מי מגיעה עם איפור ליום מיונים בטבע?

מפגש עם אנשים זרים הוא תמיד מאתגר. בין הביקורתיות לחששות, קרה הדבר הכי בלתי צפוי

17/04/2016
נויה גונן קבלו עדכונים מנויה
  • בדואר
  • RSS

"מי מגיעה עם איפור ליום מיונים בטבע?" הרהרתי ביני לבין עצמי, בעודי ממתינה לתחילת המיונים למסע של מאגמה צ'אלנג'. תמיד מעניין לראות איך הרצון להשתחרר ולהיות טבעית עומד בניגוד לרצון להיראות במיטבך.

 לבושה בשמלה צבעונית, מחייכת ומלאת שמחה. קבלת הפנים בכניסה ליום המיונים (צילום: יעל דגן)

"ברוכות הבאות", קיבל את פני שער ענק ומקושט. לצדו עמדה מישהי מצוות מאגמה, לבושה בשמלה צבעונית, מחייכת ומלאת שמחה. נראה לי שאם הייתה פה מצלמת רנטגן היא היתה חושפת גוף שחצי ממנו הוא לב ענק.

רק מסתכלת

נכנסתי למתחם ועמדתי בצד, סוקרת במבטי את הנשים המגיעות אף הן למיונים, משתדלת לא להעביר ביקורת על אף אחת (אפילו בלב) אבל קצת מתקשה בכך. אני יודעת שעם חלקן אמצא את עצמי באותו המסע, ואולי אפילו באותו הצוות.

היער השקט נצבע בצבעי אדום וכתום. אט אט החלו הנשים להתאסף, מוסיפות ליער מגוון צבעים וממלאות אותו בהתרגשות, ציפייה וחשש מהלא נודע. חלקן נראו לי צעירות, כאלו שטרם נישאו, עדיין מגששות את דרכן בעולם. חלקן סבתות עם קמטים של אהבה וניסיון על פניהן. וחלקן כמוני, אי שם באמצע, בשלב שאת כבר מרשה לעצמך לשים את עצמך בראש הרשימה. לפחות מדי פעם.

קיבלתי חולצה עם מספר שיקבע באיזו קבוצה אני במיונים, ותוך מספר דקות גיליתי שאני באותה הקבוצה יחד עם המאופרת ההיא. גם הקול שלה ממש חזק, לא נראה לי שאסתדר איתה, המשכתי לנתח לעצמי את הדמות החדשה והלא מוכרת שהרגע התיישבה לצדי על המחצלת.

היער הצבוע בצבעי אדום וכתום (צילום: סמדר יגר)

מסקנות ראשוניות מהשטח – בלתי ניתן לגישור

במשימה הראשונה היה על כל אחת להרכיב רשימה של דברים שהייתה לוקחת עמה למסע ואינה יכולה לוותר עליהם. המאופרת (עם השיער הצבוע והפן), שבינתיים גיליתי ששמה יעל, אמרה שהיא חייבת לקחת למסע ספר תהילים. אני, קיבוצניקית לשעבר, והכי פרקטית שיש, אמרתי שללא קרם לשיער אין סיכוי שאצליח לסרק את רעמת התלתלים הסוררים שעל ראשי.

"מרחק של שמיים וארץ", סיכמתי לעצמי את המצב, "בלתי ניתן לגישור".

הדקות חלפו והמשכנו למשימה הבאה, ולזו שאחריה. בין משימה למשימה התרגלתי לקול החזק של יעל, וגם למראה שלה: בעצם זה דווקא יפה להיות מאופרת ביער, חשבתי לעצמי, וגם הפן בשיער די מחמיא לה. ככל שחלפו השעות ובלי ששמתי לב, יעל הפכה ליעלי. הקול החזק שלה בשילוב עם הדיבור הבוטח השרו עלי בטחון. גיליתי שיעלי יודעת גם להקשיב, ושמדובר באישה נעימה, חייכנית ואינטליגנטית. בעיקר גיליתי שממש טעיתי לגביה בתחילת היום...

מתמודדות עם משימות מורכבות

סיפור אהבה בין תלתלים ופן

במשימה האחרונה היה עלינו להסתובב בשטח, ובכל פעם לעצור מול אחת הנשים בקבוצה ולומר לה משהו טוב. כאשר נעמדנו אחת מול השנייה, אמרתי ליעל "איתך הייתי יוצאת למסע". מה שהיה הכי מעניין הוא שמכל הנשים שהיו שם, היא היתה היחידה שאמרתי לה את זה. המאופרת עם הקול החזק, שלוקחת איתה ספר תהילים, היא זו שבחרתי בה להיות לי לאחות גדולה.

יעלי לקחה את ההזמנה שלי בשתי ידיים. החלפנו טלפונים, וכעבור מספר ימים, לאחר ששתינו קיבלנו הודעה כי התקבלנו, נרשמנו יחד למסע. במשך עשרה ימים היינו ביחד בצוות. חלקנו את אותו הג'יפ, את אותו האוהל, את אותו החדר ולפעמים גם את אותה המיטה.

כשיעלי צחקה הייתי איתה שם. כשבכיתי היא הייתה איתי שם. כשרציתי שקט יעלי שתקה איתי וכשרצינו לשיר בג'יפ בקולי קולות שרנו יחד. באופן לא ברור, הרצונות שלנו במסע כמעט ונהיו לרצון אחד משותף. כך עברנו יחד את המסע וחזרנו מחוברות בלב ובנפש, שתי אחיות, האחת עם שיער מטופח וצבוע והשנייה עם תלתלים סוררים.

יעלי עדיין איתי, גם הרבה אחרי שחזרנו מהמסע. חברה, אחות, כל כך דומה לי וכל כך שונה ממני. כל מפגש שלנו מלווה במשפט "איזה מזל שהכרנו". לגמרי מזל. אוהבת אותך, האחות המאופרת שלי.

 המשתתפות בסיום יום המיונים (צילום: סמדר יגר)

.

רוצה להגיע ליום המיונים הבא? להרשמה למסע




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה