מחלה אופנתית

קירה דורון גילה שסרטן השד יכול להפוך לא פעם לאקססורי נלווה. היא גילתה גם כיצד רבים מנסים לנצל את מצבה העדין

25/03/2012
קירה דורון קבלו עדכונים מקירה
  • RSS
»

לפני כעשר שנים אדם שחלה במחלת הסרטן, היה מתבייש בעצמו, בטיפולים ובמראה שלו.
לסביבה הייתה פחות מודעות, והרבה שמות המציאו לסרטן: הוא חולה ב'מחלה', הוא קיבל את ה'זה', יש לו 'משהו'. וכל השמות והשמועות היו באות תוך כדי לחישה עם טון של רכילות, סלידה ופחד.

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בנוגע למודעות למחלת הסרטן.
כיום, לפחות אצל הצעירים, המחלה פורצת מהחולה החוצה ואין כבר בושה להתפאר בתספורת החדשה, בניתוחים שעברו, בצינורות אשר יוצאים מכל מיני מקומות בגוף.

נראה גם שההתלחששויות ושמות הגנאי התחלפו למילים כגון: גיבור, מדהים, יפה, חזק.
והסרטן קיבל את המשמעות של אויב, כאשר מציינים בסביבת החולה: “הוא נלחם בסרטן", למבריאים "הוא ניצח את הסרטן" ואלו שסופם הגיע "הוא נכנע/הובס/הפסיד לסרטן".
נראה כי אנשים שכחו שאין הם אל-מותים ולכל אדם יגיע יומו...
האם כאשר אדם נפגע מהמחלה בגיל השיבה, הוא גם נכנע/הובס/הפסיד?

הסביבה היום מביטה למחלה בעיניים, עם הסטטיסטיקות החדשות, האדם הבריא מבין כי הוא כבר אינו מחוסן, הוא כבר נמצא במיעוט ויש אפשרות גדולה מאוד שגם הוא יפגע מהסרטן. רק שכולנו מלאי תקווה שביום שזה יקרה כבר תמצא התרופה והטיפולים יהיו קלים ומהירים.
עם זאת, נראה כי יש הרבה אנשים אשר מנצלים את הפחדים של הסביבה.
נראה כי המילה סרטן הפכה להיות אופנתית וכמעט ואין כלי תקשורת מסויים שלא יזכיר את המחלה הזאת.
כמו כן, ישנם מותגי אופנה אשר משתמשים בשם המחלה או אף בחולים בשביל לקדם את המותג שלהם.. לעיתים זה מגיע ביחד עם תרומה לאותה מטרה ולעיתים זה מגיע לחשבון הבנק של אותו חולה.

ויש גם ניצול
אך מה קורה כאשר יש ניצול של הסביבה?
לצערי, אחרי כמעט שלוש שנים בתוך המחלה, נכחתי לגלות צדדים אחרים של אנשים, אשר מנסים להשתמש בחולה או במחלה:

המרפאים – אלו שמוכרים סוגי שיקויים, תרופות שהם רקחו, טיפולים עם נגיעות, טיפולים בלי נגיעות, דיאטות מסויימות, פעילות ספורטיבית מיוחדות, אביזרי רפואה ועוד.. ישנם שני סוגים של מרפאים:
1. המרפא מסביר כי זה מגיע יחד עם הרפואה הקונבנציונלית.
2. המרפא מבקש ממך להפסיק עם התרופות המקובלות, לפעמים אף בטענה כי אין דבר כזה מחלות ואלו רק מילים מסויימות שחברות התרופות "מוכרות" לנו על מנת שהם ירוויחו כספים על ידי הפחדים של האזרח, ולהתמסר אך ורק לטיפולו של המרפא ולשיטותיו.. לרוב, כמובן, זה כרוך בסכום כסף לא מבוטל.
הרי בתור החולה, אתה תנסה לעשות הכל בכדי לטפל בעצמך ולהבריא. הפחד והמצפון שלא ניסית לעשות את המיטב ביכולתך גורם לך להוציא כספים לפעמים גם על דברים שלא באמת הוכיחו את עצמם.

המפרסמים – אלו אשר מחפשים את ההזדהות ו/או הפחד של הצופה באובייקט. לעיתים זאת המחלה ולעיתים זה החולה. גם כאן יש שני סוגים:

1. אלו אשר מעוניינים לקדם את הנושא של המחלה עצמה, ללחוץ על מערכת הבריאות וחברות התרופות למצוא פתרונות למחלה. או לפחות להעלות את המודעות בקרב האזרחים, לתפוס את המחלה בזמן שניתן לרפא או למצוא אף תרופה מהירה וקלה.

2. אלו אשר מעוניינים לקדם אינטרס אישי, כאשר הם מודעים לכך שהחולה יקבל סימפטיה מהצופים ויכול להגדיל להם את הרווחים של החברה המפרסמת.

פרספקטיבה חדשה

אין ספק שהמחלה מאידך נתנה לי פרספקטיבה שונה לחיים... אך האם היא שינתה אותי?
היום, בבחינה לאחור, אני יכולה להגיד שהמחלה לא ממש שינתה אותי.. היא פשוט החזירה אותי למה שהייתי לפני שמירוץ החיים בלע את נשמתי.
דברים שזנחתי הצידה, כי נראו פחות חשובים לעומת ההישרדות היום-יומית נראים לי עכשיו יותר חשובים בשביל לשרוד נפשית.
אז עשיתי דיאטה, חזרתי לשחק בתיאטרון, חזרתי אפילו לטלוויזיה לשחק, חזרתי לדגמן..
רוב האנשים בהתחלה לא ידעו על המחלה, לא מהסיבה שהחבאתי אותה, אלא שפשוט לא רציתי לתת לסביבה לשפוט אותי לפי הסרטן.

בעקבות תחום ההתעניינות שלי בנוסף למחלה האופנתית שלי גם כאן נתקלתי בשני סוגים של אנשים:
1. אלו אשר מקבלים אותי כאדם כפי שאני עם הכישורים שלי והתשוקות שלי וביחד אנחנו יוצרים עבודה אשר גורמת לסיפוק של שני הצדדים.
2. אלו אשר לוקחים את מקרה המחלה שלי וההתמודדות שלי להדגשת הנושא הקשור למחלת הסרטן. בעיקר סרטן השד. מכיוון שסרטן השד הפך להיות סוג של אקססוריז, אנשים כבר לא פוחדים להשתמש במחלה כסוג של אמירה.

גם כאן שני סוגים של אנשים אשר נתקלתי בהם:
1. להעלות את המודעות למחלה או לעמותה מסויימת ולנסות לקדם משהו טוב וטהור למען הסביבה.
2. מפרסמים/במאים/מוצרים/אנשים אשר שכחו שמאחורי המחלה יושבת אישה המתמודדת כל יום עם המחלה, הכאבים בגרורות, תופעות הלווי של התרופות ומנסים להשתמש בי ובחלומות האישיים שתמיד היו לי, בכדי לקדם את עצמם בלי לחשוב על הכאב או הרמיסה.

בשבילי סרטן השד הוא לא סרט ורוד. הוא לא קרחת. הוא לא יפה או אופנתי. הוא לא כסמל לגבורה או תדהמה. בשבילי הסרטן הוא החיים. הפשטות. הוא הנורמה והוא רק עוד חלק קטן מכל העולם שלי.

סייעה בהכנת הכתבה: גלי מאיר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה