מונדיאל והעיר הגדולה

שלחנו את רביד גולדשטיין לצפות במשחקי המונדיאל בבר תל אביבי. אף אחד לא התחיל איתה אבל בחודש המונדיאל היא מוכנה לסלוח על הכל. דיווח לוהט, הכי רחוק מברזיל אבל לא פחות מרגש

25/06/2014
רביד גולדשטיין קבלו עדכונים מלילי
  • RSS

כך מצאתי את עצמי יושבת בפאב וצופה בכדורגל. הבר השכונתי שלי היה הומה אדם, תשעים אחוז גברים שתייני בירה ומלאי טסטוסטרון. הידיד הקבוע שלי היה עסוק באותו ערב, חברותיי לא ממש יודעות להעריך את פשר המונדיאל ולחלוק לו כבוד, כך שלא נותר אלא ללכת בגפי וליהנות ממסך ענק, תפאורה לא רעה בכלל והרבה אלכוהול שמוסיף לאוירת הקרנבל.

אירוע חברתי מאחד לבבות (צילום: רביד גולדשטיין)בערב של משחק, אין זמן לפלירטוטים על הבר (צילום: רביד גולדשטיין)

בדומה למסיבת טראנס שאותה פקדתי לפני כשני עשורים, גם כאן הגברים לא היו באמת בעניין של לפלרטט, הם באמת ובתמים נהנים מהחוויה של צפייה המשותפת במשחק הנפלא. אף אחד לא חשד במניעיי, ונדמה שגם לו הייתי נחנקת מהזית, איש לא היה עט לכיווני בדקות הקריטיות.

יש משהו מאד מעורר בצפייה בפאב, תחושת ה'ביחד' מחזקת, כי סך הכל אנחנו די בודדים בעולם הזה. חודש הפסטיבל נותן עוד סיבה לצאת מהבית, להרגיש לכמה שעות שיש לך מלא חברים, וכולכם חולקים אותו תחביב ואותם תחומי עניין. כשהגול נראה קרוב מתמיד, אבל הוא רק 'ליד', כל הנוכחים מתרוממים ומתאכזבים בו זמנית. כשיש שער יפה, כולם שואגים יחד כאילו זכו בפיס. המתלהבים מוחאים כפיים, כולם מריעים, ואף שלנבחרת ישראל אין שום זכר על הדשא, אנחנו כצופים מנכסים לעצמנו את תחושת הניצחון וההצלחה. כמה שיותר, כך אנו שמחים יותר.

ראיתי חברים בפייסבוק מצולמים בכל מיני ערים ברזילאיות קסומות כמו מנאוס וסלבדור וריו, וידעתי שאמנם החוויה שלי רחוקה אלפי מיילים משם, אבל בשבילי זה הכי טוב שיש. כי המונדיאל בשבילי הוא לא רק כדורגל. הוא איוונט חברתי.

ברזיל זה שם, אבל גם פה מרגש (צילום: רויטרס)בתמונה: נערה ברזילאית ברגע מאושר,וגם אלפי קילומטרים משם אפשר להתלהב מגול טוב (צילום: רויטרס)

 לי אישית לא באמת היתה פייבוריטית בתחילת המונדיאל, דבקתי בגישת 'רק שהנערים ישחקו מולי'. אבל אז הגיעה הולנד. והצרפתים. ואוחח כמה התרגשתי.

אני זוכרת שאת גמר ליגת האלופות ראינו אצל חבר של חברים בבית החדש, הוא קנה קומה שלמה בבנין חדש ויפה, עם סלון מיוחד לחברים ומקרן ענק, המון בירות פיצוחים ופיצות משפחתיות, ועדיין. משהו היה חסר לי באוירה. אין תחליף לאוירת החשמל המטורפת שאופפת את הברים, ואחרי המשחק של שבע בערב גררתי את עצמי לבר הסמוך לראות את המשחק הבא. גם הפעם לא התאכזבתי. אפילו מי שאינו חובב כדורגל, יכול למצוא את עצמו נהנה מההתרחשות. בזמן אירועים גדולים כמו המונדיאל, כשהכל לח בחוץ והקיץ עוד דקה כאן, יש תחושה אמיתית של חופש.

להתמכר לתחושת החופש התל אביבית (צילום: רביד גולדשטיןן)צפייה משותפת במשחק מלהיב על הבר מפיגה את הבדידות של העיר הגדולה (צילום: רביד גולדשטיין)

בתל אביב קל לך מאד להרגיש שאתה אף פעם לא באמת לבד. מספיק לרדת מהבניין והופ לבר השכונתי. אף אחד לא יתהה על קנקנך, איש לא ישאל שאלות מיותרות. אתה לא מפריע לאף אחד, או שזו האדישות והאטימות שפיתחנו עם הזמן, שמונעת מאיתנו לפתוח את הלב, להכיר אנשים חדשים ולהסתקרן לגביהם. כך תמיד חשתי כלפי העיר הזאת, אבל בחודש המונדיאל- אני מוכנה לסלוח לה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה