סיפור שנולד בזמן ההריון

''במשך שנים, בעלי ואני התחמקנו מלהחליט מתי והאם נביא ילד לעולם, מתישים את עצמנו וזה את זה, מסתובבים סביב אותן שאלות שאין להן סוף'', מספרת הסופרת פרנצ'סקה סגל, שמקדמת בימים אלה את ספרה "אהבה חורגת"

08/04/2018
תרבות ובידור קבלו עדכונים מתרבות
  • בדואר
  • RSS

מאת: פרנצ'סקה סגל

אולי אין זה צירוף מקרים שכתבתי את רוב הרומן השני שלי, ''אהבה חורגת'', כשאני בהריון. במשך שנים, בעלי ואני התחמקנו מלהחליט מתי והאם נביא ילד לעולם, מתישים את עצמנו וזה את זה, מסתובבים סביב אותן שאלות שאין להן סוף – איך תינוק ישפיע על חיי העבודה היקרים שלנו; על נישואינו; על החירות והשוויון רבי-הערך שהושגו בעמל רב בבית שהקמנו.

כיום אני מודעת לנאיביות ולחוצפה שלי: לא הייתה לי זכות וגם לא סיבה, כאישה בת שלושים וחמש, להניח שיהיה קל להביא ילד לעולם. וזאת בשעה שכל הורה יכול היה לומר לי שאנחנו משחיתים את זמננו על דיונים וניתוחים כי התשובה פשוטה: ילד שנולד משנה הכול מהיסוד, באופן בלתי הפיך.

פרנצ'סקה סגל צילום אלבום פרטי

ובסופו של דבר הסכמנו, בסוג של פשרה מוזרה מול ישות עליונה מדומיינת – סוג של סבתא יהודייה מומצאת שעודדה אותנו לעשות מאות תינוקות יהודיים – הסכמנו שננסה, אבל שיהיה לנו רק ילד אחד. חשבתי אז, בבורותי, שטיפול בילד יחיד יהיה תואם יותר לחיי כאמנית – שאצליח להעניק מספיק לילד ולאמנות. ואז נכנסתי להריון עם תאומות זהות. גיליתי את זה מוקדם מאוד; בשבוע השביעי, כשטכנאית האולטרסאונד, שסיפרתי לה בהתנשאות על תכניותי, פרצה בצחוק.

וכך קרה שעבדתי על הספר הזה כשאני בהלך רוח מוזר – בלב הספר יש סיפור אהבה בין אם לבתה. ג'וליה ובתה גוון בת החמש-עשרה חיות לבדן כבר חמש שנים, קשורות בעבותות של אהבה ויגון אחרי מות אביה של גוון. ג'וליה המסורה לבתה, מצאה אהבה ונחמה בטיפוח בתה, ועובדת קשה כדי לנסות ולפצות על האובדן המוקדם שלה. ג'וליה מנסה להיות הכול: אמא, אבא, חברה הכי טובה, יועצת למשברים. ואז, באופן מאוד בלתי צפוי, ג'וליה מתאהבת וגוון נאלצת לחלוק את אמא שלה ואת הבית שלה עם גבר.

ילדיה של פרנצ'סקה סגל צילום אלבום פרטי

ג'יימס נחמד ומתחשב ומבין, והוא מודע לכך שהשינוי קשה לגוון – ואף על פי כן, היא מתעבת אותו, ובנו בן השש-עשרה, נייתן, הוא השפלה לא קטנה בפני עצמו. אל ביתן השקט נכנס יריב שמתמודד איתה על חיבתה של אמה וגוון מודאגת שמא תאבד את אהבתה של אמה.

הרעיון לספר נבט בי עוד לפני שנבט ההיריון, אבל השאלות נעשו דחופות וטענו אותי במשמעות באופן שונה. בקרוב אהיה אמא לבת; לא אחת אלא שתיים. הכול נראה כל כך יפה פרט לעובדה שלא יכולתי לדמיין את זה. רציתי לחקור את המתח בין אישיות לבין הורות. האם אין שום חוק שמגביל את הקורבנות שדורשת ההורות? אנחנו יודעים שבשנים הראשונות נתבקש לוותר על הרבה מאוד – על שינה ועל חירות; על בהירות מחשבתית, כשאנחנו מחליפים חיתולים ומנקים כיסאות תינוק משאריות ארוחה.

פרנצס'קה סגל צילום יחצ

כשיש תינוק בבית, פעוט, ילד, אתה כבר לא הכוכב של הסרט שלך. את זה אנחנו מבינים ומקבלים. אבל עד איפה מגיעה זכותם של ילדנו לטעון לריבונות עלינו בשנים מאוחרות יותר. האם הצרכים שלהם תמיד קודמים לאלה שלנו? מתי הצרכים שלנו תובעים בחזרה את זכות קיומם, או שזה לא קורה לעולם? ואם – כמו ברומן שלי – נערה בת חמש-עשרה פותחת במתקפה על הבחירות שלך בכך שהיא מקבלת החלטות הרסניות בשביל עצמה, כמה רחוק צריכה אמא שלה ללכת כדי לעצור אותה?

האמת היא, כפי שאני מבינה עכשיו, כששתי ילדות קטנות, בלונדיניות וכחולות-עיניים פוצצו לי את הלב באהבה מייסרת שעולה על כל דמיון, האמת היא שאנחנו נעשה הכול למען ילדינו. אבל מרגע שכבר גדלו, האם יש גבול למה שהם צריכים לבקש מאיתנו?

הכותבת, פרנצ'סקה סגל, היא סופרת ועיתונאית עטורת פרסים, ספרה הראשון אותה התמימות זכה בפרס קוסטה לרומן ביכורים, בפרס הלאומי לספרות יהודית  בבריטניה, פרס סמי רוהר ופרס בטי טראסק.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה