הפתולוגיה הנורדית

התנועה הפמיניסטית בסקנדינביה הגיעה להישגים גדולים יותר מברוב מדינות העולם. עד שזה מגיע למקרי אונס. גל חן מגלה שלקבל זכויות זה לא מספיק, צריך גם לעמוד על הוצאתן לפועל

24/11/2011
גל חן קבלו עדכונים מגל
  • RSS

בשנת 2005 יצאה הזרוע הנורבגית של ארגון אמנסטי העולמי למען זכויות אדם בקמפיין יוצא דופן. הסרטון המלווה אותו מתחיל כסרטון תיירות. על רקע נופיה המרהיבים של נורבגיה נשמע מתנגן קול הבס של קריין. "דמיינו ארץ בה הטבע הוא מתנה מלכותית למין האנושי. מקום שבו האור והחשיכה שלובים, שבו העונות נמסות זו לתוך וזו הצבעים צלולים. דמיינו ארץ בה אנשים חביבים נלחמים למען שוויון, שלום וזכויות אדם למען כל המין האנושי", אומר הקריין, בעוד אישה יפהפייה מפנה מבטה לעבר המצלמה, ורואים סימן חבלה סביב עינה הימנית. "ארץ בה רק אחת מתוך כל ארבע נשים זוכה להתעללות פיסית או נפשית, מוכה או זוכה לאיומים על חייה מידי גברים איתם היא מנהלת מערכת יחסים קרובה. ברוכים הבאים לארץ השמש התמידית, ברוכים הבאים לנורבגיה".

התחלתי להגדיר עצמי כפמיניסטית רק בשנים האחרונות. זה לא שלפני כן לא חשבתי שלנשים מגיע סטטוס זהה לזה של גברים, אלא שבאמת ובתמים חשבתי שהן כבר השיגו אותו. מעולם לא הרגשתי מופלית לרעה כאישה, ולא הרגשתי שהעובדה שהשפה העברית פונה לקהל בלשון זכר היא סיבה מספקת למאבק.

התנועה הפמיניסטית אכן עברה כברת דרך מרשימה, עד שנבלמה. אמנם, עדיין קיימים פערים בין גברים ונשים, אבל אלו מצטמצמים בהדרגה. לפחות מבחינה חוקית מרבית הזכויות שוות, אבל אחת הבעיות הגדולות עם חוקים היא שאלו יכולים בקלות להסוות אי-צדק.

במדינות סקנדינביה השיגה התנועה הפמיניסטית המון. הייצוג הנשי בפרלמנט זהה כמעט לזה של גברים, כמעט ולא קיימים פערי שכר בין המינים, ישנו מספר מכובד של נשים בכל עמדות המפתח הכלכליות והשלטוניות – ויחד עם זאת, מספר מקרי האונס והאלימות בתוך המשפחה לא יבייש גם את החברות השמרניות ביותר.

במסמך שהוציא ארגון אמנסטי בשנת 2010, ממנו נלקחו מרבית הנתונים המופיעים בטקסט זה, הוערך כי רק בין 2-10 אחוזים ממקרי האונס בנורבגיה ובפינלנד מדווחים. בפינלנד בשנת 2008 אותם 2-10 אחוזים היו שווים למעל 900 נשים שהגישו תלונה על אונס. בנורבגיה, בה מוערך כי חלק גדול יותר ממקרי האונס מדווחים, דווחו באותה שנה 949 מקרי אונס. בשתי המדינות גם יחד מתגוררים רק כ-10 מיליון תושבים.

מתוך מקרי האונס המדווחים, רק 16-20 אחוזים יגיעו לבתי המשפט. השאר ייסגרו לאחר חקירה משטרתית מחוסר עניין לציבור, או משום שלא ניתן להוכיח כי בוצע פשע. במילים אחרות – המילה שלה שווה פחות מהמילה שלו. רק 12-13 אחוזים מכלל מקרי האונס המדווחים יסתיימו בהרשעה. במילים אחרות, אם נשתמש בהערכות הזהירות ביותר, מתוך כ-9,000 מקרי אונס בשנה, כ-18 יסתיימו בהרשעה.

>> בילי מוסקונה לרמן קוראת לצאת מהאדישות
>> סמדר סלומון על אלימות נפשית, כלכלית ומינית

"אונס מזויף"?

המשטרה הפינית מתייחסת לאונס בו התוקף הוא זר מוחלט של הקורבן באופן שונה מאונס בו הקורבן מכירה את תוקפה. אונס על ידי אדם זר מוגדר על ידי המשטרה כאונס "לא מורכב" – או אף מקומם מכך, אונס "אמיתי".

למצער המשטרה, מרבית מקרי האונס במדינות סקנדינביה – כמו בשאר העולם - מבוצעים על ידי מכרים. יתרה מכך, האקט עצמו קורה תכופות בביתה של הקורבן, או בביתו של התוקף. בדנמרק הגדילו את הרף – שלושה מתוך כל ארבעה מקרי אונס יבוצעו על ידי בן זוגה הנוכחי או בן זוגה בעבר של הקורבן.

באופן היסטורי הפרידו בחברות הנורדיות, החולשות על מדינות סקנדינביה, בין אונס של אישה נשואה או בתולה, לזה של רווקה מתהוללת. האנס היה נאשם רק במידה ומדובר באשתו של אחר, או בבתולה – משום שבכך פגעו בערכה למשפחתה. אונס בתוך המשפחה כלל לא היה נחשב כאונס, משום שמטבע הדברים, האישה היא רכושו של הבעל.

וכיום? החוקים השתנו, המדיניות לא. בין מקרי המבחן שהוצגו תואר סיפורה של אישה שנאנסה בשירותים ציבוריים בפינלנד. האנס חבט את ראשה בקיר ועיקם את ידה מאחורי גבה. בידו השנייה השתמש בכדי לאטום את פיה ולמנוע ממנה לצעוק. הפרקליטות החליטה לתבוע אותו על קיום יחסי מין בכפייה, עבירה קלה יותר מאונס, משום שהתוקף הפעיל מידת אלימות קלה לטענתו, ולכן מדובר בנסיבות מקלות. הוא נידון לשבעה חודשי מאסר על-תנאי.

בפינלנד אונס נחשב כעבירה שאינה מחייבת תביעה, וזו החלטתה של הקורבן אם ברצונה לתבוע את התוקף, לפי "רצונה החופשי". כלומר, לאחר שהגישה תלונה במשטרה, ולאחר שהמשטרה החליטה שישנו חשד סביר כי בוצע אונס, המתלוננת צריכה להחליט בעצמה אם לתבוע או לא. התוקף, שנחקר במשטרה ויודע על התיק שנפתח כנגדו, יכול לאיים על האישה, לגרום לה לשנות את דעתה. במקרים רבים, הוא אכן מצליח בכך. עוד מחוקיהן הנאורים של דנמרק ופינלנד, במידה והאונס בוצע בזמן שהאישה ישנה, הייתה שיכורה, מעולפת או חולה, הפשע אינו מוגדר כאונס, אלא כהתעללות מינית בלבד.

היריעה קצרה מלהכיל את פסקי הדין המגוחכים, את החקירות שאינן מנוהלות כראוי, את ההתעללות שעוברות הקורבנות גם אחרי שנאנסו על ידי הקרובים להן, לעיתים על ידי התוקף עצמו – ובמקרים רבים, על ידי המשטרה. כל זאת ועוד במדינות בהן נשים מקבלות זכויות רבות יותר מברוב מדינות העולם.

עצם העובדה שישנו יום המוקדש לאלימות נגד נשים, המובחן מסוגים שונים של אלימות, מעיד על כברת הדרך שעוד נותרה לנו כחברה. בין אם נרצה ובין אם לאו, אנחנו מוגדרות ומוגדרים על ידי המגדר שלנו. אפילו מבחינה אטימולוגית זה מסתדר. סקנדינביה היא מקרה קצה, הן מבחינת מעמד האישה במרחב הציבורי והן במרחב הפרטי, אבל היא יוצא מן הכלל המעיד על הכלל – ולא להפך. במידה רבה, אנחנו מחוברתות להיות הקורבן הנצחי – והחברה לא תתן לדבר מה פעוט כמו חקיקה לעמוד בדרכה. הנה, נראה כי מצאנו את המטרה הבאה של התנועה הפמיניסטית. קיבלנו את הזכויות, עכשיו עלינו לעמוד על הוצאתן לפועל.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה