מפוסט טראומה לשליחות חיי

בגיל 68 שולה בן-דעת אלפרוביץ' חושפת את סיפור חייה המרגש, הכולל אשפוז פסיכיאטרי בגיל 16, התמודדות עם הפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה) וסיוע לאנשים הסובלים מהפרעות נפשיות כגון פוסט טראומה וחרדות

24/06/2018
גוף ונפש קבלו עדכונים מגוף ונפש
  • בדואר
  • RSS

מאת שולה בן-דעת אלפרוביץ', מחברת הספר "את מדממת אני בוכה" (הוצאת "אוריון") 

החלטתי להוציא לאור את ספרי החדש "את מדממת אני בוכה" ובכך לחשוף לציבור הרחב את סיפור חיי יוצא הדופן, הכולל התמודדות עם הפרעה דו-קוטבית. הספר נכתב גם על מנת להעלות את המודעות לקיומן של הפרעות נפשיות ולהפריך את הסטיגמות עליהן. חשוב לציין כי למרות שהפרעות פוסט טראומה נפוצות מאוד בישראל בשל השואה, המלחמות, הפיגועים ועוד, רבים מייחסים להן ערך מופחת ואינם מכירים בצורך בטיפול בהן.

המסר החשוב ביותר מהספר הוא שזיכרונות טראומתיים שונים מאד מזיכרונות רגילים. לפעמים הם מחוקים ועולים רק בתחושות גוף, סיוטים, סימפטומים והבזקים של תמונות וקטעי זיכרון. גם כשאדם לא זוכר בדיוק מה קרה לו אין זה אומר שהדברים שהוא מרגיש לא קרו לו.

כשהייתי בת שמונה, נפטר אבי המדען, ד"ר הלל בן דעת. אמי התחתנה עם אדם, שהיה אנטיתזה לאבי הביולוגי. כשמלאו לי 16, הגעתי לאשפוז פסיכיאטרי בבית חולים לחולי נפש אחרי שפעת שגרמה לנדודי שינה ולבלבול. הוכנסתי למחלקה הסגורה שם חשבתי שאמי התגלגלה לתוך אחת הנשים שהיו בבית החולים, מכיוון שלא הייתי מסוגלת לקלוט שעזבה אותי.

אני כותבת מאז שהייתי ילדה, ובספרי אני מביאה לידי ביטוי את כישרון הכתיבה שלי, ואף מתארת בשפה מרתקת את סיפור חיי המורכב, הכתוב בכתיבה אינטואיטיבית בשילוב ציורים יוצאי דופן שלי ושירים מיוחדים שכתבתי, בעברית ובאנגלית.

שולה בן-דעת אלפרוביץ' צילום אלבום פרטי

לאחר 40 ימי אשפוז בבית החולים, חזרתי, ללמוד בגימנסיה. האשפוז כמובן היה סוד. למדתי ספרות עברית אנגלית ותעודת הוראה באוניברסיטה העברית, ובהמשך תואר שני בייעוץ חינוכי. את הבחינה האחרונה לתואר סיימתי בציון 95, למרות שהייתי בדיכאון. בגיל 20 התחתנתי, וכעבור שנה ילדתי את בתי הבכורה. בתקופת ההריון הייתי בדיכאון, וכשנולדה בתי הייתי בהיי, אבל אף אחד לא התייחס לזה כאל סימני מחלה.

בגיל 36 נשואה, אם לשניים ומורה בתיכון, אובחנתי כמתמודדת עם הפרעה דו-קוטבית, שבאה לידי ביטוי בשינויי מצב רוח קיצוניים. בהמשך, יחד עם שיפור במצב הנפשי ובמקביל לטיפול פסיכולוגי, התחלתי בפעילות בתחום בריאות הנפש ובעזרה למתמודדים אחרים שנקלעו למשברים נפשיים. הייתי ממקימי 'בנפשנו' – תוכנית סיוע לאנשים עם בעיות נפשיות. הייתי פעילה גם בעמותת 'לשמ"ה' שבין מטרותיה: סנגור, הורדת סטיגמה ופיתוח תוכניות למתמודדים.

 בעקבות הצלחת הטיפול במגע ותנועה, למדתי שיאצו וגיליתי שטיפול במגע יכול לרפא, להרגיע ולהביא את המטופל למצב של הרפיה עמוקה. במקביל, למדתי אימון אישי – שיטה שמאפשרת הצבת מטרות ופריטתן למשימות קטנות, שניתן לממשן, ובכך להגיע לשינוי בגישה של האדם ולחשיבה חיובית יותר.

שולה בן-דעת אלפרוביץ' ואמה צילום אלבום פרטי

לפני כ-20 שנה התעוררו בי רגשות סוערים, ומצאתי את עצמי מתמודדת עם הצפה קשה של תכנים לא מובנים. הייתי בטיפול אצל פסיכולוג המשלב תנועה ומגע. כיום ברור לי שברקע מחלתי קיימות טראומות שעברתי בילדותי, כולל פגיעות מיניות, שגרמו להיווצרות חלקים שונים באישיותי כשכל חלק זוכר דברים אחרים. אני סבורה שתהליך קשה ומורכב זה הוביל להחלמתי. המושג החלמה אין פירושו שהבראתי, אלא שאני מתמודדת טוב יותר עם ההפרעות שאני סובלת מהן.

ממגוון הטיפולים והסדנאות שלמדתי, פיתחתי את שיטת בנדס, המשלבת הקשבה הדדית מיטיבה. שיטה ייחודית זו מיועדת לאנשים הסובלים מקשיים נפשיים ומטראומות שעברו ופעמים רבות אינם זוכרים אותן. הטראומות אינן נעלמות אלא מסתתרות בתאי הגוף, וכאשר נוגעים במקומות מסוימים הן מתעוררות, ואז אפשר לדבר עליהן.

לא אשכח את אחת המטופלות שלי – נערה שהרגישה תחושה מוזרה ביד. אותה נערה לא חשבה שזה כאב, אלא דווקא משהו נעים, ועם זאת הייתה מבוהלת. שאלתי אותה: "בת כמה את?", והיא ענתה לי: "בת ארבע". התברר שהייתה כאן חוויה טראומתית של טביעה בבריכה ושמישהו הציל אותה ברגע האחרון. דרך החוויה המשוחזרת היא הצליחה להשתחרר מהבהלה שנשארה מהחוויה המוקדמת.

בספרי אני מזמינה את הקוראים להיכנס לעולמה המורכב של ילדה, נערה ואשה, שחלקים מזיכרונותיה נשארו לא מעובדים, כמו גם למסע הפנימי המרתק שעברתי מייאוש ואפלה לתקווה ולדרך חדשה. הספר מתאר מפץ פנימי שגרם לחלקי הנפש להתפזר לכל עבר עם גילוי הטראומות.

שולה בן-דעת אלפרוביץ' צילום רפי בן חקון

"ביקשתי מהמטפל שיבוא איתי אל דני ברום. פסיכולוג מומחה לטראומה ולהפרעות דיסוציאטיביות. הלכנו אליו יחד.

דני שאל: "למה את באה אלי?"

אמרתי: "עברתי הרבה טראומות בחיים, חלק אני זוכרת וחלק לא. אני רוצה לדעת מה קרה לי."

אני לא זוכרת כמעט שום דבר מאותה פגישה. בסופה שאלתי את דני: "למה לא הפנטת אותי?" והוא אמר: "לא צריך... את מתהפנטת לבד." המטפל שאל מה עושים ודני אמר לו: "דבר עם החלקים..."

הפגישה הזו אפשרה פריצת דרך, הוא התחיל לדבר עם שולי ואני התחלתי להתכתב איתה"... (קטע מהספר).

** הכותבת, שולה בן-דעת אלפרוביץ', היא מחברת הספר "את מדממת אני בוכה" בהוצאת "אוריון" ומפתחת שיטת בנדס, המדגישה את החיבור בין הקשבה מיטיבה להתבוננות בגוף

כריכת הספר צילום יחצ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה