משמיעות את הקול הנשי

על רקע מגמת הדרת הנשים ההולכת וגוברת, קמו נשים שאינן מוכנות יותר לשתוק, להבליג ולזוז הצידה והן מזמינות אתכן להצטרף אליהן לקמפיין "הקול הנשי"

24/10/2017
טלי לוסטיגמן קבלו עדכונים מטלי
  • בדואר
  • RSS

שמי טל לוסטיגמן ואני אדם פרטי לגמרי, מאוד לא אוהבת חשיפה "רוצה לחיות את חיי בשקט. לא רוצה מלחמות", כמאמר לאה שבת. ככה, כמו כולם, לזרום עם מה שיש. מקסימום לשיר במקלחת.

לא נוח לי פה

בשנים האחרונות התחלתי לחוש שלא נוח לי פה. לא רק במדינה שלי ובמה שאני רואה בתקשורת, אלא במרחב הפרטי המידי, זה שליד ביתי.

זה החל ממקרים בודדים: פה יריקה על חברה שהלכה לתומה ברחוב בגופייה ביום קיץ חם, שם דיונים על אורך המכנסיים של הבנות בבית הספר בקיץ, הפרדה מגדרית בטקס סיום עבודת שורשים בבית כנסת (בית ספר חילוני) ככה בקטנה. אבל מהר מאוד זה הפך למגמה. ופתאום הבנתי שאחד הביטויים היותר משמעותיים בהקשר הזה של העלמת נשים הוא שפחות ופחות שומעים פה זמרות: אין זמרות בצבא ובאירועים ציבוריים, כי לא רוצים לפגוע ברגשות הציבור הדתי.

הצבא צועד על קיבתו? ההדתה דורכת על הנשים

בהתחלה חשבתי שהכול נובע מדמיוני הפרוע ואז האירועים החלו להצטבר בקצב מסחרר, כך שלא יכולתי להתכחש לעובדה שאנחנו בבעיה. במו עיני ראיתי איך בוועדת תרבות יישובית קמה דרישה מצד מיעוט חרדי לכך שלא תהיה שירת נשים באירועי יום העצמאות (בישוב שרובו המוחלט חילוני) ואף אחד חוץ ממני לא העז לפצות פה ולמחות.

טלי לוסטיגמן לא מוכנה לשתוק עוד

האחר הוא אני. גם האחרת

לא ברור מה יש שם בגופה של אישה בקולה, בנוכחותה, שמעביר מדינה שלמה על דעתה.

זאת אומרת, ניתן לשער. שכן בעבר זה היה עולם של גברים. בימים בהם נכתב התנ"ך ופעלו חז"ל, בזמן שהאחרונים ישבו והיגגו, נשותיהם, שנתפסו בתודעתם כ"אחר" (ולא סתם אחר אלא אחר שקוף) עסקו במלאכות הבית וגידלו את הילדים ולכן קולן לא נשמע. לא "ספרו אותן" כי סביר להניח שגם אז העלימו אותן מהמרחב הציבורי, כמו שמנסים לעשות שוב היום, כי אם קולן היה נשמע אז, אמירות כמו "קול באישה ערווה" ו"ברוך שלא עשני אישה" היו נחסכות מאיתנו.

אבל זה לא מה שקרה והפרדיגמה לפיה האישה היא ה"אחר" הועברה מדור לדור. מה שמסביר (אך לא מצדיק) את ההדרה ההזויה בה אנו חיות ועמה- ניסיונות ההשתקה ההולכים וגוברים.

 "אבל הדרה זה לא חוקי"

נכון- הדרה אינה חוקית, אבל החוק, שכתוב כל כך יפה, לא נאכף. וכך הולך ומתמוסס המעוז האחרון של הנשים במלחמתן בהדרה. כך, שממש לפני מספר ימים, בלחץ המפלגות החרדיות, בוטל התפקיד במשרד היועץ המשפטי שהיה אמון על פיקוח וטיפול בנושא.

האחר הוא אני. גם האחרת!

בימים אלה מתארגן לובי של נשים שפשוט לא מוכנות יותר להבליג ולזוז הצידה, כפי שלימדו אותנו שאשה צריכה לעשות.

קוראת לכן להצטרף אלינו, בקמפיין מחאה על הדרת זמרות ונשים בכלל, מהמרחב הציבורי. קראתי לקמפיין "הקול הנשי" (למה "הקול הנשי"? כפל משמעות. גם "קול" כפשוטו וגם רמז עבה לעובדה שיש  כוח אלקטורלי עצום לנשים, שהן יותר מחמישים אחוז מהאוכלוסייה) קחו את זה בחשבון לפני שאתם מנסים לסתום לנו פיות!
הקול הנשי: מסרבות להיות מושתקות

מזדהה? מה את יכולה לעשות? המון!

1.  עשי לנו לייק בדף הפייסבוק שלנו "הקול הנשי" וגם שתפי את העמוד

2. שתפי את העמוד והזמיני אליו את חברותייך וחברייך

3.   החליפי את תמונת הפרופיל שלך בתמונת מחאה על סתימת הפיות. אנו נעזור לך. שלחי לנובאמצעות הודעה בדף תמונה שלך אנו נשתול עליה פלסטר ואת הסלוגן

4.  הצטרפי לקבוצת הפייסבוק "הקול הנשי" ושתפי

5. תייגי בכל מקום רלוונטי #הקול_הנשי


הקול הנשי

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה