סייברכונדריה

חיפוש מידע רפואי ברשת עלול להפוך לחוויה מלחיצה ומעוררת חרדה. רופאים מסבירים: כך תתמודדו עם עודף האינפורמציה בצורה אחראית ויעילה

15/02/2012
אסנת עופר קבלו עדכונים מאסנת
  • RSS
» ידע זה כוח?

היא פרצה לחיינו בתחילת שנות ה-90  ופתחה עידן חדש מבחינת נגישות למידע, ובמיוחד למידע רפואי. אבל בכך לא נעצרה המהפכת האינטרנט, ובמקביל לאתרי מידע שהתרבו כמו פטריות אחרי אנטיביוטיקה, החלו להופיע גם הפורומים וקבוצות דיון, אחר כך הפציעו הבלוגים, והמשכם הטבעי – המדיה החברתית.

המסלולים החד סיטריים של המידע הפכו לרשת מסועפת של ערוצים רב כיווניים בהם ניתן לא רק להתעדכן אלא גם לעדכן, להתדיין ולהביע עמדות.

על פי מחקר שערכה "מכבי שירותי בריאות" בשיתוף אוניברסיטת חיפה בשנת 2010 מתברר, כי למעלה מ-60% מהגולשים ברשת מחפשים מידע רפואי, עבור עצמם או עבור קרוב משפחה.

עוד עולה מן הסקר כי 14% מהחולים ביקשו מהרופא שלהם לשנות תרופות בעקבות מה שקראו ו-54% דיווחו כי קריאת מידע רפואי באינטרנט השפיעה על הפעילות הרפואית שלהם. כך על פי מאמר שהופיע ב"גלובס".

ידע הוא כוח?

ידע הוא כוח, נהוג לומר, האמנם? בכל הקשור לתכני בריאות ורפואה, הדעות חלוקות. רופאים רבים משמיעים דברי חשש והסתייגות מפני השפעה שלילית על בריאותם הנפשית של ציידי המידע.

"אנו חיים כיום ב"גלקסיית המידע" כאשר עשרות מיליונים של אתרים ברשת עוסקים בכל היבט אפשרי של הרפואה. מרבית הגולשים ברשת מחפשים מידע רפואי. חלק ניכר מהחולים שינו ביזמתם את הטיפול הרפואי אותו הם מקבלים בעקבות המידע שרכשו ברשת. עם מעט הפרזה ניתן להגדיר את המציאות החדשה בה משמש הרופא כ"דעה שנייה" והאינטרנט הוא הקובע את  הדעה ראשונה", מתאר פרופ' אבינועם רכס, מומחה לנוירולוגיה במרכז הרפואי "הדסה" ויו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל.

וזה מאיים על מעמד הרופאים?

"נקודת שיווי המשקל המסורתית ביחסי רופא-מטופל נעה באופן מובהק בכיוון המטופל. "קבוצות תמיכה", המנוהלות על ידי החולים ברשת, מחליפות מידע רפואי בין המטופלים עוקפות בכך את הרופא, מעבירות עליו בפומבי ביקורת מוצדקת או מדומה, ומערערות אף הן את מעמדו. מנועי החיפוש הפופולאריים הגדולים Google ו- Yahoo  לדוגמא מוטים כלכלית ואינם אובייקטיביים. מטופלים רבים הם חסרי יכולת לאסוף מידע רפואי רלוונטי באתרים ייחודיים יותר. קיים קושי אובייקטיבי להעריך את טיב המידע הרפואי ואיכותו ולסנן מידע שגוי או מטעה. אך האם באמת אנו מעצימים את המטופל ומחזקים את האוטונומיה שלו בהיצע בלתי מוגבל של מידע רפואי באיכויות בלתי אחידות ושונות בטיבן? מטופלים רבים נוטים לשייך לעצמם כל סימפטום עליו למדו ברשת עד כדי יצירת מחלת הרשת:  "Cyberchondria".

המושג סייברכונדריה - שילוב של שני מושגים: סייבר והיפוכונדריה - מתאר את התנהגותם של אנשים של המשתמשים באינטרנט לאיסוף מידע רפואי או בריאותי.

ואולי סתם מאשימים את האינטרנט? הלוא חרדות והיפוכונדריה היו כאן עוד לפני המצאת הרשת.

"אין ספק ששפע המידע מעצים את החרדה. על פי מחקרים שונים, ככל שיש יותר אפשרויות בחירה, מבולבלים יותר, ובפרט שזהו מידע שלא ידועה המהימנות שלו, שכן חלק ניכר מהמידע שנמצא ברשת נכתב על ידי בעלי אינטרס. וכך זה מעלה את רמת החרדה, פי כמה וכמה. גם זמינות ומיידיות המידע תורמת להעצמת החרדה", טוען ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר מומחה, ובעל הבלוג "דברים שעוברים לי בראש".

ידע זה לא כוח?

ד"ר לוינסקי מדגיש: "ידע הוא כוח כשיודעים להשתמש בידע, וכשאינו בעודף. כי ככל שההצפה גדולה יותר, החרדה גדולה יותר. אחד הכלים הטיפוליים הבסיסיים הוא לשכנע את המטופל לא להיכנס יותר לרשת בחיפוש אחרי מידע, בפורומים, בלוגים או אתרי מידע. יש הבדל גדול בין מטופל שמראה לרופא שלו מחקר שמצא באחד הירחונים הרפואיים הרציניים, כדוגמת ה"ניו אינגלנד", לבין מטופל שמצא איזה מידע לא מזוהה באיזה אתר פרטי ולא מוכר, שאי אפשר לערוב על אמינותו. האינטרנט יכול לשרת לטובה רק כשיש יכולת לבחון את מקור המידע. חשוב גם להבין שהאינטרנט הוא מקור מידע ולא מקור לקבלת החלטות, אלא לשקילה של הרופא את המידע, כבעל סמכות מקצועית. אבל כשמטופל מקבל החלטה מראש על בסיס מידע שקרא באינטרנט ומנסה לכפות אותה על הרופא, זו כבר בעיה".

כמו שעולים לראשונה על כביש מהיר וחדש, גם ה"נסיעה" באוטוסטרדת המידע הרפואי יכולה לבלבל, סבורה ד"ר דליה אדמון, רופאת נשים בכירה במחלקת נשים, במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר, ומנהלת מרפאה פרטית לנשים המשלבת תחומי רפואה שונים. ד"ר אדמון דווקא אינה מרגישה מאוימת מנוכחותו המתגברת של ד"ר גוגל בחייה המקצועיים. "אני בעד שמטופלים יביאו לי מידע חדש, אבל שלא יתייחסו לד"ר גוגל כאל פוסק. זה התפקיד שלנו, הרופאים", ד"ר אדמון מדגישה. "אני אוהבת כשמטופלות שיושבות מולי הן בעלות ידע, קל לי יותר להסביר להן, אני יכולה לשלוח אותן להמשיך להתעדכן באתרים שונים. מבחינתי, תם העידן הפטריאכלי ברפואה וצריך ללמוד לקבל את השינויים, בצורה שמשרתת את הרופאים ואת המטופלים כאחד".

איך עושים את זה?

"אני מאמינה שרופא ומטופל צריכים לעכל מידע חדש יחד. לרופא יש יכולת להבין ולפענח מושגים בצורה מקצועית ובכך לשדרג את הידע שהמטופל מצא באינטרנט. זה כלי ידע אדיר שצריך לדעת איך למנף, ולכן פעמים רבות אני מציעה למטופלים להמשיך לקרוא ולחזור לשיחה נוספת. הריון הוא דוגמה מצוינת: אין שום סיכוי שאצליח בפגישה אחת לתת למטופלת שלי את כל המידע שנחוץ לה, ואין סיכוי שהיא תעכל את הכל במפגש הראשון, לכן אני מציעה לה לחפש מידע באתרים אמינים, שאני מפנה אותם אליהם".

למטופלים יש את היכולת להבחין איזה אתר הוא אמין ורציני ועל מה לא כדאי לסמוך?

ד"ר אדמון מוסיפה, "זה עניין של התנסות ושל זמן, עד שבסופו של דבר אנשים ילמדו להבחין. יצליבו מידע, יבחנו מי מצוטט באתר ולאיזה מוסד רפואי הוא שייך וכדומה. ואפשר להביא את המידע לרופא ולתת לו לשפוט. אני תמיד מוכנה לעשות בדיקה נוספת, ללמוד  דברים חדשים, וזה גם התפקיד שלנו: להדריך את המטופלים מה אמין ומה לא. גם אנחנו הרופאים צריכים להסתגל להתמודדות עם שפע המידע. זה יקח זמן עד שנגבש שפה משותפת עם המטופלים".

"האינטרנט מחזק את החולה, ומערער את מאזן היחסים בין החולה לרופא, מה שמעורר חשש אצל חלק מהממסד הרפואי. הניסיון לצייר את האינטרנט כיער חשוך שלא מתאים לחולים הוא מוגזם, ומזכיר איך מפחידים אותנו מכל חידוש. הדרך הנכונה להתמודד עם המערכת הזו ועומס המידע הוא לחבק אותה ולא לגרום לרתיעה ממנה – כך יגבר הביטחון של החולים ברופא שלהם, והם לא ירגישו "לא בסדר" כשהם מסתכלים ומתייעצים באינטרנט. כך הם יבואו להתייעץ אודות מידע שהם מצאו ברשת, מה שיכול גם להעשיר את הידע של הרופא", סבור אורי גורן, מנהל יחסי ציבור ומדיה דיגיטלית בקבוצת ניאופרם, ובעל הבלוג  E-פוכונדר. "יש כיום תנועת החולים שנקראת כיום E-patients.

אלו חולים מחוברים ומעורבים בטיפול שלהם, המשתמשים ברשת לצורך שיתוף וקבלת מידע, שמטרתם הסופית היא ליצור דיאלוג ושותפות בטיפול הרפואי אודותיהם. רצוי שהרופאים יצטרפו למגמה הזו, שהיא לטובת כל הצדדים ובסופו של יום - לטובת הטיפול הרפואי של החולה".

צילום: thinkstock




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה