מזרחית מדי בשבילו

דורית כהן חוותה גזענות - לא בבית ספר, באוניברסיטה או באוטובוס; אלא במערכת יחסים עם האדם שהיה צריך להיות הקרוב ביותר אליה

24/01/2012
דורית כהן קבלו עדכונים מדורית
  • RSS
» לא ידעתי שבני אדם מסוגלים לחוש ככה. כהן

חוויתי גזענות. לא חוויתי אותה במסגרת לימודי חובה, כמו אותם ילדים אתיופים שלא רצו להכניס אותם ללמוד בבתי ספר רגילים. גם לא ברמת מגורים, יחד עם אלו שהגיעו ארצה בשנות החמישים והושיבו אותם בצפון הארץ. היא גם לא אירעה לי בצבא, באוניברסיטה או עם חברים. חוויתי את תחושת העליונות והתנשאות במסגרת תמימה וטהורה. חוויתי אותה במערכת יחסים, באהבה. זה קצת אבסורד. דווקא במקום שבו אני אמורה להביא את עצמי, ה"אני" שלי לא הספיק. ולא הספיק זה בלשון המעטה.

בגיל 25 התאהבתי בו. התאהבתי בפעם הראשונה. יהונתן התרגש ורצה בי באותה מידה שאני רציתי אותו. אבל עם הזמן, הגיעה לשם גם גזענות. לא ממנו, מסבתו עימה התגורר באותה שעה. הגזענות הייתה על רקע עדתי, למרות שזה מעולם לא נאמר בצורה מפורשת. אני מזרחית והורייה של סבתו היו ילדי גרמניה ופולניה. סבתו הייתה אמנית. אישה גבוהת קומה, מעט שדופה, בעלת אף מחודד, שפתיים קפוצות ופנים רציניות. היא הייתה אישה עם תנועות מדודות והליכה שלא משתנה. גם דציבלים וטון דיבור קבוע. לא ארוך ומתמשך, אלא חד וקצר, כמו חותכת את המילים בסכין. היא הייתה מתפלצת, מבועתת, רוטטת מרוב סלידה כאשר נמצאתי במחיצתה, וככה הייתה משחררת לאוויר, תוך כדי הליכה במסדרון, מילים קשות ומכוערות ביותר. מילים כמו "באה מהיער".

הבעיה עם גזענות שהיא מחלה חמקמקה. יצא ומישהו מרגיש כלפיך גזענות זה לא משנה מה תעשי, אין לך שום סיכוי מולו. גם אם תחשבי כל תזוזה, תהפכי לפסל, יסננו לפתע:  "בהמה" מתחת לשפה בפנים זעופות, בלי התגרות או הקשר, ודאי בלי לטרוח ולהסביר במה דברים אמורים. הסימפטומים של הגזענות מתפרצים במצבי לחץ ומועקה ויש לה השפעה ישירה של גוף ונפש. סבתו של יהונתן הייתה פולטת דבר מה לחלל וכעבור דקות אחדות ניגשת לחדרה ומפזמת ניגונים ונעימות שקטות.

עם הזמן זה חלחל גם אליו

הגזענות דומה לפסוריאזיס. מוצאה של המחלה אינו באמת ידוע, והסיבות להיווצרותה לרוב מתבססות על ממצאים ללא קשר רפואי- סיבתי, ככה בדיוק הגזענות. אם מישהו לוקה במחלה הזו כלפיך, אין לך שום סיכוי. גם אם תהייה לך עברית רהוטה, תשבי בגב זקוף, תאכלי קינואה, תצבעי את השיער בצבע בהיר ותחייכי מבלי לחשוף את השיניים הקדמיות, גורלך נחרץ, ולנסות להפוך את הקערה על פיה, הסיכוי כמעט אפסי. גזענות היא באוויר. אי אפשר לאחוז בה, היא רוח. זה עצם הנוכחות, היא שמשגעת ולא נותנת מנוחה, וככה תמיד ימצא מה להגיד. "תאספי את המטאטא שלך", היא הייתה אומרת. והאמת? זה לא היה כל כך גרוע. לא הבנתי שהיא מתכוונת לשיער שלי, והתחלתי לחפש מטאטא בסביבה. זה באמת הוציא אותה מדעתה.

לקח לי זמן להבין שהרגשות האלו שהיא חשה מופנים כלפי. לא ידעתי שבני אדם יכולים לחוש תחושות כאלו, בבית הוריי הם לא קיימות. אבל גם אחרי שהבנתי, הסכמתי להישאר. אהבתי את יהונתן ורציתי להיות איתו. תחילה הוא היה מביט עלי בחמלה. בדיעבד, יכולתי לחוש כי גילה כלפי אמפתיה על כך שאינני מבינה כלל את המתרחש מסביבי. זמן קצר אחרי הוא החל להתנהג בדיוק כמוה, התלונן, קיטר וחיפש. והרי מי שמחפש מוצא.  "הספר של הארי פוטר לא מעניין בענייך? מליוני אנשים ברחבי העולם קוראים אותו". פתאום לא הספקתי לו יותר. הוא החל להביט בי דרך אותה המשקפת שסבתו הביטה בי. בהתחלה הוא הצליח לנטרל אותי מהסביבה ומהרגשות שלה כלפיי, אבל זמן קצר אחרי, זה חילחל לתוך הקשר והפריד בינינו.

הגזענות מסרטנת. והיא לא מסרטנת רק את מי שנושא אותה עליו, היא מתפשטת ושולחת גרורות בגופו של מי שכלפיו היא מופנית וכלפי הסביבה. אהבה לא מנצחת הכל, אהבה לא מספיקה. לגיטמציה וקשרי משפחה הם אלה הדברים שמכריעים את הכף והניסיון לגרום לגזען לאהוב אותך, הוא משול בקושי שלו לקריעת ים סוף, והתהליך הזה הוא נקיק בסלע. הוא איטי, ארור, מקולל ואוכל כל חלקה טובה בך. אם מישהו חש כלפייך באיזשהו אופן גזענות, תנוסי. תברחי כל עוד נפשך בך.

>> לכל הטורים של דורית כהן בסלונה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה