מי את גילה קצב?

היא לא רצתה להיות אשת הנשיא, היא סבלה בתפקידה, היא עדיין מאמינה בחפותו של בעלה. הסיפור המלא והעצוב של ג' מבית הנשיא

11/12/2011
שרית ישי לוי קבלו עדכונים משרית
  • RSS
» Gettyimage: קורבן נוסף של הפרשה? גילה קצב, צילום

חמש שנים אחרי מינויו של משה קצב לנשיא השמיני של מדינת ישראל, הקרינה אחת מתוכניות החדשות כתבה על קצב ורעייתו גילה. הכתבה עקבה אחר סוף שבוע בביתם של בני הזוג הנשיאותי בקריית מלאכי. היה זה סוד גלוי כי רעיית הנשיא הצנועה אינה אשה עיקשת ואינה אשה עקרונות, אך על דבר אחד היא עמדה בתוקף: לעזוב בכל סוף שבוע את בית הנשיא הרשמי בירושלים, ולבלות כל סופשבוע בבית בקרית מלאכי עם הילדים, הנכדים והחברות.

המצלמה חשפה את המשפחה הנשיאותית ללא כחל ושרק. גברת קצב לבושה בסינר, מתעסקת עם הסירים במטבחה הצנוע, מבשלת את ארוחת ליל השישי במו ידיה ללא עזרה, בדיוק כמו מאות אלפי עקרות בית בישראל. רעיית נשיא מדינת ישראל, האשה שאז עוד חשבנו כי בבוא יומה תובא למנוחת עולמים בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, זו הפוגשת נשיאים מלכים ומורמים מעם, נשארה "גילה מהבנק" ושום תואר, מעמד או כבוד לא שינה את מי שהיא: אשה פשוטה, רעיה נאמנה, אמא, סבתא. היו שהרימו גבה על ההתנהלות הזו, אבל דומה שחיצי הביקורת לא פגעו בגילה קצב. היא פיתחה כבר אז סוג של שריון חסין אש, ששימש אותה היטב בשנים הרעות שבאו לאחר מכן. יתכן מאוד שדווקא העובדה שגם כשהייתה רעיית הנשיא, התעקשה להישאר הפקידה מהבנק בקרית מלאכי, היא זו שעזרה לה לשרוד את הימים הקשים כשבעלה הורשע באונס ונשלח לכלא לרצות עונש מאסר בן שבע שנים.

דמות טראגית

כאשר באה פרשת א' מבית הנשיא, גילה קצב הפכה לדמות הטראגית בפרשה, לקורבן. גילה מהבנק הפכה בן לילה מאשתו הצנועה השקטה והנחבאת אל הכלים של הנשיא למושא לרחמים סימפטיה, אמפטיה ולנושא שיחה וויכוח בכל שולחן ליל שישי. כשבחרה להתייצב לימינו של בעלה, מגנה עליו בכל לשון של הגנה, הדעות עליה היו חלוקות. היו שגרסו כי היא תמימה, אחרים תקפו אותה. הרחיקה לכת מכולן העיתונאית בילי מוסקונה לרמן שבמאמר ארוך הזכירה את המשוררת סילביה פלאת' שהתאבדה אחרי שגילתה שבעלה בגד בה, את סימון דה בובואר שחיה שנים בצל בגידותיו של הפילוסוף ז'אן פול סארטר ונשברה לרסיסים ברומן האוטוביוגרפי שלה "אשה שבורה", את כוכי מרדכי שעזבה את בעלה עוד לפני שהורשע בפרשת המין בה הסתבך ולהבדיל את נאוה ברק שהושפלה כשבעלה עזב אותה בשביל נילי פריאל. מוסקונה לרמן  דרשה מקצב לעשות מעשה: "מה אנחנו הנשים רוצות ממך הגברת הראשונה גילה קצב? אנחנו רוצות שתרימי את הראש ותסתכלי לעובדות בעיניים ושתעשי מעשה. אנחנו רוצות לשמוע את הקול שלך, הברור הצלול והמנומק. קול של אדם בוגר היודע להחליט על דרכו ולא מנווט כמריונטה שהחוטים שלה רופפים."

בראיון נדיר שנתנה לאחר מכן, קצב ענתה להאשמות. היא אמרה שלא תיתן לאף אשה ללמד אותה איך לנהל את חיי המשפחה שלה ואיך לנהוג בבעלה. באותו ראיון חזרה והדגישה שהיא עומדת מאחורי בעלה ומאמינה לו: "אנחנו יחד כבר 37 שנים ושום עלילה שקרית לא תשפיע עלי!" אמרה נחרצות.

מאז התפוצצות הפרשה ועד שקצב התפנה מבית הנשיא, גילה חיה מאחורי גדר האבן בבית הנשיא בירושלים ואנשי לשכתו של קצב הילכו סביבה על בהונות. "היא עשוייה מברזל!" אמרה לי אז בימי שיאה של הפרשה עובדת בכירה בבית הנשיא "זה לא קל כל העסק הזה אבל היא מאמינה בלב שלם בחפותו ויודעת מי זה בעלה. אי אפשר לערער את האמון שלה בכלל".

"היא סבלה בתור אשת הנשיא"

עד ששמענו על א', גילה קצב לא עוררה כל עניין מיוחד. האשה נטולת הכריזמה לא עוררה סקרנות לכאן או לכאן. ציונה רוזנטל עוזרתן הנאמנה של רעיות הנשיא עוד מתקופת אופירה נבון תעיד בודאי כמה מועטות היו פניות העיתונאים  לראיין את גילה קצב וכשכבר נרשמו פניות כאלו היא סרבה.

כשגילה הגיעה לבית הנשיא, היא הייתה מבוהלת ונרגשת מגודל המעמד. למזלה היה לה שם את ציונה רוזנטל עם ניסיונה העשיר. ציונה עבדה תחת אופירה נבון הילדותית, אורה הרצוג הקפדנית וראומה וייצמן המרוחקת. רוזנטל הייתה זו שהדריכה את הגברת קצב בצעדיה הראשונים כרעיית נשיא. קצב הייתה פתוחה ונכונה לקבל עזרה. "כשהיא הגיעה לבית הנשיא היא הייתה לבושה איום ונורא", אומרת מקורבת, "בגדים בכלל לא עניינו אותה, היא הייתה מתלבשת בשביל להיות לבושה בלי טעם בלי ריח ובטח לא כמו שחייב המעמד. היא חשבה שזה בזבוז כסף נוראי להוציא הון עתק על בגדים". אבל הביקורת על הופעתה החיצונית כנראה השפיעה עליה ובסופו של דבר  הסכימה  להעזר בייעוץ של עוזרתה האישית אך סירבה להעזר ביועצי תדמית או בסטייליסט. היא הלכה עם ציונה רוזנטל לקניות - אף פעם לא אצל מעצבים ידועים אלא בכמה חנויות קבועות בתל אביב בהן רכשה בעיקר חליפות ותמיד תוצרת הארץ. אחרי מסע שכנועים הסכימה להחליף את משקפי הראיה הגדולות שלה למשקפיים אופנתיות יותר.

קצב הייתה אהובה מאוד על עובדי בית הנשיא. היא דיברה אתם בגובה העיניים, לא היו לה דרישות מיוחדות. אשה טובה, אמרו עליה. פשוטה, עממית, תוכה כברה, מה שאתה רואה זה מה שיש, נטולת מניירות, לא מנחיתה בקשות לא הגיוניות, ממעטת לבקש עזרה. מה שיכלה לעשות בעצמה עשתה ולא ביקשה אף פעם שיעשו בשבילה. אהבו להשוות אותה לנשות נשיאים אחרות, במיוחד לשתיים מהן ש"השתן עלה להן לראש" כפי שמתבטאת  אחת העובדות. "אין לך מושג כמה אנרגיה היינו משקיעים פעם בעניינים של כבוד, כמה התעסקנו בשטויות של מי ישב ליד מי ואת מי להזמין ולמי מגיע או לא מגיע, כל מיני שטויות חסרות חשיבות. אצל גילה קצב לא היה דבר כזה. הזוטות האלו בכלל לא עניינו אותה". בתיפקודה כאשת הנשיא הייתה רחוקה מאוד מלהיות אשת העולם. אף פעם לא התערבבה בין האורחים שהיו באים לבעלה, אף פעם לא ישבה אתו כשישב עם אורח חשוב. איפה שנוכחותה לא הייתה מחויבת הפרוטוקול, היא העדיפה לא להיות. היא אמנם מילאה את כל חובותיה, התייצבה במקומות שנדרשה להם, העניקה פרסים, נתנה חסויות, כיבדה בנוכחותה מעמדים ציבוריים - אבל לדברי מי שהכירה אותה מקרוב, "היא סבלה בתור אשת הנשיא".

 

משה וגילה קצב (צילום: מנחם כהנא-פול/גטי)

 

נערה חטובה ופופולרית מבית בורגני

גילה קצב נולדה בשנת 1948 בבית החולים הדסה ברחוב בלפור בתל אביב, דור שני בארץ מצד אמה רחל לבית אלפסי  ודור ראשון לאביה, בן ציון פדרני שעלה ארצה מפולין. הבית היה בית בורגני מהמעמד הבינוני. האב בן ציון, לשעבר מפקד אחד מגדודי בית"ר בתל אביב, היה טכנאי שיניים במקצועו ובעל מעבדת שיניים ברחוב יוחנן הסנדלר והאם רחל שנחשבה לאשה עדינה במיוחד, הייתה עקרת בית. הם הכירו כשבן ציון היה מפקדה של רחל בבית"ר. גילה גדלה בדירה אחורית בקומה שלישית ברחוב הרצל פינת סלמה, בבית בית"רי פטריוטי דתי  מודרני. היא השלישית מתוך ארבעה ילדים: אחיה יאיר הפך עם השנים לאיש חב"ד, אחותה חיה עבדה שנים באוניברסיטת חיפה והיום היא גמלאית, ואחיה הצעיר אהרון הוא עובד בנק מראשון לציון. גילה הייתה בחורה יפה, בלונדינית טבעית עם עיניים כחולות גדולות וגוף חטוב. את משה קצב הכירה דרך דודה, אחי אמה  ד"ר יצחק אלפסי, חוקר חסידות שעבד בתקופה ההיא ב"בני ברית". קודם לכן סיימה גילה את בית הספר התיכון הממלכתי דתי צייטלין ונחשבה למלכת הכתה. היא הייתה חברה בתנועת הצופים הדתיים, ילדה יפהפייה, מחוזרת ופופולרית.

אחרי הלימודים שוחררה מהצבא מטעמי דת ודודה לקח אותה לעבוד כמזכירתו. משה קצב נבחר אז לתפקידו הפוליטי הראשון כנשיא לשכת הצעירים של בני ברית בקרית מלאכי. הוא היה בן 21, גילה בת 18 וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא הציע לה חברות והם הפכו לזוג. הם התחתנו ב-1969 באולמי בני ברית היוקרתיים בתל אביב בנישואים של מיזוג גלויות  - משפחתה האשכנזית ומשפחתו הפרסית. במעמד הברכות אמר הרב למשה קצב, כי הוא נישא למשפחה מפוארת ששורשיה מגיעים עד לדוד המלך.

כמעט מהתחלה הבהיר לה קצב כי לא יסכים לגור בתל אביב וגילה שכל חייה גדלה בלב תל אביב התקשתה בתחילה להסתגל למעבר לחיים בעיירת הפיתוח.היא המשיכה לעבוד בתל אביב כמזכירתו של דודה בבית בני ברית ברחוב קפלן, הוא עשה היסטוריה כשנבחר בגיל 24 לראש המועצה הצעיר ביותר במדינה היא הייתה מבלה שעות בנסיעות מקרית מלאכי לתל אביב ולהיפך וכל תחנוניה שיעברו לגור בתל אביב לא הועילו.

כזוג צעיר וחסר כל הם התגוררו בתחילה בדירת השיכון של סבתו של קצב במרכז העיירה ונרשמו לדירה משלהם. עד אז ניהל קצב את עבודתו הפוליטית ואת מערכת הבחירות שלו מהחדר הקטן בבית הסבתא. גילה קצב אפילו לא ניסתה להסתיר את הסתייגותה מפעילותו הפוליטית של בעלה היא לא רצתה בעל שנמצא בקו הראשון, אבל לא הצליחה להוציא ממנו את את החיידק הפוליטי.

במשך שנים עבדה גילה כפקידה בבנק לאומי בקרית מלאכי במחלקות השונות ותפקידה האחרון היה במחלקת אשראי. כשבעלה נבחר לנשיא נאלצה להתפטר מעבודתה וחבריה לעבודה ארגנו לה מסיבת פרידה ששיאה היה סיור על חומות ירושלים וביקור בבית הנשיא.  גילה הודתה בפני חבריה שהיא מתגעגעת לקריית מלאכי ולחיים הפשוטים והאלמוניים שהיו לה לפני שבעלה  נבחר כנשיא. היא לא העלתה אז בדעתה כי הדרך חזרה הביתה תהיה רצופה בשערורייה כמותה לא ידעה מדינת ישראל, בכיכוב בעלה הבוגדני. כשנפרדה מאנשי בית הנשיא היו שנפרדו ממנה בדמעות. "הסתכלתי עליה ובכה לי הלב", אמרה אחת העובדות הוותיקות, "לא מגיע לה לעבור גיהנום שהיא עוברת".

באמת לא מגיע לה. גילה קצב לא בחרה להיות דמות ציבורית, לא בחרה להיות אשת נשיא שהודח מכהונתו עם קלון, נשיא שהורשע באונס. לצד קורבנות האונס של קצב, גם גילה קצב היא קורבן. הסיבות שלה לתמוך בבעלה ולבחור להאמין לו, גם אם הן לא ברורות ולא מקובלות על רבות מאתנו הן סיבותיה שלה. צריך כעת להניח לגברת קצב לאחות מעט את חייה ולאפשר לה פרטיות שהיא כל כך חפצה בה. שבע השנים שאותן ירצה בעלה מאחורי סורג ובריח הן זמן ארוך למדי כדי לעשות את חשבון הנפש שלה בעצמה, בלי לקבל עצות מנשים אחרות.

>> על השחיטה - הציוצים והסטטוסים הנבחרים עם יום כניסתו של משה קצב לכלא




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה