מכביה בלי נעמי היא לא המכביה שלי - די לאפליה!

היא היתה יכולה להיות אליס מילר של 2017, המקרה הזה היה יכול להיות עוד סדק בתקרת הזכוכית, אבל אתמול בית המשפט קבע שיש מגרשים שעדיין סגורים בפני נשים

03/07/2017
טל ברייר בן מוחה קבלו עדכונים מטל
  • RSS

רציתן לספר לבנות שלכן שהעולם פתוח בפניהן? שהן יכולות לעשות הכל אם רק ישקיעו? אז רציתן...

המכביה וארגון מכבי העולמי בסיועו של בית המשפט, הוכיחו לצערנו, שגם ב-2017 יש מגרשים שסגורים בפני כל מי ש"אתרע מזלה"- להיוולד בת.

נעמי איתן משחקת קריקט (צילום: אלבום משפחתי)

זה היה יכול להיות פס"ד אליס מילר הבא. היינו יכולות לקום היום בבוקר ולספר לבנות שלנו שאנחנו חלק מהתרחשות היסטורית. היינו יכולות לתת להן דוגמה ממשית לכך שהאומץ והנחישות משתלמת. שכל אחת יכולה לעשות הכל. שכישרון והתמדה יבטיחו לך הצלחה. היינו... אבל לא.

את היום-יום שלי, אני מקדישה לפיתוח מודעות מגדרית בחינוך. להכנסת דמויות של נשים כמודל והשראה. להכנסת דמויות מהקהילה הלהטבית דמויות של א-נשים עם מוגבלות. דמויות שאינן הגבר הלבן ההטרוסקסואל ששולט ברוב מרחבי חיינו כולל המדיות השונות, הספרות, התרבות הספורט ומוסדות החינוך.

עם מלי גרין גננת גן אלון ברמת גן מובילה אשכול מודע מגדר הפועל להגשמת מודל רמת גן - הגן הזה הוא אני

לפני 22 שנה, עם פרסום פסק הדין בבג"צ 4541/94 אליס מילר, היתה לנו הזדמנות כזאת, הזדמנות לספר על מי שלא נכנעה לכללים, לתקנות, לחוקים. הזדמנות ללמוד ממי שהבינה שהתקנות משרתות אג'נדה של אוכלוסייה מסוימת, שהן אינן חפות מהטיות, ממי שבאומץ לחמה בכללים ובתקנות האלו. וביהמ"ש נתן תוקף לטענתה.

ביהמ"ש, בהחלטה אמיצה, פסק ברוב דעות שאי מתן אפשרות לנשים להתקבל לקורס טיס, אך ורק בגין היותן נשים, הנו אסור ומהווה יחס מפלה ופסול. כתוצאה מכך הוצא צו שחייב את רשויות הצבא לזמן את מילר למבדקי התאמה לקורס טיס ולקבל אותה אם תימצא מתאימה.

כמה סמינריונים, תזות ועבודות דוקטורט נכתבו על פסק הדין האגדי הזה- כמה נערות (כולל כותבת מאמר זה) הגיעו חדורות מוטיבציה אל הצבא לתרום לשרת, כי פסק הדין הזה סימל שגם השמיים כבר אינם הגבול עבורן- תרתי משמע .

ב-1995, כשניתן פסק דין אליס מילר, סיימתי כיתה י"ב. לפני שלוש שנים בשנת 2014 כשמלאלאה יוספזאי זכתה בפרס נובל לשלום והיתה האדם הצעיר/ה ביותר אי פעם שזכתה בפרס הזה כבר ליוויתי מאות גננות מודעות מגדר שהכניסו את הלמידה והשיח אודותיה אל הגן- דרך פועלה לימדו כי כל אחת יכולה לשנות עולם בכל גיל בכל מגדר. כמה גאה הייתי לשמוע ילדות וילדים בני 5-6 מדברות ומדברים אודותיה, כמה אושר היה בידיעה שהנה עוד דמות נוספה שמוכיחה להן/ם שבכל גיל אפשר לשנות עולם.

ילדי הגן לומדים על מלאלאה יוספזאי

היה יכול להיות לנו היום יום מסוג הימים האלו. מסוג הימים שיש בהם הרגשה היסטורית. מסוג הימים שמשנים את העתיד. אבל ההזדמנות הזו הוחמצה.

נעמי איתן נערה בת 15, ספורטאית מקצועית שחקנית בנבחרת ישראל לנוער בקריקט, משחקת באופן מקצועי כבר מגיל 7 . במקצוע הקריקט אין נבחרת נשים ונעמי היא הנערה היחידה בנבחרת ישראל ששחקניה כולם (למעט נעמי) הם נערים.

נבחרת הקריקט של ישראל משתתפת במכביה אלא שנעמי הורחקה מהמגרש על ידי מכבי העולמית וארגון המכביה מן הטעם – שהיא נערה!

נעמי איתן משחקת קריקט (צילום: אלבום משפחתי)

נעמי, יחד עם אמה, כרמל איתן וארגון נעמת הגישו עתירה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב בבקשה לבטל את ההחלטה. אך הפעם ביהמ"ש החליט שאין אפליה. כן, במניעת המשחק מנעמי אך בשל מינה ומגדרה על פי בימ"ש מחוזי ת"א, אין אפליה.

רוב הנימוקים טכנוקרטיים להחריד אבל אחד מקומם במיוחד- הטיעון לפיו קבלת עתירתה של נעמי יש בו כדי לפגוע בספורטאיות אחרות שמלכתחילה לא ביקשו להצטרף בשל החוקים והתקנות. דומה הדבר לדחייה תאורטית של בג"צ מילר מן הטעם שקבלתה של אליס מילר לקורס תפגע בנשים הרבות שכלל לא הגישו עתירה לאורך השנים למרות שרצו להתקבל ורק משום שהכירו את התקנות והחוקים.

הרצחת וגם ירשת?

ביהמ"ש לא גילה אומץ. ביהמ"ש גילה שהוא עצמו כלי שרת של חברה מיזוגנית. לא על הצדק הגן  ביהמ"ש בהחלטתו זו אלא על החברה הפטריארכלית, המדירה, זו שמרחיקה נשים מהמגרש רק בשל היותן נשים וכל רציונאליזציה להדרה הזו- כשרה.

היום לא נוכל לספר בגאווה לבנותינו שהן יכולות הכל, לא. היום  נצטרך לקיים שיחה אחרת לגמרי עם הבנות ועם הבנים שלנו. נצטרך לשאול אותן על מי הן למדו השנה- על מרדכי היהודי, משה רבנו, אליעזר בן יהודה, הרצל, חיים נחמן ביאליק? נצטרך להקשות ולשאול מי חסר? מי חסרה? מי חסרות? נצטרך לשאול למה לדעתן זה כך, האם לא היו נשים לא מוכשרות כמו גברים? האם נשים לא תורמות לחברה כמו גברים? האם נשים לא חכמות כמו גברים? האם נשים לא משקיעות כמו גברים? לא – נצטרך להסביר שכל אלו אינן  הסיבות.

נאלץ להסביר להן שהסיבה היא שנשים נחסמות שוב ושוב- כשהן מגיעות להישגים הן נמחקות בכל מיני דרכים. כמו רוזלינד פרנקלין שהניחה את התשתית להבנת מבנה ה-DNA. חלקה של רוזלינד פרנקלין במציאת מבנה ה-DNA לא הוכר כשהתגלית זכתה בפרס נובל. את הפרס קיבלו שני ממציאים אחרים שהשתמשו בממצאיה של פרנקלין. גם היום, שנים אחרי שחלקה של פרנקלין כבר ידוע בציבור, בספרי המדעים של הילדות והילדים שלכןם תמצאו אותה רק בהערות השוליים.

הן נאלצות לקרוא לעצמן בשם בדוי או שם קוד כדי לפרסם את היצירה שלהן ואז לעיתים כשהיא כבר מתפרסמת היא לא משויכת להן

לעיתים הן נאלצות לקרוא לעצמן בשם בדוי כדי להשתתף כמו קתרין שוויצר שחתמה בראשי תיבות כדי להשתתף במרתון בוסטון בשנת 1967 כי אז היה המרתון סגור בפני נשים.

קתרין שוויצר נעצרת במרתון בוסטון (צילום מסך מיוטיוב)

הן נאלצות להילחם בבית משפט על זכויות שקיימות לגברים בלי שום מלחמה. חלקן עושות זאת אבל צריך הרבה משאבים והרבה כוח רצון ונחישות כמו אליס מילר.

כשהן מגיעות הן מוטרדות, מוסגברות, מתייחסים אליהן כאחרות נחותות, ולעיתים פשוט לא נותנים להן להגיע. עושים את זה בכל מיני דרכים ובעיקר על ידי רציונלאיזיה- "זה לא אישי", "זה לא שוביניסטי זו לא אפליה, אנחנו נאורות ונאורים ממש לא שום דבר אחר זה פשוט הכללים". כן הכללים האלו שהאג'נדה שלהן היא שקופה –הם "ניטרליים" "אובייקטיבים" הם פשוט- כללים.

הכללים אינם נקיים מאג'נדה. הכללים משרתים את החברה הפטריארכלית ואת העומדים בראשה. הקריקט, הספורט, התרבות האנושית אינה נחלת הגברים בלבד ושום כלל חוק או מערכת משפט לא תשנה את העובדה הפשוטה והצודקת הזו.

היום נאלץ להסביר לבנות שלנו שכל עוד נציית לכללים האלו נמשיך להיות מחוץ למשחק. הכללים האלו הם לא שלנו ולא נועדו לשרת אותנו. היום נאלץ להסביר לבנות ולבנים שלנו שמוטלת עליהן ועליהם החובה להמשיך ולבחון כל כלל וכלל ולהילחם באי צדק.

היום ניאלץ להודיע לכל מי שירצה לשמוע (וגם למי שלא) כל עוד ה- כללים ישאירו אותנו- את בנותינו, אחיותינו חברותינו מחוץ למגרש, נעשה הכל כדי למגר אותם. הכללים שלכם על הביציות שלנו!

דברו היום עם הבנות שלכן, ספרו להן על נעמי, הסבירו להן למה אצלכן בבית לא יצפו במכביה אפילו שזה כואב אפילו שרצינו. זו הדרך שלנו למחות.

חתמו על העצומה ויחד נשנה ונאפשר לכל אחד ולכל אחת להיות בכל מגרש. את היעד הצלחנו לעבור תוך 12 שעות, כל חתימה מוכיחה שזה לא הסיפור של נעמי זה הסיפור של כולנו בואו נכפיל ונשלש את האמירה הזו.

נעמי ורות התנכיות הן דוגמה והמופת לכך שיחד נשי מנצח את הכל. יחד אנושי שמעלה שאלות בכלל על מוסד המכביה. את נעמי דחו בשל היותה נערה. רות התנכית, סבתה רבה של דוד המלך בוודאי היתה נדחית בשל "אי יהודתה" ....

הדרה היא הדרה היא הדרה.

מכביה בלי נעמי היא לא המכביה שלי 

חתמו עכשיו כי רק ביחד נשנה!

טל ברייר בן מוחה (צילום: לירון ברייר דנציגר)

** הכותבת היא  מייסדת מנהיגותה- פיתוח מנהיגות חינוכית מודעת מגדרמחברת ספר הילדות והילדים- לביאת, מייסדת קבוצת הפייסבוק ספרות שווה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה