי חושפני על מה שעברה בשנה האחרונה, ואיך בסופו של דבר היא חושפת שיניים וצוחקת

21/12/2014
מיטל כהן-הנגבי קבלו עדכונים ממיטל
  • RSS

נתחיל מהסוף: עכשיו אני יכולה לחייך. ואני לא מפסיקה. עם הילדים, עם המשפחה, עם חברות, בסוף שבוע  עם בעלי בפראג, בנסיעה עם חברות לפריז. חוגגת את החיים כמו שלא חגגתי מעולם. חושפת את השיניים המושלמות שלי וצוחקת.

אני בת 38, יש לי מכון יופי באחד מיישובי הדרום, לקוחות קבועות שאוהבות אותי ומפרגנות לי. כשסיפרתי לכולן מה אני עומדת לעבור, כולן כאחת נאנחו. ואני ידעתי שעם כל מה שעומד לקרות אף אחת מהן לא תוותר עליי. ושאחרי שהכל יסתיים אני אשמח שעשיתי את זה.

מיטל כהן הנגבי

שן אחת שבורה, השנייה סדוקה

מאז שאני זוכרת את עצמי, היו לי בעיות בשיניים. מגיל צעיר היו לי חורים, והרופא היה אומר לאמא שלי לא לתת לי ממתקים. אבל האמת שכמעט לא היו אצלנו בבית ממתקים, אולי בחגים. זו פשוט הגנטיקה המשפחתית המחורבנת שהרסה לי את הפה. בגיל ההתבגרות כבר התחלתי לעבור טיפולי מורכבים: טיפולי שורש, עקירות, כתרים, מה לא. התרגלתי לאכול בפה סגור, כמו ליידי אנגליה, ולצחוק כשאני שמה יד על הפה, שלא יראו את מצב השיניים שלי. אחת שבורה, שנייה סדוקה, את השלישית הרופא עקר, וזה רק בקדמיות. המצב של הטוחנות היה יותר גרוע.

באיזשהו שלב הפסקתי ללכת לרופא השיניים. גם בגלל הכאב והפחד, וגם כי המצב הכלכלי של הוריי התדרדר והיה לי לא נעים, כל טיפול כזה עלה מאות שקלים.

אחרי שהתחתנתי נכנסתי מיד להיריון. ילדתי 3 ילדים, ובכל היריון המצב בפה המשיך להתדרדר. הייתי עושה איזה טיפול חירום, בשביל שיירגע קצת, ולא ממשיכה עד ההיריון הבא. אבל השוק האמיתי קרה לי שנה וחצי, כשהפסקתי לעשן. הרופא הסביר לי שבזכות זה שזרימת הדם לחניכיים שלי נעשתה מהירה יותר וכל השיניים והכתרים התחילו לזוז. באיזשהו שלב כבר לא יכולתי לאכול יותר.

בעלי שיכנע אותי ללכת לרופא, החזיק לי את היד כי רעדתי מפחד, ושנינו קיווינו שאפשר יהיה לשפר את המצב שלי במהירות. חשבנו אולי הוא יציע תותבות, אבל הוא מיד אמר שאם אני רוצה לשקם את הפה – אני צריכה לעשות השתלה של כל השיניים, לסת עליונה ותחתונה.

בזכות בעלי שעודד אותי, לא התלבטתי בכלל. גם הילדים מאד תמכו ורצו. אני חושבת שהם קצת התפדחו שיש לאמא שלהם כאלה שיניים איומות ושאני תמיד צוחקת ומסתירה.

עכשיו אני כבר יכולה לחייך (צילום שאטרסטוק)

חולמת על סטייקים בלילה

היה לא קל. אבל אני לא מצטערת לרגע. נהפוך הוא. היו רגעים שהייתי בדיכאון, כי זה לוקח זמן, ובמהלך הזמן הזה לא היו לי שיניים והשתמשתי בתותבות זמניות. היה לי קשה לאכול, בעלי היה מכין לי דייסת סולת חמה ומכניס פנימה כמה קוביות שוקולד שיהיה לי מתוק ונחמד. אבל כמה אפשר לאכול אוכל של תינוקות? בלילות הייתי חולמת על סטייקים. ותפוחי אדמה. עוגות גבינה. מה לא. הייתי מתעוררת בבוקר שטופת זעה.

במשך כמה חודשים סבלתי, אבל זה היה שווה את זה. הארוחה הראשונה שאכלתי אחרי שכל ההשתלות נגמרו היתה מלאה בבשר. עשינו על האש בחצר, עם סטייקים, המבורגרים וקבבים טרפתי כאילו לא אכלתי שנה. אחר כך הילדים עשו לי הפתעה: אלבום עם תמונות לפני ואחרי,  שכמובן תליתי במכון. כל הלקוחות שתמכו בי בתקופה הזו, גם כשנאלצתי לבטל להן תורים, התפעלו מאיך שאני נראית. יפיתי, ואני אומרת את זה במלוא הצניעות. השיניים החדשות ממש שינו לי את הפנים. כולם אומרים שאני יפה יותר ואני מרגישה יפה יותר. וצעירה. בא לי לצאת, לנסוע, לבלות, לקנות. לטרוף את העולם. איזה זה כייף זה!

למידע נוסף על שיקום הפה לחצו כאן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה