נחוץ סקס בחוץ

אובססיה לפרהסיה: נונה ד. גילתה שהבחור רחב הלב מבפנים והכעור מבחוץ, חושב שסקס בין כותלי הבית לא נחוץ

08/12/2011
נונה ד. קבלו עדכונים מנונה
  • RSS
» זוכרים אותי מהמואזין? נונה ד.

בטח תמצאו לזה הסבר באיזה ספר פסיכולוגיה, אבל בזמן הפרידה המרסקת מאבי ילדיי ולצד נהר הדמעות שגעיתי כפרת מחמד פצועה, גם שכבתי עם כל מיני גברים שעלו אצלי ברשת, הוירטואלית והמציאותית. כן... בכיתי ויריתי, ועשרות זכרים מזדמנים ירו עלי בחזרה.

בלי (מספיק) מילים

באותה תקופה הכרתי את א'. בתחילה התעלמתי ממנו, ההודעות העמוסות בעודף השתדלות ששלח נונסטופ, בשילוב מחסור בסיסי באוצר מילים העידו על כך ששום דבר טוב לא יכול לצמוח ממישהו שנכשל באודישן הראשוני של הפינג פונג המילולי בינינו בצ'אט. כמובן שבהמשך נכנעתי לו. כזאת אני, בחורה זולה שמתרשמת בקלות אם מישהו מתעקש עליה, בדיוק כמו שכל מחמאה עלובה עובדת עליי בגדול.

שיחת הטלפון הראשונה בינינו גילתה מה שהאינטואיציה כבר ידעה: האיש אומנם עדין וכולו מניירות של התחשבות, אבל אדון עולם קיצץ לו ממנת המשכל על חשבון הלב הרחב שקיבל בחלוקה. גם התמונה ששלח במייל העידה על משהו שחור מדי, שעיר מדי ונמוך מדי.

הגועל הכללי הזה ממנו החל להשפיע עליי הפוך על הפוך והעיר את החלק הדווקאי והמורד בכללים שבי. עם כל יום שעבר נדלקתי קצת יותר מהמחשבה שאזמין אותו אליי, שאשתה כמות מספקת של אוזו-אשכוליות עד שיגיע, ושללא מילים פשוט אזדיין איתו בפראות איך שייכנס בדלת. ידעתי גם שסביר להניח שאחרי שאשקיט את האטרף הזה כך אחזור להיגעל ולהתעלם ממנו, אבל למי בכלל אכפת ממוסריות כשהמוזה הרועמת נכספת לאיזה תותח לא שותק.

רחוב טוב, הכל טוב

אבל לא' היו תוכניות אחרות, הוא רוצה להכיר ולהאכיל את הנשים שבחברתו לפני שמגיעים מתחת לסדינים. אני חייבת להודות שהעדינות שלו בשילוב האוכל המעולה והאלכוהול הגבוה רככו אותי ופתאום הטרול השחור והשעיר הואר באור יקרות. כי מה לעשות, הנדיבות מייפה והקמצנות מכערת - גם אם מדובר בתאום של ג'ורג' קלוני.

להפתעתי, גם השיחה קלחה. טוב... יותר נכון אני זרמתי בלהג של גילופין וא' הביט בי בעיני עגל מעריצות. ברגע מסוים עצרתי לבדוק אם אני חופרת לו בזמן שהוא בכלל מחשב אם ובכלל ואיפה או אימתי נגיע לשלב שזיוני השכל יפנו מקום לזיוני השֶגֵל.

ברם, נהפוך הוא. א' ממש לא רצה לשמוע על המיטה המפנקת שלי. הוא סימן למלצרית שתבוא ותספר לנו על הקינוחים, בזמן שזו מנתה בפנינו את המנות המתוקות הרגשתי פתאום את היד שלו מטיילת לי בין הירכיים.

בשנייה הראשונה ננעלו לי הרגליים מההלם ומיד אחר כך נשטפתי בגל לוהט של תשוקה ובמיליון מחשבות. חשבתי שהוא חוצפן, חשתי מבוכה שמישהו יראה, חשבתי להעיף לו סטירה, אבל יותר מכל חשבתי: "אלוהים אדירים, רק שלא יפסיק". הרגליים שלי נפשקו קלות בשעה שבהיתי מעורפלת בשפתיים הזזות של המלצרית.

א' ניהל שיחה ערה עם המלצרית, ולכשגילתה היד שלו שאיני לובשת תחתונים כבר בגד בי קור הרוח שהחלטתי להפגין ועסיסי גופי שטפו את האצבעות, שצבטו ועיסו במיומנות את הכותרת הדגדגנית. בזמן שא' אכל את הקרם בּרוּלֵה ואני שתיתי עוד פאסטיס שלחתי את ידי לעבר מפשעתו - הבליטה הנוקשה שמתחת לג'ינס, הטיפ הנדיב שהשאיר טרם עזבנו והשכרות העליזה הציפו אותי בכמיהת ייחום לבַּבּוּן העילג.

קינוח ביתי? לא איתי

הניסיון להמשיך במיטה את מה שהתחיל במסעדה התרסק בכישלון, כל אקרובטיקת הלשון הלוליינית שהפגנתי לא הצליחה לשחזר את אותו גוש חזק ויציב שהרגשתי תחת שולחן המסעדה. לבסוף קמתי והכנתי לו קפה, חיכיתי בקוצר רוח שילגום את רובו והצעתי ללוות אותו לדלת, מפגינה פיהוקים קולניים.

כשיצאתי אתו כדי לנעול אחריו את השער בחצר עברה השכנה החטטנית עם הכלב המעצבן שלה ונדה לשלום בראשה. למרות שעמדתי מאחוריו, אי אפשר היה שלא לקלוט כיצד ניצת שוב זיק חרמנות בעיניו המובסות של א'. הוא ברך את השכנה לשלום ביד עם המפתחות של הרכב ושלח לאחור את היד השנייה שלפתה בחוזקה את הצומת המשולש במפגש רגליי, כשגופו מסתיר חלקית את המחזה מעיניה של החטטנית.

עם הזמן, ואחרי הערב הסוער ההוא שנגמר (תרתי משמע) בדוגי סטייל על מכסה המנוע תחת פנס רחוב גיליתי שא' הוא איש של יצר בחוצות היוצר, וביחד כיסינו כמה לוקיישנים מעניינים כמו מרפסת של מואזין במסגד, בריכה הומת אדם, ספסל בגינה ציבורית עמוסת זאטוטים, הקרנת בכורה באולם קולנוע מלא ועוד. כך שאם יצא לכם לצפות בהצגת רחוב עם קוף שחור גמדי ושעיר ופרת מחמד בעלת אחוריים אימתניים, כנראה שכבר נפגשנו.

טורים נוספים מאת נונה:

>> עדיף קופיף מאשר הגבר החדש המעודן

>> נונה ד. על זכרונות מסקס בחודש תשיעי

>> יכול להיות שנונה ד. עייפה מדי כדי לגמור?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה