מעין קרת: קחו ממני את הדרמה

כבר שהייתי בת שש עשרה, המעצבים הגדולים חשבו ששמלות עם הרבה דרמה יהלמו אותי. מאז ניסיתי להתרחק ממילים גדולות ככל האפשר. בלוג אישי

15/07/2012
מעין קרת קבלו עדכונים ממעין
  • RSS

אלון ליבנה נתן לי שמלה מאוד דרמטית ואמר לי "זה מתאים לך". היישרתי אליו מבט ושאלתי "למה?" "זה פשוט מאוד את, לא?" לא שאלתי למה בדיוק הכוונה, יצאתי והלכתי עם השמלה עטופה על מתלה, ברחובות תל אביב הסואנים והדי מלוכלכים כשלנגד עיני חלפו כל אותם מעצבים שהלבישו אותי לתצוגות, בבגדים דרמטיים עם הרבה נוכחות.

איב סן לורן שדיגמנתי לו שמלות כלה צבעוניות, עם שושבינות לצידי ונשיקה שלו ושלי בסוף המסלול; יוז'י ימאמוטו שלתצוגות שלו הלבישו אותי בבגדים בגזרות ובדים מורכבים שלא הבנתי אותם אז, אבל בהחלט אהבתי ללבוש אותם, כשברקע מוסיקה שקטה ולהתאים את סגנון ההליכה ואת הבעת פניי למה שכן הצלחתי לספוג מהם. בתצוגה של כריסטיאן לקרואה, שגם אצלו לבשתי שמלת כלה עם הרבה רקמות וטקסטורות מלאות רבדים, וגם בתצוגות של אונגרו ופאקו רבאן שבחרו בי לתצוגות הוט קוטור, רק כדי שאסגור את התצוגה בשמלות כלה - הרגע הכי דרמטי, כי לשאר לא הייתי גבוהה מספיק.
.....
.

הדרמה של השמלות האלה היתה מונחת בין התפרים, למרקם הבד ולצבעים הנועזים. כבר שהייתי בת שש עשרה הם חשבו שדרמה תהלום את תווי פניי וגווני העור והשיער שלי. במשך שנים, אולי גם בגלל השנים עם המעצבים הגדולים, עברתי תהליך הפוך - של רצון לצמצם את הדרמה - לנסות להוריד מעוצמת הדברים כדי להישאר כל הזמן צמודה לקרקע. גם מפחד. וגם כי חשבתי שהדרמה מכילה בתוכה שקר. הרגשתי שכדי להגיד את מה שמרגישים לא צריך מילים ענקיות וכינורות.

..
..

כשסגרתי את הדלת, בכל פעם שחזרתי הביתה, ניקיתי מיד את שאריות הדרמה מכל פינה בנפשי ובראשי. מנסה להגיע למשהו צלול וכנה יותר. הכי רחוק מדרמה קווין.
כשאני מתווכחת, אני מנסה לא להגיד את המילים הכי גרנדיוזיות ולבכות בחוסר אונים מוחלט. כשאני מדברת אני מעדיפה לוותר על הקלישאות, הסופרלטיבים והמניירות, ופשוט לחדד ולהגיד את הדברים כמו שהם. גם כשאני מצטלמת אני מעדיפה להתמסר להווה שלי ולהתרחק מדימויים מוגזמים על נשים, שאת חלקם הגדול גברים המציאו.
...

//
מצד שני, כשהזמינו אותי לצילומים עם שמלות ערב ואיפור כבד, נהניתי מכל רגע. כשנדרשתי ללבוש לתצוגות אופנה שמלה מלכותית וללכת בהוד, עשיתי את זה הכי טוב שיכולתי. וכשגבר זר לטש בי מבט לעיתים הפניתי את הראש במחווה (כן) הכי דרמטית. גם לקופאית בסופר אני עונה, כשמתחשק לי, בטון דרמטי. זה נשאר משחק, יש אותי, הנקייה במידת האפשר, ויש אותי המתנהלת בעולם, שעוד משתמשת בחדווה בדרמה המצופה ממני פה ושם.
..
ויש עוד אחת - הדרמה החדשה, זאת הנובעת מתוך הדברים, לא שהעתקתי אותה משום מקום, היא פשוט מחוברת כמו זנב להתנהלות, זאת שכשלא מתייחסים אליה בסגפנות פשוט נמצאת, זאת בשבילה לא צריך מילים מוגזמות אלא שהמילים הרגילות מקבלות את מלוא משמעותן, ברגע המתאים עם הכוונה הכי אותנטית. אותה אני אוהבת..
..

שמלה: אלון ליבנה.
צילום: מעין קרת.



תגיות:

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה