סבתא יונה

הרבה שנים עברו עלי עד שהכרתי את סבתא שלי וגם היום, שלוש עשרה שנים לאחר מותה אני יודעת שמעולם לא הכרתי אותה באמת. מאיה רענן

23/02/2012
מאיה רענן קבלו עדכונים ממאיה
  • RSS
» סבתא יונה, ז"ל ומאיה רענן

הרבה שנים עברו עלי עד שהכרתי את סבתא שלי וגם היום, שלוש עשרה שנים לאחר מותה אני יודעת שמעולם לא הכרתי אותה באמת, לא את כל פניה וגווניה בכל אופן, אבל את הפן שהכרתי אהבתי ועדיין אוהבת אהבה עזה.

סבתא שלי תמיד הייתה שם, באזור. שמרה עלי כשהייתי חולה, בחופשות בית ספר הארוכות, בכל שישי אחר הצהריים עם צלוחיות של רוגעלך ותותים, תמיד. אבל לצידה היה גם סבא ואם צריך לתאר את הסבאות/סבתאות שלהם, אפשר לומר שהוא היה השוטר הטוב והיא השוטרת הקשוחה. הוא תמיד חיפה עלינו ועזר לנו להסתיר מפניה את הנזקים שעשינו, תמיד חייך ופינק והיא מצידה ארגנה ובישלה וטיפלה בגינה ולא נתנה לנו הזדמנות להכיר אותה ולגלות שאם סבא לא היה מחפה עלינו והיא הייתה מגלה לבד את הנזקים סבירות גבוהה שכלום לא היה קורה. כמו כל הקשוחים- טובה כזו מבפנים.

סבא שלי נפטר כשהייתי בת 11 ומאותו הרגע ועד יומה האחרון סבתא שלי נחשפה והתקלפה ממעטה הקשיחות, בהדרגה. זה היה המפנה והרגע שבו למעשה התחילה ההיכרות שלנו. לא בחופשות הארוכות שביליתי אצלה עם שאר בני הדודים שלי, לא בערבי שישי, לא בימי מחלות הילדות שלי, רק לאחר שסבא שלי נפטר התחילה ההתקרבות וההיכרות שלנו זו את זו.

היא הייתה פולניה סבתא שלי, אמיתית כזו, בדיוק כמו הפולניות מזהו זה והתכחשה לזה בכל הזדמנות. היא גם הייתה חזקה והתמודדה עם החיים באומץ אדיר. כך לפחות אני מניחה, כי היא לא סיפרה לי הרבה על התקופות הקשות ואני יודעת שהיו כאלה (עלתה לארץ כמעט ילדה, בלי הוריה, עבדה קשה, עברה את תקופת הצנע ועוד) אני יודעת שהיא חוותה קשיים והתמודדויות לא פשוטות אך לא הייתה אישה קשת יום אלא אישה שנראה שעושה הכל כדי למצות כל רגע מהחיים במקסימום הנאה. דווקא לא פולני מצידה, כשחושבים על זה, אולי היא צדקה בסופו של דבר בהתכחשות לפולניות הזו שלה.

מיום מותו של סבי הקפדתי להתקשר אליה מדי יום. במשך שנים חשבתי שאני עוזרת לה להתמודד עם האובדן המפתיע, שזה התפקיד שלי, שאני תומכת בה. האמת, כמו תמיד, קצת אחרת כשמסתכלים על הכל ברברס. הקשר שלי איתה היה מיוחד וייחודי רק לנו. היא הקשיבה לכל הסיפורים שלי, ייעצה לי בתחומים שבהם לא בהכרח הבינה והביאה תובנות יפות. לא היה ולא יהיה לי קשר דומה. זה קשר של סבתא ונכדה- לא חברה, לא אמא. סבתא- דמות שהנוכחות שלה לא לגמרי מוגדרת וההיעדר שלה מורגש על בסיס יומי.

סבתא שלי נפטרה לפני 13 שנים, שבועיים לפני שהכרתי את בן זוגי הנוכחי, חמש שנים לפני שנולדה בתי הבכורה. זכיתי בה למספר שנים קצוב- הקצה העליון של החיים שלה והקצה התחתון של החיים שלי. לפני שפרצתי לחייה היא הספיקה לחיות חיים שלמים אותם לא הכרתי, אחרי שהיא נעלמה מחיי אני יצרתי לי חיים אותם היא לא זכתה להכיר. 24 שנים חופפות היו לנו, מתוכן 13 קרובות וחמות. מעט לי מדי 13 שנים, אבל זה הזמן שהוקצב לנו להכיר אחת את השניה ולאהוב את מי שהכרנו.

ועכשיו געגועים צורבים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה