''סיפור על אהבה וחושך'': תחושה של פספוס

סרטה החדש של נטלי פורטמן על פי ספרו של עמוס עוז מתהדר במשחק משובח ובאסתטיקה מרהיבה, אבל סובל מבוסריות של סרט ביכורים ואף נופל לקלישאות שפוגעות בשלמותו

02/09/2015
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

 נטלי פורטמן. סיפור על אהבה וחושך. צילום: רן מנדלסון

מי שמחפש סרט שהמילים בו הן ויזואליות והעלילה בו כמעט ולא מורגשת, מי שאוהב סרטי אלגוריה עם ניחוח נוסטלגי וחלקי ארכיון היסטוריים ומי שחושש להיחשף לפרובוקציות ומחפש סרט סטרילי יחסית, ייתכן ויימצא הרבה עניין בסרטה החדש של נטלי פורטמן (שאגב, אין לי ספק שדווקא בגלל זה ולשם שינוי ולמרות שאינו סרט חרדי, הצופים החרדים דווקא ירגישו איתו בנוח).

התחושה שלי עם גמר הצפייה בסרט "סיפור על אהבה וחושך" המבוסס על ספרו האהוב של עמוס עוז ושכבר שנה אני מחכה לו בציפייה רבה (אחרי הבאזז בשכונות הירושלמיות וההשקעה הכספית העצומה בו) היא מאוד אמביוולנטית.

מצד אחד נדמה שנטלי פורטמן התייחסה אל התפקיד שלה בו כבמאית וכשחקנית ראשית כהרפתקה גדולה - לבוא לישראל, לצלם בסמטאותיה של ירושלים, לשחזר תקופה ודמויות לנוע בקצב הנוסטלגיה, מה גם שהסרט דובר עברית ונטלי דוברת עברית רהוטה והמכלול הזה באמת נשמע מבטיח ומרתק כשמדובר בספרות משובחת.

אבל מאידך, הסרט נדמה כעטיפה זוהרת ונוצצת המכסה על היעדר עומק פנימי, פיצוח קוהרנטי של העלילה המסועפת על אלו לא ניתן לכפות והסרט לאורכו ולרוחבו, על אף המשחק המשובח של פורטמן, נופל פעמים רבות לבוסריות וקלישאות של סרט ראשון ואולי המסקנה הראשונה שלי ממנו, זה שהיה צריך ללוש אותו עוד קצת בטרם יצא לקהל, "לנקות" אותו מחלקים שפוגעים בשלמותו (כמו "האכלה" בתמונות כל מטאפורה אפשרית) ולהביא אותו תמציתי ומדויק יותר.

אבל נתחיל מההתחלה. "סיפור על אהבה וחושך" מסופר על ידי עמוס, בהווה בזקנתו, כאשר הוא משחזר את ילדותו בירושלים של פעם בצל הוריו פיינה ואריה.

דרך הוריו הוא לומד על החיים ורוכש את האהבה למילים. אמו מיטיבה להצית את דמיונו בסיפוריה ואביו איש ספר מלומד שהכרך הראשון של האנציקלופדיה הספרותית שכתב רואה אור באותה עת כשבד בבד היישוב הישן בירושלים שיודע תלאות רבות הן בגלל הרעב והן בגלל הפורענויות מצד בעלי המנדט הבריטיים וערביי העיר, מתבשר על הקמת מדינת ישראל.

בתוך בליל התרחשויות היסטוריות לעם היהודי ניצבת פיינה שחלמה בגימנסיה בווינה על הצבר הישראלי ועל המדינה הנשגבה ואילו המציאות טופחת שוב ושוב על פניה. פיינה נעה בצירי הדמיון והמציאות באופן מתעתע ולאט לאט משחררת אחיזה עם המציאות מה שמוסיף למערכת היחסים המשפחתית והמפותלת.

במרכז הסרט ניצבת דמותו של עמוס הילד והאופן בו הוא חווה את אימו, דמות מרכזית מאוד בעולמו וככזו מרכזית מאוד בעלילה. יחסי אם ובנה הם תמיד מרתקים והפואטיקה הספרותית של הקשר העמוק הזה לא הולכת לאיבוד בעיבוד הקולנועי כאשר נטלי פורטמן במשחק משובח ובימוי עצמי מרהיב מגלמת את פיינה ואולי זה מה שמעפיל על הדמויות האחרות (גלעד כהנא בתפקיד האב-אריה ואמיר טסלר בתפקיד הילד-עמוס).

בשורה התחתונה, "סיפור על אהבה וחושך" הוא סרט נוסטלגיה אודיו וויזואלית של קשב ותמונה וגם תנועה מעניינים (משחקי התאורה- האור והחושך בסרט נפלאים) והמשחק של פורטמן משובח, אבל ברמת העלילה הוא מפספס את העיקר וברמת הסיפור הוא הולך לאיבוד ומשהו לא מעובד בו עד הסוף, מה שדוחף את המטאפורות והדימויים לקלישאה החזותית ומפרק את הסיפור לפיסות קולנוע שלרגעים מהנות ולרגעים מיותרות וריקות.

הצפייה בו מזכירה קצת את התחושה של בונבוניירה מפוארת שרוצים כבר לפתוח ובסוף מגלים שהשוקולדים בפנים עבר תוקפם. האכזבה מהסרט היא מהעדר שנינות, חדשנות וברק כך שבמידה רבה כל מערכות היחסים למעט האם והבן מפוספסות (אפילו יחסי הדו קיום הירושלמים מצליחים להתפספס ולא להכאיב כמו שצריך).

כוכבים: 3

מבחן מרלנה: עובר+

>> לצפיה בטריילר:

צילום: רן מנדלסון. הפקה: דויד מנדיל, רם ברגמן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה