מתבגרת אהובה שלי

היא לא הביאה תעודת הצטיינות, החדר של מבולגן, היא לפעמים נובחת, ולמרות זאת, אפשר לא להתפוצץ מגאווה ולאהוב אותה בלי סוף? דברים שאמא רוצה לומר למתבגרת שלה

12/07/2012
ענבר דותן קבלו עדכונים מענבר
  • RSS
» מתבגרת אהובה צילום: Thinkstock

ילדה שלי, מתבגרת אהובה, אני יושבת וכותבת לך באחד מהבקרים הראשונים של החופש הגדול. את וארבעת (!) חברותייך עדיין ישנות. חזרתן מאוחר ממסיבה עם איזה d.j נחשב. מקווה שנהנית. מאמינה שכן. יודעת שממך אני לא אשמע יותר מידי פרטים בסגנון מי היה... מה לבשו... איך היה...? גם כי התקשורת בנינו לא להיט וגם כי דברים שכאלה, כך נדמה לי, לא מעניינים אותך. את הולכת למסיבות כדי ליהנות. את כל כך הרבה יותר טובה ממני.

הלב שלי מלא קנאה

אמש, בשעה שהכנתן את עצמכן למסיבה שמעתי, מבעד לדלת כמובן, את השיחה שלכן. מהמעט שקלטתי (אתן מדברות נורא מהר!) הבנתי שיש התרגשות באוויר ושאתן חייבות להגיד "כאילו" שלוש פעמים לפחות במשפט. שמתי לב שכל הזמן אתן אומרות "ואז". ("ואז נלך ליד הדוכן ואז נפגוש את שירה ואז נגיד לה כאילו בואי לדוכן השני ואז נפגוש את מאיה" -  משפט יומיומי). אתן מחליקות, מדביקות, מתאפרות, מסתדרות, צוחקות, מסמסות, מצטלמות, מתלבשות, מחליפות ושוב מתלבשות ושוב מחליקות. כל רגע ורגע מתועד אצלכן. בתמונות. בסטטוסים ובתמונות שמועלות עם סטטוס. כל רגע אתן מקבלות מסרון או שולחות מסרון. הכי חשוב לכן להיות מעודכנות. הלב שלי מלא קנאה - על רוח הנעורים, בגאווה  - על הייחודיות שלך, ובאהבה. אותה אהבה שכל כך קשה לי להראות. אותה אהבה שאת, כך מרגיש לי, הודפת בכל הכוח.

"למה את אף פעם לא יודעת להגיד את הדבר הנכון?"

שמונה שנות לימוד כבר מאחורייך. למדת לקרוא ולכתוב, לחבר ולחסר. למדת גיאוגרפיה, מדעים, אנגלית ושאר הבבל"ת הנלווה שמלמדים אתכם שם. את אהובה מקובלת ואהודה על כולם. הייתי בטוחה שלתעודת הסיום תצורף מין תעודת הצטיינות מיוחדת רק לך. תעודה על שמך. תעודת הוקרה על ייחודך. במקום זה, קיבלת תעודה ממוצעת פלוס ובכית כי הציון שלך בחשבון ירד. חיבקתי אותך ואמרתי לך שזה בסדר ואת נבחת עליי ואמרת "למה את אף פעם לא יודעת להגיד את הדבר הנכון?". כנראה שבגלל זה אני כותבת לך ילדה שלי. לא קיבלת תעודת הצטיינות - ואולי כאן המקום לחבק את כל אותן אמהות שלא העלו תמונה של תעודות ההצטיינות שקיבלו הילדים שלהם פלוס סטטוס מלא בגאווה שאומר "הנה- הצלחתי". גם אנחנו, הורים לילדים הלא מצטיינים -  מחבקים ואוהבים את הילדים שלנו!! ובשבילנו הם הכי מצטיינים בעולם, למרות שלא קיבלו 100 בכל מבחן. לא קיבלת תעודת הצטיינות, כאמור, אבל בשבילי את מצטיינת ולו בשל העובדה שאת קמה בוקר-בוקר והולכת לבית הספר. מתמודדת עם הקשיים (בחשבון) מתמודדת עם שאר הבנות (זוכרת את החרם שעשו עלייך בכיתה ד'?) ולא מוותרת. את כל כך הרבה יותר טובה ממני.

את אחת ויחידה

הימים, ימי תחילת החופש הגדול. את כבר לא בגיל של קייטנות או קיץ אצל הסבתא. את כבר לא בגיל בו אומרים לך מה לעשות או בגיל בו מותר להציע עצות. גדלת לי מותק... החדר שלך נראה כמו סדום ועמורה (ושתינו יודעות שלא תסדרי אותו מחר, למרות שהבטחת), את שומעת מוזיקה שאני לא מכירה ומתלבשת בבגדים שאני ממש לא מחבבת ואת הכי כועסת כשאומרים לך "נו טוב, זה הגיל", אבל זה הגיל מותק. ולמרות החדר המזוויע שלך ולמרות הנהימות שאת מפטירה כלפי מידי פעם אני יודעת שאת אחת ויחידה. את אחראית ונבונה, את יפה וגאה, את רגישה וחכמה ומילה שלך זו מילה. (טוב.. חוץ מהקטע של החדר..). בשבוע הבא את יוצאת לשלושה שבועות, מחנה הדרכה של התנועה. רציתי לאחל לך קיץ נעים ילדה שלי, מתבגרת אהובה. מאחלת לך ימים מלאים בצחוק וחיוכים; שתאספי חוויות לילקוט הזה שנקרא "החיים"; שתתאהבי ושהלב ינתר בכל פעם שההוא יהיה בסביבה; שתלמדי מטעויות; שתעמדי על שלך; שתעיזי. שתלכי עם בגד ים שניי חלקים וגב זקוף בחוף הים, בלי להתבייש או לחשוש מאיך את נראית. שתאכלי טוב ותשתי הרבה. שתסנני ערסים ולא תשכחי למרוח קרם הגנה אבל הכי חשוב, שתאהבי את עצמך ושתהיי בריאה. נגמרות לי המילים. העיניים מתחילות עם הלחלוחית המעצבנת הזו של הדמעות הצורבות.

מבקשת סליחה

עוד מעט תתעוררו. את והחברות שלך (יאללה! כבר צהריים!!) ואני אנסה לדלות פרטים על המסיבה של אתמול. אחר כך אני אשאל אם בא לכן פנקייק מעולה ואלך להכין. נשבעת לך שאהיה נחמדה ונעימה. נשבעת. מבקשת סליחה על חוסר הסבלנות שלי. על האטימות החלקית שלי. על כך שאני לא מספיק קשובה, מאגניבה וזורמת או מבינה. עובדת על עצמי כדי להפוך לאחת כזו. לכי תדעי, אולי בסוף המסע האישי שלי עם עצמי אוכל לחבק אותך חיבוק אמיץ, חזק ומלא וללחוש לך, או לצעוק לך, כמה אני אוהבת אותך. קיץ נעים. הרבה אהבה. אימא (כבר אמרתי שאת יותר טובה ממני...?)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה