נאנסתי ואני לא מתביישת

היום אני אימא, וזה הדבר הכי גדול, משמעותי וחשוב בחיי. לאלמה יש אימא שהיא פעילה פמיניסטית שלא מתביישת לדבר על דברים קשים, ויום אחד, כשזה יתאים, אספר לה שנאנסתי

29/07/2017
לילו שלו קבלו עדכונים מלילו
  • בדואר
  • RSS

התפרסם לראשונה בפרופיל הפייסבוק של לילו שלו

Lillouphoenix2907_sec

היום הזה שוב הגיע.  27.7.1998

אחרי חודש שבו לאט לאט אני מתקלפת, שכבה אחרי שכבה, מתמסמסת ושבה לאפר, יותר רגישה, יותר משתבללת, יום הפיניקס הגיע, גם השנה. זה היה לפני שש שנים, נדמה לי, שמצאתי את המחברת מאותו טיול ארור, שבה היה כתוב שהיינו באותו פארק מים, ו״היה כיף״. ואז גיליתי את התאריך בעצם. אחחח, נפלאות ההדחקה.

אתמול הייתי אצל חברה בבית העסק שלה, והייתה לקוחה שסיפרה שקרה לה ולבת שלה משהו לא קשור, והן שאלו את עצמן – ״למה דווקא אנחנו?״. ישבתי שם וחשבתי לעצמי על כל הפעמים מאז גיל 19, מאז שהזיכרון שב אליי, וכמו לא מעט נפגעות תקיפה מינית ואונס, שאלתי את עצמי לא אחת – ״למה דווקא אני? מה עשיתי שזה הגיע לי??״

אז ואללה, לא יודעת. לא חושבת שב-11 שנותיי הראשונות עשיתי משהו מזעזע קארמתית, וגם לא בגלגול קודם. כן שומעת הרבה מאנשים וכן מאמינה שאני מספיק חזקה (בין אם מראש ובין אם כתוצאה מהכל) כדי להפוך לימונים ללימונדה, והיום לעזור לא.נשים אחרות.ים במצבי.

היום אני אימא. וזה הדבר הכי גדול, משמעותי וחשוב בחיי. יש לי ילדה מיוחדת, חכמה, טובה ומופלאה כל כך. אני רוצה לשנות את העולם לטובה בשבילה. וגם לא רק בשבילה. יש כל כך הרבה ילדים, נשים וגם גברים שמגיע להן.ם עולם טוב יותר. שמגיע להן.ם לא לפחד. שמגיע להן.ם – וגם לי – לא לעבור את מה שאני עברתי. לא להיכנס לשום סטטיסטיקה ארורה.

אז כן, יש לאלמה אימא שהיא פעילה פמיניסטית שלא מתביישת לדבר על דברים קשים. דברים כביכול מביכים. לומר זין ואונס (לא, לא בבית ולא מול אלמה). לומר שרמוטה, כי אנחנו ה״שרמוטות״ מנכסות את המושג הזה ומוציאות ממנו את העוקץ. ואני לא מתביישת בזה שנאנסתי. ויום אחד כשזה יתאים, ולאחר דיבור והכנה בעזרת איש מקצוע, אלמה תדע מזה. ולכל הנשמות הטובות שמודאגות שאלמה תדע את זה מהאינטרנט או מהילדים מהגן או בית הספר, לא, היא תלמד את זה ממני, במונחים קלים לעיכול (עד כמה שאפשר, בכל זאת) שיותאמו לגילה.

בתקופה האחרונה ניסיתי לחשוב איך לציין את היום הזה השנה. כל שנה אני מנסה לעשות משהו מיוחד. לציין את ההחלטה שלי לבחור בחיים, בעקבות הגילוי בגיל 19, והבחירה בחיים. מי שמכיר.ה את הסיפור אולי זוכר.ת שהייתה לי בחירה מהותית ברגע מסוים. אבל מאז הסופשבוע אני עם כאב בטן נוראי בעקבות הטרגדיה של אמיר פ. גוטמן. וזה גרם לי לרצות להישאר במיטה היום. וממש לא לציין את היום בשום צורה, מסיבות מובנות.
אבל במקום להישאר במיטה, גם בגלל שאני אמא, וגם בגלל שאני עובדת, יש לי אחריות. וזה דווקא טוב. זה מכריח אותי להתרכז בדברים, בדברים הרגילים, ביומיום, ולגרום ליום הזה לעבור כיום רגיל יחסית, עד כמה שאפשר.
חברות (שאני מכירה בלבד) שרוצות לקפוץ לעבודה אחה״צ ולתת חיבוק – אתן יותר ממוזמנות.

ולסיום, שיר שגיליתי ממש לאחרונה, כשגיליתי את הפלא שהוא אוף מונסטרס אנד מן, להקה שהפכה לאהובה עליי (ועל אלמה), שמדברת אותי, והשיר הזה היום במיוחד.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה