עד גיל 12 לא ידעתי לכתוב או לקרוא

אף אחד לא הכין אותי לחוויה הבלתי נסבלת שציפתה לי בבית הספר. כבר בגן הילדים התגלו קשיים מסויימים, שדרשו מבדקים התפתחותיים, מבדקים שהותירו בי תחושה צורבת של כישלון אישי חרוץ

05/03/2017
אורית אדיבי קבלו עדכונים מאורית
  • בדואר
  • RSS

עם צאתו לאור של ספרה, “לאלף חד קרן”, מספרת לנו אורית אדיבי בטור אישי וחשוף, על התמודדותה עם לקות למידה ועל הדרך מעוררת ההשראה שעשתה מאז ועד היום. עד גיל 12 אורית אדיבי לא הייתה מסוגלת לקרוא ולכתוב. הילדה המתוסכלת, שידעה כישלונות חוזרים ונשנים, לא הייתה מתארת לעצמה שכ-35 שנה מאוחר יותר היא תפרסם רומן ביכורים.

אף אחד לא הכין אותי לחוויה הבלתי נסבלת שציפתה לי בבית הספר. כבר בגן הילדים התגלו קשיים מסויימים, שדרשו מבדקים התפתחותיים, מבדקים שהותירו בי תחושה צורבת של כישלון אישי חרוץ. היה לי קשה להעתיק צורות ולזהות אותיות ומספרים. בכל המבדקים נכשלתי – כך דאגה אחות טיפת החלב לדווח לאמי, בזמן שישבתי איתן בחדר מבוישת ונכלמת. היא אפילו לא ביקשה שאמתין בחוץ.

ואז הגיעה כיתה א’. קנו לי ילקוט וקלמר ושלחו אותי לזרועות “ממלכת” הלמידה הפרונטלית, שבה חוויתי שש שנים של מסע מפרך, מכביד ומעיק. ישבתי בכיתה בשקט מוחלט והתרשמתי מהישגי חבריי לספסל הלימודים. חיש מהר הם הפגינו את כישורי הלמידה שרכשו –  מי יותר, מי פחות. ואני? אפס, כלום.

אורית אדיבה

האותיות נראו לי כמו ציורים זעירים שאין ביניהם שום קשר ושבשום צורה לא הצלחתי לשייך להם צלילים או לחברם למילים. מצאתי את עצמי בוהה במורה ובלוח, לא מצליחה להפנים אף מילה מדבריה. אט אט השתנה קולה הרם של המורה באוזניי והפך לשקט, ללחישה, ולבסוף לדממה. פיה נע, אך קולה לא נשמע. פנטומימה. סרט אילם.

השעמום החל לחלחל לתוכי וגם ההתנסויות המבזות לא איחרו לבוא. התבקשתי להקריא שורה מהספר “אלפוני”. לאחר שילדי הכיתה המתינו למוצא פי שניות בודדות שנחוו בקרבי כנצח ולוו בצחקוקים ובלעג, נאותה המורה להניח לי לנפשי. היא ביקשה מילד אחר להקריא את המשפט מהספר, לא לפני שגערה בי והעמידה אותי כעונש בפינת הכיתה. “יותר טוב שתשמרי על הפח”, עלבה בי. באותם רגעים הצטערתי שאינני שקופה. רציתי להיות לא מורגשת. רציתי שהאדמה תבלע אותי לתוכה.

אורית אדיבי בתמונה

בייאושי נאטמתי לגמרי ומצאתי את עצמי יוצרת עולמות דמיוניים נפלאים ואופטימיים, עם חוקים משלי. בניתי בדמיוני, בין היתר, את “ארץ החלומות” – ארץ קסומה ובה מקבלים ממתקים בחינם, המבוגרים בה מסבירי פנים לילדים ונעימים זה לזה. היכולת הזו סייעה לי לשמור על אופטימיות ועל ערך עצמי חיובי, וכך גם לשמר את הגרעין היצירתי שקיים בי – להשתעשע ברעיונות מעניינים שהעניקו לי תובנות מחשבתיות ורגשיות, תובנות שאפשרו לי להתנסות בחדוות היצירה במלוא עוצמתה.

בכיתה ז’ שובצתי בהקבצות הנמוכות ביותר. בייאושי הרביתי לשוטט שעות ארוכות ברחובות היישוב שבו התגוררתי. כך חלפתי באחד הימים על פני ביתה של המשוררת חיה ורד, שבאותה עת שתלה פרחים בגינת ביתה. היא הזמינה אותי להצטרף אליה. חיה הבחינה בקשיי, והציעה לסייע לי ללמוד לקרוא ולכתוב באמצעות שיטה ייחודית בה שילבה מערך רעיונות שהיו בעלי משמעות עבורי וסייעו לי לזכור ולהפנים את תוכני הלמידה. כך למעשה למדתי לראשונה, בגיל 12, לקרוא ולכתוב.

אורית אדיבי בשחור לבן

חיה הפכה להיות דמות משמעותית בחיי, והיחסים היפים שנרקמו ביננו נצרבו בי כחוויה מכוננת שעיצבה את העניין הגדול שלי בעולם הספרות והכתיבה.

בתיכון כבר למדתי במגמה הספרותית, ובכיתה י”ב זכיתי בתעודת הצטיינות בלימודים. רק בגיל 25 , אחרי שנים של קשיים בלתי פוסקים ומאמצים אדירים להצליח, עברתי אבחון דידקטי שחשף את חומרת ליקויי הלמידה שלי. מכיוון שחוויתי על בשרי קשיים כה רבים במערכת החינוכית שהתקשתה לסייע לי ומכיוון שהכרתי מקרוב את ההשלכות של כישלונותיי על מצבי הנפשי ועל עיצוב זהותי, בבגרותי פניתי ללימודי פסיכולוגיה וחינוך לתואר ראשון, אותם סיימתי בהצטיינות. עשיתי תעודת הוראה ואף סיימתי מאסטר בייעוץ חינוכי.

ייחלתי לכך שבמשמרת שלי לא יתייחסו לילד המתקשה לרכוש מיומנויות קריאה וכתיבה כטיפש, עצלן או אחד שלא יצא ממנו כלום.

לאלף חד קרן

הרעיון לכתוב ספר התגבש בראשי עם תום סדנת כתיבה מוצלחת בהנחייתן של הסופרות הנפלאות נעה ידלין וענת עינהר. דווקא בשל הליקויים הלימודיים שלי, הכוללים דיסלקציה, שגיאות כתיב וקושי להתרכז בצורה רציפה, איתגר אותי להשלים כתיבה של ספר פרוזה באורך מלא. חשתי צורך עמוק לשחרר לעולם סיפור שרחש בי זמן רב וביקש לצאת מתוכי.

תהליך הכתיבה היה מורכב וקשה, אך גם מרתק ומפרה. כתיבה היא אתגר רגשי עצום ומעצים עבורי, הכרוך בהתמודדות עם קשיים אובייקטיביים וסובייקטיביים, אך בסופם יצא ספר חדש, פרי בטני, לאוויר העולם. ואני גאה ומאושרת בו עד מאוד.

** הכותבת היא אורית אדיבי, ספרה הראשון, “לאלף חד קרן רואה אור בימים אלו בהוצאת מרקם. אדיבי  בחרה להוציא את ספרה באייקאסט לפני שניתן היה להשיג את הספר בחנויות. לכל המתקשים בקריאה מכל סיבה שהיא. הסיפור מתאר אהוב שעזב במפתיע הופך נסיעת עבודה לגרמניה למסע רגשי מטלטל, שבמהלכו מנסה גיבורת הרומן להבין מדוע הוא לא שב לארץ כמתוכנן. ברקע מרחפים זיכרונות ילדותה, שמלכדים ממשות עם דמיון לכדי רומן אחד שמעורר בקוראיו מתח, עניין והזדהות.

תמונות: מהאלבום הפרטי

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה