יונה – כי יש נביא בעירנו

במתחם שזוכה לפריחה מלבלבת – נמל יפו – נפתחה ממש לאחרונה “יונה”, מסעדת חדשה של עפרה ואבי גנור. יעל מוריס ביקרה שם פעמיים בתוך שבוע, ואין סימן טוב מזה

08/12/2011
יעל מוריס קבלו עדכונים מיעל
  • בדואר
  • RSS

כבר כתבתי על הפריחה של יפו כשסיפרתי על הטרנדים של תשע”א במסעדות תל-אביב. מאז כבר הספקתי לבקר בקאסה נובה ובושתי, שני מקומות חדשים ביפו שמאוד אהבתי ואל שניהם חזרתי. אחד המוקדים הפורחים ביפו הוא הנמל המתחדש. וכך, במבנה של האנגר תעשייתי חדש תמצאו את “יונה“.

ביום שלישי לקחתי לשם את אבא שלי וזוג חברים טובים שבאו לביקור מאנגליה. ההנאה היתה גדולה, והחלטתי לחזור לשם כבר ביום חמישי, עם זוג חבריי הטובים, שנהנו מכל רגע. ביום רביעי נשארתי בבית וראיתי בפייסבוק שאימי עירון, מנכ”ל סלונה (הבית של הבלוג שלי), כותבת שהיא מבלה להנאתה ביונה, וכל מה שיכולתי לחשוב לעצמי שהיום אני בבית, אבל “אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר”.

בביקור הראשון ישבנו ליד שולחן, ובביקור השני, הצעיר יותר, ישבנו על הבר. מאחר והיינו שלושה, ביקשתי פינה, אבל יש רק אחת, והיא כבר הוזמנה. המיקום שקיבלנו בקצה הבר מול מסך מחשב לא מצא חן בעיני, וביקשתי לשפר אותו. הסבירו לי שזה בלתי אפשרי, אבל בתוך 5 דקות המיקום שלנו שודרג, ועברנו למקום הרבה יותר מרכזי ונעים. ככה התחלנו ברגל ימין.

אי אפשר לפתוח את הארוחה בלי לחם. למנה קוראים לחם פרטי, מוגש עם יונהגורט ומיצסלט ישראלי עם פלפל ירוק חריף (19 שקל). היוגורט של יונה נחמד, אבל ההצלחה הגדולה היא דווקא מיץ הסלט. הפלפל, אגב, לא היה חריף אף פעם, בכל אחת מהפעמים שהזמנו את הלחם או את המיצסלט, אבל אם אתם רוצים לעשות רושם על החברים שלכם, תנו להם לחשוב שמדובר בפלפל חריף, והכניסו את כולו לפה. אני רק מקווה בשבילכם שלא יחליטו לשנות את הפלפל בדיוק ביום שתעשו את זה.

המנות הראשונות מתחלקות לשני סוגים. הסוג הראשון נקרא בתפריט “אז אני צנצנת” – 29 שקל לכל אחת מהן. בביקור הראשון לקחנו צנצנת סלמון טרי מעושן ביונה, בשביל החברים מאנגליה שלא אוכלים פירות ים. הם אהבו מאוד, אני לא התרגשתי. עם אבא לקחתי צנצנת שרימפס כבושים קלות בגרגרי כוסברה, בצל סגול, לימון ושמן, שהיתה יותר מוצלחת, אבל לא מלהיבה יותר מדי. עם החברים בביקור השני לקחתי צנצנת טבעות קלמארי כבושים קלות בטרגון, פפריקה מתוקה, לימון ושמן זית, שבעיני היתה המוצלחת מבין הצנצנות. בכל הצנצנות כמות נדיבה, ומומלץ מאוד לחלוק.

כל צנצנת מגיעה עם תוספת צדדית שמכונה בתפריט “ואני טרה קוטה” ליד הצנצנת, פולנטה או סלט עשבי תיבול ואגוזי לוז. הסלמון הגיע עם הסלט, אותו לא טעמתי, אבל אמרו שמצוין. השרימפס הגיע עם הפולנטה, שהיתה חמאתית ונפלאה. הקלמארי הגיע עם בחירה בין השניים, אז בחרנו בפולנטה.

הסוג השני של הראשונות, “יצאו מהטאבון”, הן חמות מאוד, וגם כאן היו שני סוגים: הראשון הוא טרה קוטה או טרקוטה (יש בתפריט גם וגם) שעולים כל אחד 32 שקל, והשני הוא כל השאר, שעולים 42 שקל כל אחד. הטרה קוטה או טרקוטה היא צלחת חרס, שלפני שהגיעה לשולחן בילתה בטאבון שנמצא בסמוך לכניסה למסעדה. בביקור הראשון חתמנו את הראשונות בטרה קוטה של סרדינים מתובלים בפיסטוק וטארגון. הקרנצ’יות של הפיסטוקים עשתה חסד נפלא למנה, ולכן הזמנתי אותה גם בביקור השני. עוד ניסינו בביקור השני טרה קוטה של שרימפס, ארטישוק ומקדמיה. ובעוד שהשרימפס מצנצנת היה רק נחמד, השרימפס הזה היה נפלא, וגם שברי המקדמיה והשום חוסלו עד תום.

בין מנות הטאבון שאינן טרה קוטה או טרקוטה, מצאנו את המנה הבאה, שלא הזמנו: קוביות “שולה” עם קינואה, עשבי תיבול, ג’ינג’ר מסוכר ולימון כבוש. כששאלתי את הברמן מי זאת שולה ומה זאת המנה הזאת, לא יכולתי שלא לתמוה אם אבי גנור, הבעלים של המקום, קרא למנה הזאת על שם שולמית טופ, דמות ידועה דווקא בתחום עיסוקי הרשמי (מחקרי שוק), איתה אבי עבד בחפיפה שנים לא מעטות.

אחרי הראשונות המוצלחות הגיעו גם עיקריות מצוינות. בתפריט תוכלו למצוא כמה דגים מעולים, אחד שלם ושניים פילה (סביב ה-80 שקל). אני אישית לא אכלתי מהם, אבל חברי לשולחן דגמו את כל השלושה ומאוד נהנו.

לעומת זאת, בביקור הראשון לקחתי סוג של בויאבז – פירות ים ופילה של דג בציר דגים וסרטנים עם פפריקה (99 שקל). מה שלא כתוב בתפריט, אבל הכינו אותי מראש, זה שמרכיב בולט במנה הוא סלק. ואכן, אפשר היה לקרוא למנה בורשט עם פירות ים. או חמיצת סלק עם פירות ים. ציר הסרטנים הלך קצת לאיבוד. אבל אל תבינו אותי לא נכון. אני ידעתי לקראת מה אני הולכת, אני אוהבת בורשט וגם פירות ים, והמנה היה מלבבת. גם מי שלקח אותה בביקור השני נהנה מכל רגע.

בביקור השני לקחתי נתח קצבים בציר בקר מעושן (79 שקל). ביררתי מה מידת העשייה המקובלת שלה, והברמן אמר לי שמדיום-וול. אבל אני מעדיפה מדיום-רייר, שזה אדמדם, אמרתי לו. אחרי שהדפיס את המנה הוא חזר לעדכן אותי שהוא הדפיס רייר. קצת דאגתי, אני מודה, למרות שלמיטב הבנתי רייר זה כבר טרטר. הוקל לי מאוד לגלות כשהמנה הגיעה שהיא בדיוק במידת העשייה שרציתי, ושהיא נפלאה. מדובר בקוביות של בשר, שהחיסרון היחיד שלהן היה שהן התקררו מהר, כי היה ערב קר במיוחד, ומאחורינו אנשים פתחו שוב ושוב את הדלת כשיצאו לעשן.

עוד מנה שנדגמה בביקור השני היתה קוביית קסם של טלה (79 שקל). אכן קובייה, אכן קסם. מדובר בבשר טלה רך רך ומלא שומן, שמוגש במבנה של קובייה. אני חייבת לציין שאני לא הייתי מסוגלת להתמודד עם המנה הזו, כי היא כבדה למדי, אבל הייתם צריכים לראות את מי שכן אכלה. היא היתה מרוגשת כולה. אני רק טעמתי, וזה בהחלט מופלא.

כל המנות העיקריות מגיעות נטולות תוספת, וכדי לשנות את המצב יש להזמין אחת מהמנות לצד שכל אחת מהן עולה 14 שקל. בפעם הראשונה הזמנתי ניוקי, ארטישוק וצ’יפוטלה, ניוקי מטוגן ונפלא, ובפעם השנייה לקחתי פירה באטטה, שהיה מתוק וטעים מאין כמותו.

את הביקור השני סיימנו בשני קינוחים מתוך השלושה שמציע התפריט (35 שקל כל אחד): הראשון הוא פאי שוקולד וגבינה, שחוסל, אבל לא ממש בעזרתי, כי מוס שוקולד אינו כוס התה שלי.

הקינוח השני היה אורז מתוק עם מלא הפתעות. קיבלנו בקערה אחת את דייסת האורז, ולצידה צלחת עם הרבה הפתעות: גרעיני חמנייה וגרעיני דלעת, צימוקים, קוביות חבושים ועוד. את הכל (כמעט) שפכנו מעל הדייסה, וחיסלנו. או שאולי אני חיסלתי. הייתי עסוקה בלאכול, לא ממש שמתי לב.

חוץ מהאוכל הנהדר והאווירה הנפלאה, גם ליד השולחן וגם על הבר, השירות היה מצוין, בעיקר ליד הבר.

יונה
מחסן 1, נמל יפו
יפו
03-7742222
אתר הבית
פייסבוק

ולסיום, יונה הנביא, על שמו קרויה המסעדה, גרסת המאה ה-21:


לבלוג של יעל מוריס




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

14 טריקים פשוטים אך גאוניים שלא תביני איך חיית בלעדיהם

מה עושים נגד נעליים חדשות שמכאיבות, חולצה שהתכווצה בכביסה, גיהוץ צווארונים ועוד

אופנה ויופי
בחזרה למעלה