מכתב פתוח למאבחנת שהחליטה שאין לבני עתיד

חלפו 12 שנים מהיום שבו הודיעה מאבחנת לאימא “לילד שלך אין עתיד”, 12 שנים של השקעה, טיפוח ואמונה, 12 שנים בהן הילד מוכיח מדי יום שהמאבחנת טעתה

02/04/2017
שירה דביר קבלו עדכונים משירה
  • בדואר
  • RSS

התפרסם במקור בדף הפייסבוק של שירה דביר

שירה דביר ובנה (צילום: אלבום משפחתי)

מאבחנת יקרה,

רציתי לספר לך על שיחה ששמעתי. שיחה אשר נערכה בין ילד מיוחד לאימא שלו. שיחה אשר נעשתה רגע בודד לאחר שהם יצאו מחדרך, בו הודעת להם כי לאותו ילד אין עתיד.

רציתי לספר לך על שיחה ששמעתי. שיחה שנערכה שניה לאחר שאותה אימא התיישבה בוכייה על הספסל בחוץ, ואת לעומת זאת, המשכת לעוד יום עמוס “שיחות כאלה” בהן את גוזלת בחן רב את עתידם של עוד ילדים מיוחדים.

רציתי לספר לך איך מבלי שראית, אותו ילד קטן, בן הפחות משלוש שנים, לחש לאותה אימא שכל אשר אמרת לה הינו הבל הבלים.

איך גנב הקטן את ידה של האם והחל בשקט אותה לנחם. איך אותו ילד, “ללא עתיד” לדברייך אמר לאמו: “בבקשה אימא נגבי דמעותייך” – כי כעת אני ואת יוצאים למסע של חייך. איך אמר לה “המאבחנת הזו טועה, אל תכנסי למרה השחורה”.

רציתי לספר לך איך הילד ביקש ממנה לזכור את התאריך, את היום ואפילו את השעה, כדי שבעתיד תוכל לערוך עם עצמה השוואה.

רציתי לספר לך איך הוא הציע לה לחתום על עסקה קטנה אבל קודם דרש ממנה להיות מלאה באמונה.

הוא אמר לה: “גבירתי היקרה, זו לא בדיחה, אני אלמד אותך מהיום להילחם ולהיות לביאה. אני אלמד אותך איך מבלי לראות בעיניים את עוד תכנסי בלי חשש עמוק אל תוך המים. אני אלמד אותך לבחור את הבחירות הנכונות ואת תלמדי לקום מהר לאחר נפילות. אני אלמד אותך ללכת עם ראש זקוף ולעולם לא להתייאש גם אם תצטרכי להיכנס אל תוך האש. אני אלמד אותך להתעקש, להילחם, להצליח ולחלום – אני אלמד אותך לחתור למטרות ולחיות עם עצמך בשלום. אני אראה לך כמה כוח יש במותנייך גם כשימים קשים יעברו עלייך.” ככה הוא המשיך להבטיח הבטחות שביניהם יהיה לה כוחות להזיז עולמות. הוא צייר בפנייה עולם נפלא ומבטיח כי לא רחוק היום בו היא תראה אותו מצליח.

שירה דביר ובנה (צילום: אלבום משפחתי)

הוא הבטיח הרים ובנה עבורה גבעות ומעיניו ציפייה אחת, לקבלת ממנה תשובות. הוא ממש ביקש ממנה לא לוותר על עתידו כי כל מה שקורה כאן ממש לא באשמתו. הוא אמר לה שיגיע היום והיא תתמלא בגאווה על שיסמן וי כי הצליח בכל מטרה. שהיא תראה אותו רץ, קופץ, צוחק מתפרע ואפילו תזכה לראות איך את אחותו במשחקים או במכות קורע. רק מה שהוא באמת ביקש וכמעט התחנן זה שלדברי אותה מאבחנת מקום בלבה לא תיתן. הוא אמר לה שיש לו הרבה מה להציע אז שלא תאפשר לדברי המאבחנת עליה להשפיע. הוא ביקש שבימים חשוכים שכבר אין לה כוחות, תמלא את גופו הקטן בנשיקות. ואם יבוא היום ויחשיך ממש מוקדם, תביא לאור שבו למלא את העולם. הוא רק ביקש ממנה להתאזר בסבלנות כי כידוע אותה לא קונים בשום חנות.

אז אמו עליו במבט מלא כאב ואהבה הביטה, אך ללכת עם הצעתו בלב כבד החליטה.

וככה גברתי מאבחנת נכבדה, אנחנו כבר 12 שנים אחרי אותה אבחנה. רציתי לספר לך שהילד הזה הוא הילד שלי, ואם הייתי מאמינה לך היית גוזלת ממני את נשמתי. כי התפקחתי, התאפסתי, טיפחתי והשקעתי באותו אוצר וחבל שאת לא השכלת להבין שגם הוא חלק מדור המחר. כי לתפקיד כמו שלך משמעות חשובה וחלק ממנה זה להביא לאותם הורים תקווה. קלטי איך הילד הזה, שלא ניבאת לו עתיד מזהיר – שבר עד היום כל מוסכמה וקיר. הוא עושה הכל בצורה נהדרת, ועל זה אני, שירה, האימא כעת חותמת. אז נכון, לא הכל קל ולא תמיד זה מושלם אבל בזכות הילד הזה גיליתי, התפתחתי ובניתי עולם.

בשורה התחתונה מאבחנת נחמדה,   את אולי הענקת לי אבחנה – אבל הילד הזה העניק לי הבנה מהי כוחה של אמונה.

 שירה דביר ובנה (צילום: אלבום משפחתי)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה