רומנטיקה? לא בבית ספרנו

הילדה שלי כבר לא מדברת בשפה שלכם, כותב אמיר אבן טוב שהכניס ילדה למערכת החינוך הממלכתית

12/09/2011
משפחה קבלו עדכונים ממשפחה
  • RSS
» ילדים ואייפד ThinkStock

בראשון בספטמבר נכנסה ביתי למערכת החינוך.

בזמן שכל אם ואב, התרגשו עד דמעות, בזמן שהילדים עצמם קיבלו את כאב הבטן הראשון שלהם האמיתי (אחר כך יגיעו כאבי הבטן המדומים להשיג עוד יום חופש בבית), אני ראיתי את הילדה שלי הולכת לבזבז 12 שנה מהחיים שלה.

הילדה שלי נכנסת למערכת אנכרוניסטית, מערכת שמרכיביה שבויים ברומנטיקה של פעם.

כולנו חושבים על עצמנו כאילו אנחנו יצאנו ממצריים, וככל שהעולם הופך לעולם של הצעירים הוא תמיד מאבד מהקסם המופלא בו חיינו אנחנו.

כשאנחנו היינו צעירים, היינו יכולים לשבת שעות ולקרוא ספר, להתרווח על המיטה, לדפדף בדפים, להריח ספר חדש.

כשאנחנו היינו צעירים, היינו כותבים אחד לשני מכתבים, כל מכתב היה יצירת מופת, לכל מילה היתה משמעות, אהבנו את הצפייה למכתב חזרה, הביקור היומיומי בתיבת הדואר, החזרה הביתה עם המכתב הסגור ופתיחת המעטפה לאט ובזהירות כאשר כל שנייה מקרבת אותנו לתוכן הנכסף.

כולנו זוכרים את הישיבה ליד טלפון החוגה לקבל שיחה קצרה מאחינו שבניכר, כל המשפחה היתה מתאספת, צלצול הטלפון והעברת השפורפרת מיד ליד על מנת לשמוע את קולו הרחוק השאיר בנו חותם עז.

כשהיינו צריכים להתעמק במשהו, היינו מפנים יום שלם לספרייה, לישיבה תחת עינה הבוחנת של הספרנית וה "שששששששש" שהיה תמיד חזק יותר מכל הפרעה.

התקליט השרוט שהיה מתנגן בזמן שישבנו עם החברה על המיטה.

אח, איפה הימים של פעם.

יאללה תתקדמו

מצטער להרוס את המוזיקה המלודית שמתנגנת עכשיו בראש שלכם, אבל את הילדה שלי – זה פשוט לא מעניין !

ממש כמו שההורים שלכם חושבים שלכתוב בעט כדורי הרס את האופי המיוחד של כל אות אשר נכתבה בנוצה, ממש כמו שההורים שלכם חושבים שלקחת את האוטו לנסיעה של עשר דקות הורס את ההליכה האינטימית בשבילים, ממש כמו שההורים שלכם חושבים שהשימוש במחשבון מנוון את המוח, ממש ככה, הילדה שלי חושבת שאין ממש סיבה לבזבז נייר בשביל לכתוב, להחזיק ספר בשביל לקרוא, ללכת לספריה בשביל לחקור, לקרוא מהלוח בשביל להבין, לשבת עם עוד 35 ילדים בצפיפות בשביל ללמוד.

כשהמורים יעמדו מול הכיתה ויבקשו לפתוח את הספר בעמוד 256, הילדה שלי תפתח עיניים גדולות ותשאל אם אולי, רק במקרה, היא מתכוונת למסך מספר 6.

כשיבקשו להוציא דפים לבוחן פתע, היא תבדוק טוב טוב האם הכוונה היא לטאבלט החדש.

כשיבקשו לכתוב חיבור במחברת ספרות היא תפתח את הלפטופ הקטן.

כשיעשו לה סיור ראשון בספרייה היא תבקש יוזר וסיסמא.

הילדה שלי פשוט לא מדברת בשפה שלכם.

באיזה שהוא שלב, הילדה שלי כבר לא תרצה להבין מה אתם אומרים, היא לא תבין על מה אתם מדברים, היא לא תבין את הפער הזה בין מה שמלמדים אותה בבית ספר לבין העולם האמיתי בחוץ.

ככל שהשנים יעברו, יבוזבזו אלפי שעות לימוד שלא הוקדשו למטרה האמיתית, לימוד והטמעת הכלים והכישורים שהילדה שלי תצטרך על מנת לשרוד בעולם שמחכה לה.

אז כן, אני רוצה שיקדישו יותר שעות להקלדה עיוורת מאשר לכתוב את האותיות כמו שצריך, אני רוצה שילמדו אותה איך מורידים ספר לטאבלט ופחות מלהכריח אותה להוציא ספר מהספרייה, אני רוצה שבשיעור יבקשו להוציא אייפונים ולשלוח תשובות למחשב של המורה במקום להביא אותם ללוח, אני רוצה שהמבחן שלהם בהסטוריה יהיה למצוא תשובות באינטרנט ולא תשובות ששיננו אותם לילה קודם ושכחו אותם לילה אחר כך.

אה, ובקשר לחינוך, זה בסדר, אני כבר אחנך אותה בבית.

אמיר אבן טוב, נשוי + 2, מסיים בימים אלו MA בתקשורת, בעברי שידרתי ב 106 FM ו 90 FM בנושאי אקטואליה וחברה.

לימדתי את מקצוע התקשורת במתנסים, תיכוניים ומכללות.כיום בעל סטודיו לאנימציה ותלת מימד Be2See.

צילום תחתון: ThinkStock

הורים לבת מתבגרת? אולי יעניינו אתכם הכתבות הבאות




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך