מלכת האמבטיה

ההצגה "בכל מקום באמבטיה שאין בו מים" בתיאטרון תמונע הפיקה רגשות מעורבים אצל אורית אגמי ושתי חברות. האם באמת צריך להראות ה-כ-ל על הבמה?

11/04/2011
אורית בראון אגמי קבלו עדכונים מאורית
  • RSS
» שרה פון שוורצה. צילום: גדי דגון

"בכל מקום באמבטיה שאין בו מים" היא הצגה שלא נשארתי אדישה כלפיה. השחקנית המובילה שרה פון שוורצה מצויינת וגם שחקני המשנה עירד  מצליח, אייל שכטר, ואיתמר לוריא היו טובים. מוכשרים.
מדובר באישה ברגע משבר בחייה, ברגע של מצוקה גדולה, קיומית. את המשבר היא עוברת בחדר האמבטיה, בין האסלה לכיור. החיים, או יותר נכון שברי חיים וזכרונות עוברים מולה. אהבותיה, התשוקה, הפגיעות, המשפחה שלה מהעבר. זה מצב. רגע מתמשך. אישה בסבלה. הגברים בחייה גם הם מופיעים על הבמה במלוא עוצמתם, יופיים ועליבותם.

שתי חברות שלי צפו בהצגה. חברה אחת התמוגגה. לדעתי היא הזדהתה עם הגיבורה. היא בת לאמא מגרמניה, כמו הגיבורה, וג'ינג'ית בעצמה, מכירה מצוקות היטב. ההצגה השאירה בה רושם בל יימחה. היא התלהבה מאוד והמליצה לי בחום ללכת. החברה השנייה הייתה  בצד השני של הסקאלה. יצאה באמצע ההצגה לעשן סיגריה. נעלמה לעשר דקות ארוכות. כשהסתיימה ההצגה, אמרה לי מילה אחת - "משעמם". לה אין קשר לגרמניה. היא היתה דווקא בלונדינית בנעוריה, למדה בבית צבי ומכירה היטב את מאחורי הקלעים של התיאטרון. ראתה במה שהוצג בפניה תרגיל בתיאטרון- לא תיאטרון. חיפוש. תהליך עבודה. לא מוצר מוגמר.

יש אסלה גם בבית

ההתרשמות שלי מעורבת. ההצגה הזו עוררה אצלי כמה דברים. בראש וראשונה חוסר נוחות.  אצטט פה את אמא שלי זכרונה לברכה לגבי הצגות של חנוך לוין. אמא שלי היתה אדם תאב חיים, חובבת תיאטרון מושבעת, אישה משכילה מאוד שקראה המון, והיא הדירה רגליה מההצגות של חנוך לוין. הנימוק שלה: "למה לי ללכת להצגות שלו כשאני יכולה לשים את הראש באסלה בבית". חשבתי על המשפט הזה בהצגה. למרות רגעי אי נוחות אלה, בהם זזתי בכסא במבוכה, לא הייתי מוותרת על החוויה. היה בה משהו שגרם לי לתהייה, למחשבה. ההפקה מקורית. תיאטרון שונה, מעניין, מסקרן. יש פה העזה. לא נשארתי אדישה, לא השתעממתי לרגע.

שתי סצינות לא היו לטעמי בלשון המעטה. אחת מהן היא של אחד הגברים בחייה של הגיבורה שמפשיל מכנסיים (לגמרי! כולל תחתונים) ומתיישב בשרותים לחרבן. סלחו לי על הביטוי, במקרה זה הבוטות שלי במקום. למה? למה אני צריכה לראות את זה? שמישהו יסביר לי. לא רוצה לראות אף אחד מחרבן לא בחיים ולא על הבמה. הגיבורה של ההצגה גם כן יושבת ומשתינה מולי על אסלה תוך פכפוך אדיר של מים ומתארת לי בפרוטרוט את הרגלי ההשתנה שלה. שוב אני שואלת: למה? למה אני אמורה לראות את זה. למה זה טוב? במה זה מקדם משהו או מישהו לראות גבר מחרבן ואישה משתינה על הבמה?

(אציין פה מתוך כבוד לתיאטרון והעומדים בראשו שבהמשך לשיחה שלי עם מנהל התיאטרון אילן רוזנטל, אני מבהירה לטובת הציבור הדתי והשמרני: האקטים האלה אינם מבוצעים בזמן אמת על הבמה. בעיניי זה היה מביך מספיק. לא לטעמי).

ריאליטי בשיתוף הקהל

מעבר לשני הרגעים האלה - יש פה תיאטרון מעניין.
שילוב מעולה בין מסכי וידאו וצלם און ליין שמתסובב על הבמה ומספק מבט קרוב בכל נקבובית עור של הגיבורים, מביט בנו, הקהל, ואנחנו מביטים בעצמנו. משהו בסגנון תכניות הריאליטי בטלוויזיה. השחקנים משנים את הבמה בתזזיתיות והיא תערובת של מראות ושקיפות. הדמויות מדוייקות ואותנטיות, יפות לרגעים או מכוערות. בבואות, שהן לעיתים נאמנות למקור ולעיתים מעוותות ומפלצתיות. נגעה בי הגיבורה- אישה בודדה בחדר אמבטיה במצוקה גדולה, אישה מתייסרת.

היה חסר הסיפור: מה הביא אותה למצב הזה? חסר החוט המקשר. היו על הבמה רגעים ברוחו האלמותית של סמואל בקט. למרות שהיוצרים הכחישו כל קשר או השראה של מחזאים ובמאים אחרים - בקט היה שם. המוצר לא מלוטש ואולי לא מוגמר, אבל מעניין, מאתגר ושווה צפייה.

פרטים על ההצגה:

"בכל מקום באמבטיה שאין בו מים"
הצגה חדשה במסגרת העונה הגרמנית בתיאטרון תמונע, בשיתוף מכון גתה
מאת: גזינה דאנקוורט,
תרגום: שרה פון שוורצה, בימוי: נאוה צוקרמן,
משתתפים יוצרים: שרה פון שוורצה, עירד  מצליח, אייל שכטר, איתמר לוריא
עצוב ובצוע תפאורה: אבי שכוי וידאו: איתמר לוריא עוזרת במאי: מיכל דביר

תאריכי הצגות בחודש מאי: 17, 18 ו-21.5, בשעה 20:00

>> מתוך הבלוג של אורית אגמי- מאי בלוג
צילומים: גדי דגון, יח"צ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית אורית אגמי 11/04/2011

    עניין של טעם. כפי שציינתי ההצגה היתה בהחלט ראוייה ומעניינת. לא שופטים אומנות במבחן הזמן – שופטים אותה כאן ועכשיו!

  • תמונה אישית אורית אגמי 11/04/2011

    אורי:
    לא מדובר בהצגה מלכת האמבטיה של חנוך לוין אלא במשהו אחר לגמרי של מחזאית גרמניה. – ההצגה איננה של חנוך לוין
    רק השוויתי אליו. צר לי אם נגרמה אי הבנה

  • תמונה אישית אורית אגמי 13/04/2011

    ראובן מסכימה איתך שחנון לוין היה גאון אבל פhולוסופיית החיים שלא לא דיברה אליי בכלל…הכל שם סיפור של משפיל ומושפל..not my cup of tea

בחזרה למעלה