מכתב של אימא לילד אוטיסט

חלמנו אותך ילד שלי. יפה, מושלם. רצינו שתגשים את החלומות שלך ואת שלנו, היום אני יודעת שאתה מושלם בדיוק כמו שאתה, וכדי שנהיה יותר מכפי שהיינו, בחרת בנו

03/01/2017
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • בדואר
  • RSS

שחר ואימא (צילום: ליזה וייץ).

שחר שלי,

כשאתה צוחק או בוכה מתוך החלום ומגיע אלי מבוהל, שטוף זיעה …אני לא יכולה לדעת מה חווית, מה היה בחלום שלך… מה גרם לגופך הקטן לרעוד ולהתכסות בשיכבה של זיעה…

כי אין חוסר אונים גדול יותר כשאני לא מבינה אותך. כשאתה לא מרגיש טוב וכאוב או מול משהו מרגש שחווית בגן… ובעיניך אני רואה שאתה רוצה לשתף כדי שאהיה חלק…

אני מנסה להבין אותך גם בהעדר מילים.. ולפעמים אני כבר לא מנסה, נשארת איתך בחוויה, כי מה יותר מנחם מחיבוק של אמא?!..

ואני רוצה  שתהיה מובן לנו ושגם אנחנו נהיה מובנים לך… אבל- העולם שלך כל כך שונה.

ובגלל השונות אני פתאום כל כך הרבה דברים…

אני קודם כל אמא שלך כי אמא יש אחת.  אבל לא רק…  אני עוד דברים רבים, המרפאה בעיסוק, לעיתים  עו”ד, מייצגת אותך, בוחרת להתמקד בכוחות הרבים שלך ודרכם לקדם אותך כמה שיותר, מאירה קודם כל את הכוחות שלך כי כל כך הרבה אור הכנסת אלינו הביתה… אני גם המרפאה בעיסוק, הפה שלך… וגם חולמת בשבילך ובשבילי.

.

שחר (צילום: ליזה וייץ)

.

רוב האנשים שרואים ילדים מיוחדים כמוך, רואים קודם כל את הלקות, את הקושי, את השוני, כי האמת זה הכי בולט. צריך אומץ, עוד רגע להשתהות ולנסות לראות מעבר.

חלומות, מהוויים זזים הצידה, נוצרים חלומות אחרים, מרביתם נממש כי למדנו שלא הכל בידיים שלנו וזה מעין זרז שמבהיר לנו מה חשוב ומה פחות. חלקם נגנזים לתמיד. כן, החיים משתנים. זה מסית מהדרך מהמסלול הידוע והמוכר.  יש סדרי עדיפויות אחרים. ולפתע יש לנו משפחה גדולה חדשה, פרומים של אנשים מיוחדים והורים כמונו שמתמודדים יום יום עם האי ודאות, השוני והכאב.  כי זאת משפחה של שייכות אנשים שמבינים אותך ואותנו ממש, גם בלי מילים. כי הם אלופים בלהבין מעבר לשפה הרגילה. כי “זר לא יבין” בכלל נכתב עלינו..

גם אנחנו חלמנו אותך ילד שלי. יפה, שלם, מושלם, טוב יותר מאיתנו. רצינו שתגשים את החלומות שלך  וגם את שלנו, היום אני יודעת שאתה מושלם בדיוק כמו שאתה, זה אנחנו שקצת חסרים וכדי להיות יותר מכפי שהיינו, בחרת בנו  …

כי המובן והברור לא קיים דרך קבע אצלנו. ועם ילד מיוחד כמוך, עושים החלטות מודעות..  רמת הדיוק שלנו היא אחרת, עוצרים בוחנים את המערך המשפחתי, היכולות, הפרספקטיבה אחרת, השפה משתנה, כי שום דבר לא “רגיל” אז אנחנו כבר לא על אוטומט.. מתפעלים יותר מכל דבר, מחיוך של ילד, מבט, פרח שצומח.. כל דבר מקבל משמעות. ההרגלים הקטנים והגדולים שלנו “נשברים” פעם אחר פעם… המצב החדש, לא מוכר אז אנחנו ערניים יותר קשובים יותר, שולטים יותר בהכרה גם בפעולות אותם ביצענו בלי לשים לב. ואלו השינויים שעושים את ההבדל.

 .שחר (צילום: ליזה וייץ).

כולם מכירים דרך אחת מרכזית לתקשורת, השפה. נרתעים מכל דרך תקשורת אחרת  ויש רבות שהן עולם למשל: שפת סימנים שבלעדיה אנשים שמכירים אותה בלעדיה חייהם קשים יותר. ולפעמים ביני לבין עצמי אני תוהה  אולי בכלל  אני המוגבלת?! אולי אנחנו מגבילים עצמנו בדרך תקשורת אחת מרכזית?!

שפה היא דבר מדהים, עשיר מאד. אך האם כאשר הוא אינו קיים לא ניתן לקיים קשר?

תקשורת היא לא רק מילולית יש הרבה דרכים לקשר. יש שפות שהן מעבר, שהן חיבור עמוק ממשי, קרוב ואמיתי גם אם לא נשמעה בה הגייה אחת..

והעניין המשמעותי הוא הפתיחות לדבר שהוא אחר, שונה, לדרכים אחרות. לנסות תקשורת חלופית, לא לוותר על ילד בגלל הקושי שלו . כדי לתקשר עם אדם מיוחד צריך להכיר, להתקרב. להרשות לעצמנו לנפץ את הבועה ולהשתמש בכלים נוספים, כי אנחנו לא מוגבלים..  אנחנו יכולים, יש לנו ים של דרכים להתמודד עם חוסר שפה יש לנו יכולת לשפר תקשורת אצל אלה שאין להם שפה..

לעיתים הקושי טמון בלמצוא את הדרכים  לפתח את הרצון של כל אחד לנסות.

שחר (צילום: ליזה וייץ)

.

שחר שלי אתה כבר בן 4, עדיין לא מדבר, מילים בודדות אם בכלל… בלי יכולת לתקשר מילולית אתה יוצר תקשורת אחרת, מחברת, נפלאה, אוהבת מלאת מסרים וגם סימני שאלות.

האמת שלא בחרנו באוטיזם, לא נשאלנו בנידון אבל יש לנו היכולת לבחור איך להתמודד עם המיוחדות שלך שחר.

בוחרת בכל יום לקום, לאהוב אותך בלי תנאים ובלי לצפות לתמורה, בוחרת להתרומם ולהשפיע , להעלות מודעות ולפתוח צוהר לעולם אחר, שונה וקסום.

ובחלומי, יש יעד.

מאמינה שנגיע ל”פודיום” איתך כמו שאתה, עם האחים המתוקים שלך שבוגרים יותר מבני גילם, מקווה שהסביבה תשתנה למענך ותסביר פניה אליך…ורבים יותר יהיו איתנו במסע הפרטי שלנו, רבים שיתווספו אלינו מכל קצוות, בשלבים שונים בדרך, כאלה שרוצים להכיר, שנישבו בקסמיך,  שמעוניינים לפתוח ליבם, לעשות טוב ולהשתנות עוד קצת שגם לך ולחברייך המיוחדים יהיה מקום ואז נדע כי אנחנו ראויים למסע ו….לך. ואני יודעת שיהיה שם צפוף ממש, באנשים טובים שבאמצע הדרך עצרו, למדו ובחרו בטוב. בחרו בך.

שחר (צילום: ליזה וייץ)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה