מרוץ החיים של הנשים המצליחות

איך אפשר לפנות זמן לאימונים לקראת מרתון סמסונג תל אביב אפילו ביומן העמוס ביותר? 4 רצות מצליחניות מפרוייקט findyourmore בשיחה על ריצה באמצע החיים

21/02/2016
מורן מישל קבלו עדכונים ממורן
  • בדואר
  • RSS

רצות על הכל. צילום: ליאור אביטן

מה גורם לעשרות נשים מצליחות, שנמצאות אי שם בנקודות שונות של אמצע החיים, להחליט יום אחד להתחיל לרוץ? יש הרבה מאוד סיבות, אבל בלי ספק האתגר והשאפתנות הן שתיים מהמובילות.

אומרים שריצה והצלחה הולכות ביחד, או ליתר דיוק – רצות ביחד. זה נכון אפילו עוד יותר כשמסתכלים על נשים. אולי זה קשור ליכולת להתמיד ולא לוותר עד שההצלחה מגיעה, או לתפיסת עולם שקושרת גוף ונפש ומהווה קרקע פורה לשני הדברים האלה לחיות ביחד.

פגשתי 4 נשים מצליחות שהסכימו לספר על הריצה ועל ההצלחה שלהן, על החוויה בהכנות למרתון תל אביב ואפילו על הקשיים. המשותף לכולן – אף אחת לא מתכוונת לוותר.

תכירו את דליה מנטבר (64) , שירה אימרגליק (42) , רותם ליברזון (49) ושלי סתת (44), 4 נשות קריירה עסוקות בשיא חייהן -  שמתכוננות למסלול 5 ק״מ ו-10 ק"מ במרתון סמסונג תל אביב.

 

דליה מנטבר. צילום: ליאור אביטן

דליה מנטבר, 64

בעלת רשת מכוני פילאטיס ובי״ס להכשרת מורים לפילאטיס
מתכוננת לרוץ במסלול 5 ק״מ במרתון סמסונג תל אביב

למה אני רצה?

שלי: ״אני כבר המון זמן עושה ספורט בסטודיו B, אני שומרת מאוד ברמה הבריאותית וזה גם מאוורר לי את הנפש, בכלל – אני טוענת שכל אחד חייב לעשות חוג".

דליה: ״אני מאוד מאמינה שאני צריכה להעשיר את עצמי כל הזמן, לא להישאר בתוך הבועה של עצמי. ואני לא רצה מתוך תחרות, המוטו שלי הוא ליהנות בחיים".

רותם: ״כל אלה נכונים, וגם הבנתי שאני חייבת להתחיל לעשות משהו בקטע בריאותי, אי אפשר כל היום לשבת על המחשב, לעסוק באוכל ולא לקום מהכסא".

שירה: ״סיפור אמיתי - נרשמתי כי הייתי בטוחה שלא אתקבל, וכשהתקבלתי לא ידעתי אם אני שמחה או לא - אז קודם כל פיניתי את היומן עד סוף מרץ מהלחץ. כי אם אני עושה משהו זה חייב להיות עד הסוף".

שירה אימרגליק. צילום: ליאור אביטן

שירה אימרגליק, 42

בעלת עסק לאסטרטגיה תקשורתית, מנכ״ל משותף ב TESראש החוג ליח״צ ודוברות ב״בצפר״ מתכוננת לרוץ במסלול 5 ק״מ במרתון תל אביב

 

 

איך את מתמודדת עם האתגר?

שירה: ״בחיים לא רצתי, אז האתגר היה מאוד מיידי. באימון הראשון אמרו ׳לרוץ׳ וחזרתי מעולפת, מפורקת, שבורה. נשכבתי בבית אומללה, הילדים עשו לי מסאז׳ והדבר הראשון שחשבתי זה שאני צריכה להחזיר את הבגדים כי אני עוזבת, ואז המשכתי ואחרי 3 שבועות כבר רצתי 5 ק״מ בקלילות.״

דליה: ״אני לא משווה עצמי לאחרות, לוקחת את זה בקצב שלי ושומרת לא לסבול ולא להיפצע. אני רוצה להציב לעצמי אתגר ולנצח בו, אבל התחרות שלי היא תחרות אישית.״

רותם: ״אני כנראה לייט-בלומר או זקיינל׳ה. קר לי נורא לצאת לאימון בלילה, אני עייפה, אני אישה של בוקר. קשה לי נורא. אם אצליח לרוץ את ה-5 ק״מ אני אעוף על עצמי.״

שלי: ״אני רגילה לאתגרים. האמת שמאתגר אותי לרוץ חצי מרתון אבל מפחדת שאשתעמם. בעצם עוד לא החלטתי, אני יכולה להפתיע ברגע האחרון".

 

רותם ליברזון. צילום: ליאור אביטן

רותם ליברזון, 49

בלוגרית אוכל בסלונה, מנחת סדנאות בישול והוציאה לאחרונה ספר בישול ראשון
מתכוננת לרוץ במסלול
5 ק״מ במרתון תל אביב

איך השתלבת בקבוצה?

שלי: ״החוויה מפתיעה ומאוד נעימה. הכרתי מלא בנות שלא הייתי פוגשת בשום מסגרת אחרת. ראיתי שיש הכל מהכל, וכולן מקסימות. המפגש המלאכותי יצר קבוצה מאוד מעורבות, והפך לדבר נורא טבעי.״

דליה: ״הצעירות תחרותיות, נותנות בראש, כיף איתן, הן אנרגטיות ויש בחבורה שלנו משהו תומך מאוד. ביניהן אני ממש לא מרגישה את גילי, למרות שאני בעשרות שנים מבוגרת מהן. גם המאמן שלנו נותן לי את המענה ומתחבר לעולם של הפילאטיס שאני באה ממנו שמשלים מצוין את הריצה.״

שירה: ״אני מגיעה ישר מהעבודה ואני לא לבושה בעבודה בטייץ ונעלי ספורט, אז יש לי מקום קבוע בנמל שאני מחליפה בגדים, מתנתקת מאסטרטגיות ומשברים תקשורתיים ויוצאת לפגוש בנות שבאו כולן לרוץ. באימונים אנחנו מצליחות לגשר על פערים דוריים בזכות הריצה והמטרה המשותפת. אין מישהי שנשארת מאחור.״

רותם: ״אותי הדליק שזה קבוצה רק של נשים. בגלל שקשה לי כל כך אף פעם לא בא לי לבוא אבל אני כשאני מגיעה אני מוצאת כוח עלום שלא ידעתי שנמצא בי. הבנות נותנות לי המון כוח, זו אנרגיה נשית חזקה נהדרת, אז אני מתחילה לחבב את זה.״

שלי סתת . צילום: ליאור אביטן

שלי סתת, 44

מעצבת ובעלים של רשת הנעליים  Coupleof
מתכוננת לרוץ במסלול
10 ק״מ במרתון תל אביב 

מה הקשר בין הריצה להצלחה שלך?

דליה: ״אני תמיד קשובה לעצמי וליכולות שלי, ואני לא נחה לרגע. כאן אני גם מתוודעת להמון נשים שונות, נחושות ואנרגטיות, הפרויקט הזה מראה לי שנשים הן חזקות בלי הכרה.״

שירה: ״אני מתחברת למה ששלי אמרה בעניין ה׳חוג׳- החלטתי לעשות משהו בשבילי, וזה בא בזמן הנכון. לצערי קרעתי את המיניסקוס ולא יכולתי להתאמן זמן מה, אבל אני לא מוותרת, את הניתוח אעשה אחרי המרוץ, אז מיטל המאמנת בנתה לי תכנית אימונים שמתאימה לפציעה. אמנם לא אוכל לרוץ 10 ק״מ, אבל אני מתאמצת להשלים את המשימה, שום פציעה לא תעצור את זה. ״

שלי: ״מלווה אותי המחשבה על דוגמה אישית למשפחה ולעובדות שלי, על נחישות, שאין דבר העומד בפני הרצון, שאפשר לעשות גם וגם גם קריירה וגם משפחה וגם חוג, הכל עניין של ניהול זמן נכון.״

מפגש פסגה. צילום: מורן מישל

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה