סיבות למריבות זוגיות

אם נלמד להחליף את התלונות שיש לנו כלפי בני הזוג בבקשות, מאבקי הכוח בזוגיות יילכו ויפחתו ונוכל להגיע לזוגיות טובה יותר

09/07/2017
ליאורה גרינהאוס קבלו עדכונים מליאורה
  • בדואר
  • RSS

shutterstock_161737835_650

בני זוג נכנסים ליחסים לרוב דרך שער האהבה הרומנטית ולאחריה הם ייפגשו במאבקי הכוח המתמשכים לעתים, שבעצם מזמינים אותם לשער האהבה הבוגרת.

התסכול וחוסר הסיפוק שמחלחלים כשהפרפרים בבטן נרגעים, מקורם בפנטזיה סימביוטית שעמה אנו באים לזוגיות: “אנחנו אחד ואני האחד”. המשאלה “שתחשוב כמוני, תרצה מה שאני רוצה, שתדעי מה אני צריך בלי שאצטרך להגיד בכלל” לא ממש מתקיימת.

אנו חיים עם פרטנר שהוא שונה מאתנו, “הוא/היא” זה לא “אני”. אנו שואפים לשנותו כדי להתאימו אלינו כי קשה לנו לשאת את השונות. השונות לעתים מעוררת חרדה: “אם אתה תהיה הצודק, אני מצמצמת את עצמי”.

ברמה לא מודעת אנו בוחרים אהבה המוכרת לנו במטרה לסיים את שנות הילדות ולא להישאר עבדים של ההיסטוריה שלנו. תוך החיים המשותפים יתגלו לנו בבני זוגנו תכונות הדומות להורים שלנו ויש לנו רגישות כלפיהן. ככה נתחכך בהן והן יעלו את המתח והתסכול עד כדי מריבות שלעתים יוצאות על פני השטח על שטויות.

למרחב הזוגי מחלחלת אנרגיה שלילית מרחיקה, עם רעלים כמו האשמות, ביקורת ושליליות מתוך האכזבה. אנו מבטאים לרוב את הצורך שיושב מתחת לתסכול בתלונות כמו “אתה אף פעם לא…” ו”את תמיד…”.

במריבות נשים על עצמנו אפוד מגן ונעשה את מה שלמדנו לעשות בהישרדות מול דמויות ההורים בילדותנו. אם למשל למדנו כילדים לרצות אבא שהיה איש ביקורתי וזועף, קרוב לוודאי שנרצה את בן זוגנו. אם למדנו לצעוק בתוך בית שבו צרחות היו עניין שיגרתי – נצרח במריבות על בן זוגנו.

עם זאת מאבקי הכוח מזמינים אותנו לצמוח. להגיב ממקום יותר בוגר ולא תגובתי והישרדותי. אם נגיב בריצוי, נשלם מחיר של חוסר יכולת להיות אסרטיביים ולבטא את העצמי שלנו. אם נצרח אזי לא נלמד לווסת את הרגשות שלנו. אבל אם נבין זאת ונתחיל במודעות לאתגר את עצמנו להקשבה הדדית – המוח שמפעיל אותנו יתגמש ללמוד אחרת. מחקרים רבים כיום מדברים על יכולת הגמישות של המוח שלנו.

לרוב לשני בני זוג פצעי ילדות שיש בהם דמיון, אך חליפת ההישרדות כאמור תהיה הפוכה ולכן שתי החליפות השונות יתחככו זו בזו. אם אחד מבני הזוג למד להיות מאד פסיבי ודחיין והוא נשוי לאישה מאד פעלתנית (המשיכה לשונה מאתנו תחבר בינינו בהתחלה) – יבוא היום שהפסיבי ירגיש שאשתו מאד דומיננטית ומחליטה לבד, בעוד אשתו תכעס ותריב על הדחיינות שלו ואי השותפות ההולכות עם הפסיביות, והם יריבו הרבה על כך. אם יקשיבו זה לזו במקום לריב, יש סיכוי שבהקשבה ההדדית יעשו מאמץ לצמוח מתוך התסכול ולהבין שכשבן זוגנו צריך מאתנו דבר מה ואנו ניענה לבקשה, אנו עצמנו נצמח כבני אדם להיות אנשים שלמים יותר ברמה ההתפתחותית.

הנושאים עליהם רבים בני זוג הם מאד מגוונים ולרוב אינם הסיבה העמוקה למריבה. המריבות הנפוצות הן על כסף וניהולו, יחסי המין (הציפיות השונות, הצרכים השונים, התדירות וביטויי המשיכה), מריבות על ילדים והורות, מריבות על יחסים עם משפחות המוצא, מריבות על שותפות בבית, מריבות על חוסר מעורבות, חוסר הערכה הדדית, להזכיר אחדים מהם.

הבשורה הטובה היא שמאבקי הכוח מצמיחים ויוצרים זוגיות אמפתית, קשובה, בוגרת והרבה פחות תגובתית. אם נלמד להמיר תלונה בבקשה – יש סיכוי שמאבקי הכוח ילכו ויפחתו.

עם המשכם של התסכולים הופכת השליליות לסימפטום שכיח של המריבות. שליליות מתבטאת במילים, בטון דיבור, בהבעות פנים והתנהגות המבטאת אי שביעות רצון. שליליות יכולה ממש להיות התעללות סמויה. השלילה מערערת את הביטחון הקיומי במרחב הזוגי. אם נעבוד על מניעת הביקורת זה כלפי זו בתגובה לשונות של האחר, נחוש את ההשפעה שיש להסרת השליליות על החיבור הרגשי בזוגיות.

דרך אחת כבר להתחיל לעשות זאת היא לאמן את מוחנו בחשיבה חיובית. לפחות פעם אחת ביום נחשוב על דבר חיובי שאנו מעריכים בבן/בת זוגנו. ואם כשנבוא הביתה נשתף במחשבה הזו שלנו את האחר ונלמד להגיד מילה טובה, נתחיל מסע חשוב להפחתת המריבות שאוכלות כל חלקה טובה בזוגיות.

 liora_grinhaus_book_300

* ליאורה גרינהאוס היא מחברת הספר “מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות” (הוצאת סטימצקי).




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה