נשות אמריקה והעולם במחאת ענק היסטורית

בחירתו של דונלד טראמפ השנוי במחלוקת לנשיא ה-45 של ארה''ב עוררה מחאה נשית שאין לה תקדים. מיליוני מפגינות ומפגינים יצאו לרחובות בעשרות מוקדים ברחבי ארה"ב וברחבי העולם

22/01/2017
טל שניידר קבלו עדכונים מטל
  • RSS

ב-21 בינואר התקיימה בוושינגטון עצרת הנשים הגדולה בהיסטוריה. יותר מחודשיים של התארגנות, פעילות ברשתות חברתיות, איחוד ושיתוף פעולה של עשרות ארגונים גדולים הביאו רבבות לזרום לרחובות.

אך נאום הכתרה אפל ונגטיבי של הנשיא ה-45 של ארה״ב, דולנד טראמפ, הקפיץ עוד  מבתיהן ומספרי העצרות ברחבי ארה״ב צמחו בין לילה. בלוס אנג׳לס העריכו ש-80 אלף נשים יגיעו להפגין. העצרת התמלאה בכ-750 אלף. בשיקגו, 50 אלף הפכו מהר ל-150 אלף, אולי יותר. השדרה החמישית בניו יורק הכילה נחיל אדם גדול, אולי חסר תקדים.

 נשים מוחות בוושינגטון (צילום: Aaron P. Bernstein/Getty Images)

ובוושינגטון, המראות היו מהממים. חצי מליון, אולי יותר מילאו את המרכז העירוני. המשטרה ביקשה שלא לקיים צעדות ולהסתפק בעמידה בעצרת משותפת וכך היה.

ההיסטוריה של תנועות הנשים לא יכלה לחלום על אירוע חובק עולם שכזה, עם עצרות הזדהות ממאות ערים בארה״ב ומן הערים הגדולות של אירופה (מאנטרקטיקה ועד הוואי, מניו יורק ועד עיראק, מבחר תמונות ממחאות ברחבי העולם). סולידריות נשית, בכובעי גרב ורודים ואירועים שקטים ומכבדים ללא הפרות סדר.

נשים מוחות בכובעים ורודים (צילום: Mario Tama/Getty Images)

כולן רצו להשמיע קול נגד כהונתו של הנשיא השנוי ביותר במחלוקת שידעה ארה״ב.

לא היה מסר אחיד במצעדים. חשש מפגיעה בזכויות הנשים על גופן, חרדה לגבי עתיד מערכת החינוך תחת השרה בטסי דה-ווס, פחד משינויי מערכת הבריאות, רצון להגן על זכויות הקהילה הלהט״בית, מהגרים, שחורים, היספניים. כל אלה היו מסרים בערבוביה, אבל דבר אחד איחד את הנשים והגברים שהפגינו אתמול: הנשיא ה-45, דונלד טראמפ הוא אדם שמצליח להוציא אנשים משיווי משקל. הוא מרגיז, פוגעני, בור אך גם מתנשא עליהן, משפיל נשים סדרתי ומספק לכל אחת תחושה אישית שהוא רואה בהן חפץ או  רכוש, בדיוק כפי שהאנושות ראתה נשים עד לפני 100 שנה.

 מחאת נשים גם בתל אביב (צילום: נדיה לוין)

לפני יותר ממאה שנים, ב-1913, הפגינו כ-5,000 נשים יום לפני השבעת הנשיא וודרו וילסון. מטרתן היתה ממוקדת. הן רצו זכות הצבעה. אותו המצעד, בו הנשים התחלקו לקבוצות לפי מקצועותיהן, כשהן מבקשות להבליט את תרומתן לשוק העבודה, לימד אותן שיעור חשוב בסולידריות. זו היתה הצעדה הגדולה ביותר עד לאותו הרגע, ועל אף הקללות הצעקות והשפלות שהן חטפו, אותן הנשים של 1913 שינו את ההיסטוריה של ארה״ב. כעבור כמה שנים, תנועתן המאוחדת הובילה לשינוי החוקתי החשוב ביותר של המאה, זכות ההצבעה השוויונית לנשים (התיקון ה-19 לחוקה).

אינז מילהולנד רכובה על סוס לבן בצעדת הנשים ב-1913 (אוסף ספריית הקונגרס)

אז מה הנשים של 2017 רוצות? אנשים שאלו אתמול, מה המטרה? אף אחת לא חושבת להפיל את השלטון באמצעות צעדה שלווה (להבדיל מאלפי מתפרעים ביום ו׳, צעדות המליון ביום שבת היתה שקטה ובטוחה). חלק צרחו ׳טרמאפ אינו הנשיא שלי׳ ו׳ Dump Trump׳, אך הצעדות לא התיימרו לשלול את הלגיטימציה של מערכת הבחירות. אז לאן הן חותרות, כל הנשים הללו?

יותר מזה, נשים רבות צעדו והזדהו בפאריז, לונדון, רומא ובמקומות רבים ברחבי העולם. אין לאותן אירופאיות זכות הצבעה, רשות למנות אלקטורים, יכולת השפעה על חקיקה פנים-אמריקאית. מה להן ולהיבחרו של הנשיא האגרסיבי החדש?

תל אביב: מחאת נשים בריטית נגד נשיא אמריקאי (צילום: נדיה לוין)

מה הנשים רוצות?

התשובה היא פשוטה ומפליא אותי שאנשים (בקבוצות ווטסאפ, רשתות, תגובות וציוצים המשיכו להפוך בשאלה הזו מצד לצד). הן רוצות. הן רוצות, מה שמובן מאליו לכל גבר פוליטי. הן רוצות כח.

לא את כוח הזרוע, ולא את כוח ההשמדה. הן לא מבקשות לעצמן את כוח הצבא או הכוח להתנשא וללעוג לנכות.

 

הנשים רוצות כוח פוליטי. לשלוט, למשול, לקבוע, להשפיע. הנשים חשבו שהן היו קרובות מאוד לכוח הפוליטי הייצוגי באופן המודרני והכי דמוקרטי שיכול היה להיות ונחלו אכזבה. זו היתה מהות העצרות בכל רחבי העולם אתמול. הזכות להצביע, הזכות שלא להיות רכושו של אדם, הזכות להחליט על גופן, לשלם מסים ולדרוש הכנסה שווה, כל אלה ימשיכו תמיד להיות זכויות מוגבלות ומקוצצות, תלויות ברצונם הטוב של הגברים המחזיקים בשליטה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה