מחאת הגלובוסים: למה עכשיו?

כשכבר כלו כל הקיצים ומכתבי השימוע כבר הודפסו – הם נזכרו למחות, להלחם בתכנית הקיצוצים, להכריז על סכסוך עבודה ועיצומים, להפגין מול ביתו של אליעזר פישמן, ולשלוח לו עשרות מסרונים מאוכזבים. מחאת מפוטרי גלובס

24/12/2015
שגית פסטמן קבלו עדכונים משגית
  • בדואר
  • RSS

מפוטרי גלובס מוחים נגד הפיטורין. צילום מתוך יוטיוב

הנה, זה שוב קורה. כל מיני עמיתים לשעבר שעבדו איתי בכלי תקשורת זה או אחר במרוצת השנים ועכשיו פוטרו מעיתון גלובס יוצרים איתי פתאום קשר. אחרי כמה דקות של שיחת חולין, הם לוקחים נשימה עמוקה ושואלים את השאלה הבלתי נמנעת – אם שמעתי במקרה על משרה פנויה או שיש לי קשר עם איזה בכיר במערכת חדשות שאפשר להעביר לו דרכי קורות חיים.

הם – אנשי מקצוע מסורים מהשורה הראשונה, אנשים שמתפוצצים מכשרון וממוטיבציה, שרגילים שהטלפון והמייל שלהם בוערים משיחות נכנסות של יחצ”נים, מקורות, או סתם שתדלנים – נמצאים עכשיו בסיטואציה מקצועית וגם אישית לא פשוטה, שגם אני הייתי בה לפני עשור, אחרי שעזבתי קריירה ארוכת שנים ככתבת כלכלית במעריב.

האמינו לי שאין שום שמחה לאיד בלהתבונן בהם עכשיו מהצד השני. רק עצב, הרבה אמפתיה ואולי גם קצת תסכול על כך שהם נזכרו להתעורר רק עכשיו והעדיפו לעשות מעשה בת יענה עד שממש פיטרו אותם.

כן, עכשיו – כשכבר כלו כל הקיצים ומכתבי השימוע כבר הודפסו – הם נזכרו למחות, להלחם בתוכנית הקיצוצים, להכריז על סכסוך עבודה ועיצומים, להפגין מול ביתו של בעל העיתון וההון, אליעזר פישמן, ולשלוח לו עשרות מסרונים מאוכזבים.

אם זה היה סיפור לעיתון, הכותרת ‘מעט מדי – מאוחר מדי’ היתה מתבקשת, כי זה בדיוק מה שזה. נורא מפתה לכתוב כאן שכל המסרונים האלה מעניינים את האחוריים של פישמן, אבל לתחושתי זה ממש לא נכון. אני די בטוחה שהשבועות האחרונים קשים לו מאד, ושהיד שלו רעדה על הנייר כשחתם על תכנית הקיצוצים.

מצב העיתונות בישראל הלך והדרדר בעשרים השנים האחרונות מכל מיני סיבות וקצת קשה להפנות אצבע מאשימה. הפעם זו גם לא אשמתו של ביבי או של כל פוליטיקאי אחר. המודל התקשורתי במדינות הדמוקרטיות קורס בכל העולם ולא רק אצלנו. זו בעיה קריטית שעד כה לא נמצא לה פתרון. אורן נהרי, עוד עתונאי בחסד, שאני מקווה לטובת כולנו שיעבוד במקצוע עד שיחליט לפרוש, כתב על זה בצורה בהירה ומרתקת במאמר גלובס, מחאה בלי כתובת. שווה לקרוא כדי להבין את הרקע הכללי של קריסת הענף.

אבל אני רוצה לסיים במסר אופטימי לכל מפוטרי גלובס: כל אנשי המדיה שהכרתי בימי חיי – עורכים, כתבים, גרפיקאים, מתרגמים, מפיקים – היו אנשים משכמם ומעלה. אפילו אנשים שעבדו איתי באותה מערכת וממש לא סבלתי אותם, ביני לבין עצמי הייתי חייבת להודות שמדובר באנשים איכותיים גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית.

אנשי תקשורת באופן כללי הם אנשים מהירי מחשבה, משכילים, ממוקדים, כאלה שיודעים לזהות ולנצל הזדמנויות, יצירתיים, בעלי יכולת ביטוי גבוהה, הרבה הומור (ציני, אז מה?), רגישות גבוהה (בעיקר בכל מה שקשור אליהם אבל, היי, אף אחד לא מושלם) ובעיקר – יזמים במהותם. למזלם ולשמחתם, אנחנו נמצאים בתקופה שכל אחד יכול להמציא את עצמו מחדש מבחינה מקצועית.

אני מסתכלת על חברים שלי שפוטרו מידיעות אחרונות, ממעריב ומכלי תקשורת אחרים לפני שנים, והיום רובם נמצאים במקומות טובים יותר; אחד פתח משרד עצמאי לייעוץ תקשורתי ועושה חיל, אחרת השתלבה בתפקיד בכיר בחברה ממשלתית, עוד אחד אוחז במשרה בכירה בחברת טכנולוגיה ידועה ומטייל בעולם.

מה אומר לכם, גם אם זה נראה ככה, השמיים לא באמת עומדים ליפול עליכם. קחו נשימה, קחו הפסקה, קחו דמי אבטלה ותחשבו קצת מה הלאה בלי להלחץ, ובלי להתקרבן. בסוף תראו שיש גם חלל עצום מחוץ לעולם התקשורת והוא עמוס באתגרים מסוג אחר, והעיקר, שיהיה לכם באמת המון בהצלחה.

.

.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה