"מועדון לילה": גברים בלי חוש הומור

ארז טל התלונן שלא מצא נשים מצחיקות ל"מועדון לילה" - אבל למה לגברים לא מצחיקים הוא כן נותן עבודה? ולמה נסיכות מתוקות מקללות באינטרנט? מדור השבוע

23/10/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

גברים יקרים, אני רוצה לשאול אתכם שאלה. אתם נותנים לנו תכנית כמו "מועדון לילה", שכולה צעקות של פאנצ'ים שכבר שמענו מיליון פעם (קשה לעזוב את הוט, הידעתם? ובדעאש עורפים ראשים!). אתם נותנים לנו סדרות כמו "רמזור" שכולן סטריאוטיפים ישנים על זוגיות, אתם ממציאים לנו דמויות נשיות בפרסומות שכולן פרצוף חמוץ ולא מרוצה - אתם חתומים על כל היצירות האלה, שאיכשהוא משתכנות תחת הערך "קומדיה" - ואז טוענים שלנו, הפמיניסטיות, אין חוש הומור? באמת? אין לכם בושה?

עוד לפני שעלתה התכנית הראשונה בעונה החמישית של "מועדון לילה", התחיל דיון בוער על הנוכחות הנשית המזערית בו (ותודה לאלבום הפאנלים הגבריים של שיר נוסצקי). דינה סנדרסון היא סוג של עלה תאנה - היא לא מופיעה בפרומואים ואף פינתה את מקומה לצביקה הדר אחרי החלק הראשון של התכנית, ומה שפעם התקבל כטבעי - מתחיל לחרוק לנו יותר ויותר. אחרי שליאור שליין הוכיח ב"מצב האומה" שאפשר לעשות תכנית הומור עם 50% נשים - גם על המסך וגם מאחוריו; זה נראה ארכאי לספר לנו שזו המציאות, גברים פשוט מצחיקים יותר. אבל ארז טל לא מוותר ודבק בגירסא הזו - בראיון ל"ישראל היום" הוא אמר שחיפש נשים מצחיקות על המסך  ולא מצא. אבל רגע, ארז טל גם קובע מי הנשים שיהיו על המסך, לא? והנה נכנסנו למעגליות הידועה שתמיד משמרת את מוקדי הכוח. ארז טל חי בתוך עולם שהוא המציא, עולם של גברים, שכותבים אחד לשני, מקריאים את הפאנצ'ים שהם כתבו אחד לשני, צוחקים מבדיחות של עצמם - ואז מתפלאים, למה הם רואים רק את עצמם על המסך?

erezpost2310

וחוץ מזה, ארז טל לא הוגן. הוא מיילל על כך שלא מצא אישה מצחיקה, אבל למה לגברים לא מצחיקים הוא כן נותן עבודה? אה, סליחה. הערה כזו היא מרירה, ומרירות איננה סקסית, היא לא מחמיאה לתווי הפנים שלי. כך נזף טל בדינה סנדרסון כשלעגה להדרת הנשים בתכנית. אלא שטל טועה. ל"מרירות" שלי (אפשר גם לקרוא לזה כעס, זה בסדר) יש פוטנציאל להצחיק יותר מפאנצ'ים על חמות או על ערסים - כי הומור אמיתי מגיע מהמוחלש, תוקף את עמדות הכוח, קורא תיגר על הקיים. ואם אתה במקרה לא מוחלש, אתה יכול לפחות להזדהות איתו. לואי סי קיי, הגבר הפמיניסט הגדול של זמנינו, עשה קטע מדהים על כך שהוא יכול להכנס למכונת זמן ולחזור אחורה לכל עידן - ולהנות מכך שהוא גבר לבן. כן, לואי יודע שלהיות שבע זה לא מצחיק ולכן הוא מחפש חומרים אחרים, חכמים יותר, ועל הדרך הפך למודל לחיקוי לדור חדש של קומיקאים. אני לא מכירה הרבה צעירים רלוונטים שרוצים להיות כמו ארז טל, גבר שמתענג על השובע שלו ולא מנסה לאתגר את עצמו אפילו לשנייה.

אגב, לואי מציין כי הוא מעוניין להשתמש במכונת הזמן רק לנסיעות בעבר ולא לעתיד. הוא יודע שבעתיד הפריבילגיות של גבר לבן באמריקה עלולות לגבות מחיר יקר. טל, לפחות על פי החיוך הזחוח שלו, לא חושב על העתיד יותר מדי. הוא לא רואה זמן שבו נשים מצחיקות יהפכו להיות יותר מאנקדוטה ויקבלו את הכבוד שמגיע להן בטלוויזיה, ובחברה בכללותה. אבל היום הזה הולך ומתקרב. הנשים המצחיקות קיימות בכל מקום, הרבה מהן פועלות במועדוני סטנד אפ וברשת, וצוברות יותר ויותר תאוצה: תום יער, גלית חוגי, הדר לוי, הקורעות שאנו מוצאות לכן מדי שבוע, כל הקאסט של הסרט  אילוף הגוררת, יש  כותבות מבריקות ושחקניות בתחילת דרכן - כולן קיימות, לא רוצות להיות מושתקות יותר, ולא ירחק היום שהן יעיפו את הטוסיק הזחוח של ארז טל מכס ההנחיה, ויתיישבו שם בעצמן.

נסיכות עם פה מלוכלך

אם ארז טל לא אוהב נשים ממורמרות, הוא בטח לא משתגע על ילדות כועסות. החברה מאמינה כי נקבות צריכות להיות מרוצות  באופן כללי,  ואם יש להן תלונה, הרי שכדאי להגיש אותה בדרכי נועם. כמה פעמים שמענו שהמאבק הפמיניסטי נכשל כי אנחנו "צועקות יותר מדי"?

אז הנה, עוד הנחה ששווה לנתץ ויפה שעה אחת קודם. ככל שהמאבק הנשי נהיה קולני יותר, מתייחסים אליו יותר - ואין פרובוקציה יותר אפקטיבית מאשר לקחת את סמל האיפוק והטוהר, נסיכות דיסני הנשגבות - ולהכניס להן לפה קללות עסיסיות. זה מה שעשה הצוות של FCKH8, שאל הסרטונים הנועזים שלו התוודענו בעבר בהקשר של המאבק הלהט"בי, אבל כאן פורץ עוד גבול, עם ילדות קטנות שאומרות "פאק" ללא הרף, כשהן מנתחות את העתיד שמצפה להן בתור נשים.

>> צפו:

האם נכון לחבר פמיניזם דווקא לגסות רוח? ועוד לגרור לכך נשמות צעירות וקלות להשפעה כמו הילדות האלה? יש מי שלא יאהבו את זה, אבל בעיני, התוכן כאן כל כך איכותי וחזק, שהוא עולה על הבעייתיות בהגשה. הילדות מדברות על דברים שבאמת צריך לחשוב עליהם - כשהן מספרות כי אחת מתוך 4 תעבור תקיפה מינית וכעת צריך רק לשאול מי מתוך ארבעתן זו תהיה, זה רגע מצמית וקשה. כשהן צועקות שהן לא רוצות להיות יפות, הן רוצות שישמעו מה יש להן להגיד - זה סוחף ומשחרר. וכשפמיניסטיות מבוגרות נכנסות לפריים ומתקילות את הצופה, בכך שאולי במקום "לנקות לילדות האלה את הפה", דחוף יותר לנקות את החברה מהסקסיזם שלה - הנקודה עוברת בצורה צלולה, יותר ממאה ימי עיון של חוגים למגדר.

אז כן, תנו עוד כאלה. וזה גם מצחיק.

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה