עוד שנה מחוץ למירוץ

איזה אמא תהיי השנה? אביבה משמרי תמשיך לנהל סדר עדיפויות צרכני אחר. הנה התנ"ך של האמהות השפויה

02/10/2011
שלחו לחבר
 תגובות 
» אביבית משמרי קבלו עדכונים מavivamishmari
  • RSS

» למה אנחנו מפחדים מפחמימות?

הן ספק האנרגיה העיקרי של הגוף, מהוות לפחות מחצית מהרכב התזונה היומית, ותורמות למצב רוח טוב. אז מדוע רובנו פיתחנו יחסים כל כך מורכבים עם הפחמימות?

רעות חוצה, 13/03/2016
אמא אווזה ThinkStock
>> אמא אווזה, ThinkStock

השנה הזו לא נשתנתה מכל השנים, אלא במידת הביטחון שבה אני חוזרת ומשננת לעצמי את ההבטחות והתובנות הנוגעות לאמהות שלי. נראה שהיא התעצמה מצד אחד, ועם זאת התעדנה והתגמשה, ומחוברת יותר לחיים ולנסיבותיהם.

השנה אמשיך להאמין שבגילאים צעירים כמו של ילדיי, תמיכת המשפחה ותחושת הביטחון חשובה יותר מאישורה של קבוצת השווים. השנה אמשיך לא לצאת מעורי כדי להסתגל לסטנדרטים הכלכליים והפרקטיים של משפחות אחרות שיכולתן גדולה משלי ומערכת הערכים שלהן שונה.

השנה אמשיך לנסות לעבוד בתפקידים שאני נהנית מהם, אבל להימנע משאיפה לקריירה שהיא בעצם השבעת רצונו של ממונה זה או אחר, ובאה על חשבון זמן משפחה עם ילדים צעירים.

אמשיך להתרחק ממתנות יקרות ומפעילויות גרנדיוזיות, ולנסות לשתף את הילדים בשיקולי הקנייה והביצוע שלי (בגבולות ההבנה שלהם). כמו גם בשיקולי החיסכון. וגם בידיעה המרגיעה שאם באמת נרצה, השבח לאל, נוכל להשיג כמעט כל דבר - אלא שיש לנו סדר עדיפויות.

אמשיך להאמין שכל שנה של ילד בבית ולא במסגרת חינוכית היא מתנה, ואודה למזלי הטוב ולצירוף הנסיבות (עבודה מהבית פלוס עזרה מסבתא, שתהיה בריאה) שאפשר לי להשאיר את שני ילדיי בבית עד גיל שלוש. אבל השנה גם אשלח לראשונה את בני הצעיר לגן ילדים נעים ואשמח לראות אותו נהנה שם. והשנה אני גם מלווה את בני הבכור לכיתה א' ומאמינה ביכולותיו להסתגל ולהתמודד וגם ליהנות מכל היתרונות שיש לבית הספר פתוח-דמוקרטי להציע לו.

אמשיך להיווכח כל פעם מחדש, שילדים לומדים בקצב שלהם ולא על פי אג'נדה פדגוגית. שמתן מרחב נשימה, חופש ביטוי אישי וביטחון רגשי, הם חיוניים אם אני רוצה לאפשר למידה והשכלה. שכמו למבוגרים, גם לילדים מגיעות שעות חופש, שעות "מתות", זמן בהייה, אישור גורף להתנהלות מהורהרת (במגבלות החיים) ובלי למשטר את כל זה במסגרת לוחצת ומלאת ציפיות חיצוניות.

אמשיך ככל הנראה להיות אמא שהיא קצת "בטטה" מטבעה, שלא מאיצה את הילדים לריבוי חוגים, לפסטיבלים הומים ולימים שלמים במשחקיות או פארקי מים. נעשה אלף דברים אחרים, אבל ההתנהלות הכללית תהיה נינוחה גם השנה, ותתאים לקצב הפנימי של כולנו, עם לו"ז כללי רופף בלבד.

אמשיך כנראה להצטער מעט שילדיי לא נוסעים כל שבת לימים שלמים בכפר, בפארק, בערים אחרות, בקמפינג על המים, בשקי שינה במדבר, בשל קשיי ניידות לוגיסטיים והתארגנותיים כאלה ואחרים. ואשלים עם זה שוב כנראה, כי זו דרך חיי, ולכן זו גם דרך חיינו, על הטוב והבינוני שבה.

אמשיך, לא כמדיניות אלא כדרך חיים, לספק חשיפה יומיומית לתרבות ולאמנות, כתכונה שמוטמעת בדמנו ולא כפעילות דידקטית. ספרים בכל חדר בבית, מוזיקה כפסקול לחיים, שיתוף בעבודותיהם של חברים יוצרים, סיוע טכני בתחביבים של אמא, שיטוט בגלריות ויצירות ספונטניות ברחובות העיר. אמשיך להעדיף את כל אלה ואחרים, על פני נסיעה מאורגנת ליום שלם במוזיאון מיוחד לילדים, ודומיו.

אמשיך לתור אחר הערכה לפרטים הקטנים והיומיומיים, לשלוות החולין. לשמה המדויק של הציפור על העץ, לאופיו של חתול הבניין, לקצב הבשלתם של הפירות בשיחי הפיטנגו שמעבר לכביש. זאת, על פני החיפוש אחר גירויים שהולכים ומתעצמים, עד כדי חוסר יכולת להתבונן וליזום, שמסתכמים בביטוי "משע-מ-ם לי".

אמשיך לחיות את חיי לצד הילדים, לא עבורם ולא במקומם אבל גם לא בנפרד מהם. חלק מהחיים. יהיו לא מעט עצבים וחוסר סבלנות מצדי, גם גערות וסנקציות וגם חוסר יכולת להכיל, כי כמו שילדיי שמעו ונוכחו לא פעם, גם אמא היא בנאדם. אבל יהיו גם הרבה הפגנות אהבה וצחוק, בלי עניין גדול.

אמשיך להודות על כל מה שיש לנו, ולשמוח בחלקנו. לשאוף לטוב יותר, ועם זאת לזכור שזה מה שיש, וזה הרבה מאוד.

אביבה משמרי



כתבות נוספות שיעניינו אותך

בחזרה למעלה