נשים וקריירה: שמים סוף לחצי הביקורת

הגיע הזמן לשחרר את “גיבנת” הביקורת שנשים סוחבות בשוק העבודה. אם לא נשפוט את עצמנו ואחרות לחומרה, לא נרגיש צורך להתנצל כשישאלו אותנו “במה את עובדת?”.

04/09/2017
ד''ר יעל יצחקי קבלו עדכונים מד''ר יעל יצחקי
  • בדואר
  • RSS

נדמה שלא משנה מה תהיה הבחירה המקצועית והמשפחתית של אישה, תמיד יימצא מי שיעיר, ירים גבה או לכל הפחות יתהה לגביה. לאחרונה פורסם שראש הממשלה שאל את הטייסת החרדית הראשונה בישראל במהלך טיסה לסלוניקי, “מה את עושה עם ארבעת הילדים, כשאת מטיסה את המטוס”? לא ברור אם זה הדבר היחיד שנאמר לה או אם זה הדבר היחיד שנבחר כציטוט. יש לקוות שראש הממשלה גם ציין לשבח את העובדה שאותה טייסת היא פורצת דרך, אשר מהווה דוגמה לנשים רבות בנחישותה לממש את השאיפה המקצועית שלה ובכלל מעצם כניסתה למקצוע שרובו גברי. לעיתים קרובות מדי, נדמה שכל אלה בטלים בשישים מול השאלה שנשים רבות נשאלות “אז מה את עושה עם הילדים בזמן שאת בעבודה?”.

בנימין נתניהו והטייסת החרדית (צילום מסך לע"מ)

בהחלט ייתכן שראש הממשלה שאל את השאלה בנימה מבודחת, אך כדאי להתעכב עליה, כיוון ששאלות כאלה ודומות, דוחקות נשים לפינה ומכריחות אותן להצטדק על הבחירות שעשו בחיים. ברוב המקרים עומדת מאחוריהן, במודע או שלא במודע, ההנחה השגויה, שפיתוח קריירה משפיע על יכולתן של נשים לגדל ילדים בריאים ומאושרים. במדינות אחרות לא יעלה על הדעת לשאול שאלות מהסוג הזה. בארה”ב, לדוגמה, לא נהוג לשאול גבר או אישה אם הם הורים, לא כל שכן להביע ביקורת, גלויה או סמויה, על נושאים אלו. לעומת זאת, בישראל, נוהגים להתערב בהחלטות הפרטיות והאישיות ביותר שעושות נשים ואף לבקר אותן על אלה. גברים פחות סובלים מהתופעה מכיוון שלמרבה הצער, החברה עדיין לא רואה בהם שותפים שווים בגידול הילדים.

בני הזוג נתניהו והטייסת החרדית (צילום מסך לע"מ)

מפתיע ככל שיישמע, הביקורת שמופנית כלפי נשים לא תמיד מגיעה מכיוונם של גברים. בהרצאה שבה נכחתי, סיפרה עיתונאית בכירה שבזמן עלייתה למטוס, היא נשאלה על ידי אישה זרה: “רק לפני כמה חודשים ילדת ואת כבר נוסעת לסקר את הבחירות בארה”ב?”. שנים לאחר מכן, אותה הערה אגבית אך פוגענית לא נשכחה מזיכרונה של העיתונאית.

בשנים האחרונות, אנו נתקלים ביותר ויותר סיפורים על נשים פורצות דרך. האחרון שבהם הוא מינוייה של דנה ויס לכתבת מדינית, תפקיד שבוצע לפני כן על ידי גברים בלבד. על פניו, נדמה שנשים חופשיות כיום לבחור כרצונן ולשבור גבולות, אולם האם זה באמת כך, אם כל בחירה נתונה לביקורת?

דנה ויס (צילום מסך)

כל עוד נשים נדרשות להתמודד עם טענות אלו, יהיה להן הרבה יותר קשה מאשר לגברים, להתחבר לצרכים ולרצונות האמיתיים שלהן. הלחץ החברתי עלול להביא רבות מהן לבחור בחירות פחות מתאימות, שמותירות אותן מתוסכלות, מביאות לביצועים לא מיטביים במקום העבודה ומונעות מהן לממש את הפוטנציאל שלהן.

מאיזו סיבה יש לנו דעות כל כך מוצקות לגבי מה נכון בענייני קריירה וגידול ילדים? מדוע אנו צריכים להשוות את עצמנו לאחרים ובעיקר להרגיש שאנחנו טובים מהם, שדרך החיים שלנו איכותית יותר, שהבחירות שלהם לוקות בחסר? קריירה ומשפחה אינן ספורט תחרותי. אין במה שעליה יעמדו מקום ראשון, שני ושלישי. אין שיא לשבור. יש רק אנשים שעושים כמיטב יכולתם כדי להתפרנס, לממש את עצמם ולגדל ילדים מאושרים.

הגיע הזמן לשחרר אותה “גיבנת” שנשים רבות נאלצות לסחוב בבואן לפלס את דרכן בשוק העבודה – הביקורת שמלווה אותן על כל צעד ושעל. כולנו נרוויח אם נבין שהחיים שלנו אינם משחק סכום אפס ושעל ידי פרגון ושיתוף פעולה נוכל להגדיל את העוגה עבור כולנו. אם לא נשפוט את עצמנו ואחרות לחומרה על בחירות תעסוקתיות, לא נצטרך להתכווץ או להרגיש צורך להתנצל בפעם הבאה שניתקל בשאלה “במה את עובדת?”.

ד"ר יעל יצחקי (צילום: ג'ודי בן יוד)

** הכותבת היא מנכ”לית נטע – המרכז לפיתוח קריירה, הפועל לסייע לנשים לממש את שאיפותיהן המקצועיות וליצור תרבות ניהול המקדמת הוגנות מגדרית 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה