מובילות את הדרך

אם הייתם מתבקשים לדמיין כיצד תיראה הרמת הכוסית הקרובה לחג בחברה העוסקת בתכנון כבישים ותשתיות – כמה נשים הייתם רואים לעיני רוחכם? שיחה עם 5 נשים בתפקידי מפתח על מציאות

08/03/2017
מדור שיווקי קבלו עדכונים ממדור
  • בדואר
  • RSS

אם נהגתם בשנה האחרונה בארץ סביר להניח שלפחות כביש אחד שעברתם הוא פרי תכנונה של חברת נתיבי ישראל (לשעבר מע”צ). יותר מ-8000 ק”מ של כבישים ומסילות רכבת הוקמו ומתוחזקים על ידי החברה, שאמונה בשנים האחרונות על קירוב הפריפריה למרכז באמצעות שיפור התשתיות.

עינת דהאן. "דואגת שלא יהיה דבר שיגרום לעובדות שלי להרגיש רע במקרה של ילד חולה, הריון, וכדומה"

אם הייתם מתבקשים לדמיין כיצד תיראה הרמת הכוסית לחג הקרוב בחברה העוסקת בתכנון כבישים ותשתיות – כמה נשים הייתם רואים לעיני רוחכם? דווקא כאשר מדובר באחד התחומים היותר מזוהים עם המגדר הגברי, מפתיע לגלות כי 50% מעובדי החברה הן נשים. אריה דהן, סמנכ”ל המשאבים והמנהל, מסביר את החשיבה שמאחורי המספרים: “ההון האנושי בחברת נתיבי ישראל מהווה את המשאב החשוב והיקר ביותר לחברה, לצורך מימוש יעדיה הלאומיים והאסטרטגיים. כחלק מחשיבה זו, הושם דגש מיוחד על גיוס נשים לתפקידים בכירים בחברה ובשנים האחרונות ניכר גידול חיובי ומתמשך. כבר כיום ישנן נשים “פורצות דרך” בחברה ואני מאמין שמגמה זו תלך ותתרחב בשנים הקרובות”.

טל שלום רוזן. "בשטח העובדה שאני נמצאת גורמת לשיח להיות נעים יותר"

לרגל יום האישה הבינלאומי, חמש מנהלות בכירות בחברת נתיבי ישראל מספרות על קריירה בסביבה גברית, על קבלת החלטות, על ניהול נשי ועל מכלול האספקטים הכרוכים בכך:

עינת דהאן (53), מנהלת מערך השירות למשתמשי דרך. נשואה+3, וסבתא ל 3 נכדים.

מיה קדם (40), סגנית סמנכ”ל חוזים והתקשרויות, נשואה+2.

מיכל בונפיטו (43), מנהלת מחלקת תשתיות ומ”מ מנהלת מחלקת פרויקטים. רווקה+1.

טל שלום רוזן (35), מנהלת אגף פרויקטים בחטיבת הנדסה ופרויקטים. נשואה+1 ומצפה לילד נוסף.

נינה גיספאן (43), מנהלת אגף מערכות מידע. נשואה+1.

מיכל בונפיטו. "לא פעם אני מקבלת תגובות כמו 'מה את עושה שם'"

כמי שעוסקות בתחום שנחשב לגברי, האם אתן מרגישות הבדל בהתנהלות מולכן בשל היותכן נשים?

בונפיטו: “עולם התשתיות הוא אכן עולם מאוד גברי ולא פעם אני מקבלת תגובות כמו ‘מה את עושה שם’. אני חושבת שלנשים יש פחות אגו, עצם העובדה שאני לא נפגעת ולא לוקחת דברים באופן אישי עוזרת לי לפתור דברים ולקדם.

גיספאן: היכולת להבין סיטואציות ולקרוא אנשים. לנשים יש רגישות אינטואטיבית חזקה יותר.

קדם: כן, לפעמים, בייחוד בהכרות ראשונית. זו חלק מההתמודדות, לפעמים זה אף מוביל לדחף גדול יותר למצוינות.

שלום רוזן: “אני חושבת שהנוכחות הנשיות שלי גורמת לשיח בישיבות עבודה להיות יותר תרבותי ונעים. מהחוויה שלי בשטח השיח בין גברים הרבה יותר בוטה והעובדה שאני נמצאת גורמת להם להיות מאופקים ומנומסים יותר”. לא פעם שמעתי את המשפט “אם טל לא הייתה כאן הייתי אומר לך משהו”.

נינה גיספאן. "יש עדיין תפיסה מיושנת בארץ של הסתכלות על תשומות בעבודה ולא על תפוקות"

מה לדעתכן הופך נשים למנהלות מצוינות?

קדם: “היכולת לעשות המון דברים במקביל, חוסר פחד לקבל החלטות”.

בונפיטו: “לנשים יש הרבה פחות אגו מגברים וזה מאפשר להן לקדם דברים הרבה יותר מהר”.

גיספאן: היכולת להבין סיטואציות ולקרוא אנשים. רגישות אינטואטיבית.

דהאן: נחישות, יצירתיות וחריצות.

שלום רוזן: שילוב של מקצועיות ונכונות לקיים דו שיח שמביא לקידום של דברים.

מיה קדם: "אישה קרייריסטית משלמת מחיר"

שוק העבודה הנוכחי לא מתאים את עצמו לאימהות והשילוב בין קריירה ואמהות הוא שוחק. כיצד אתן מתמודדות עם הקושי הזה?

דהאן: “אני זוכרת את הימים שהייתי אמא צעירה עם ילדים קטנים כתקופה קשה, זה היה לא פשוט להיקרע בין הילד החולה בבית לבין העבודה. היום כמנהלת שרוב העובדות שלה הן נשים, חרטתי על דגלי שלא יהיה דבר שיגרום להן להרגיש רע במקרה של ילד חולה, הריון, וכד’. אצלנו זה ברור שקודם לכל הילדים והמשפחה, וזה מוכיח את עצמו כי בסופו של דבר יש לי עובדות חרוצות, לויאליות ואחראיות שמגשרות על הפערים במקרה הצורך”.

גיספאן: “אנחנו עדיין רחוקים מלהיות במקום שוויוני שמגיע ממקום אובייקטיבי. יש עדיין תפיסה מיושנת בארץ של הסתכלות על תשומות בעבודה ולא על תפוקות. בראייה שלי התפוקות שנשים ואמהות נותנות לא נופלות מאף גבר. אין מנוס מלייצר סוג של אפליה מתקנת, כדי לייצר הזדמנויות רבות של משרות ניהול בדרגה בכירה מאוד”.

שלום רוזן: אני מתמודדת עם זה ע”י קביעת ימים קבועים שאני יוצאת מוקדם. אבל זה לא תמיד עובד, תמיד יש טלפונים ומיילים ויש תקופות שזה לא נשלט ואני מוצאת את עצמי סביב העבודה ופחות סביב הבית.

קדם: אישה קרייריסטית משלמת מחיר. המחיר האישי שלי הוא בעיקר המון עבודה מהבית או ימי משרד ארוכים שהמשמעות שלהם היא לא לראות את הילדים. צריך למצוא את התמהיל שמשלב את הקריירה והבית באופן שממלא ומספק אותך.

בונפיטו: זה נכון. הילד שלי נולד לתוך מציאות של אמא שעובדת המון שעות. השתדלתי למצוא מנגנוני פיצוי הולמים ועדיין יש תלונות על כך שאני בטלפון או עונה למיילים וכל יום מסתיים בשאלה האם זה היה יום העבודה או יום הילד.

מה המסר שלכן לנערות, לילדות ולנשים צעירות? מה לדעתכן יעזור להן לפרוץ את תקרת הזכוכית?

גיספאן: לזכור שאנחנו לא פחות מוצלחות, חכמות, או יכולות ובמקום שלא ניתנת לנו הזדמנות צריך לייצר אותה ולגרום לדברים לקרות.

בונפיטו: שימשיכו להיאבק לפרוץ את תקרת הזכוכית. צריך מישהו שיאמין בהן ואז השמים הן הגבול.

שלום רוזן: לחשוב אופטימי, חשוב לנהל את הזמן נכון כדי שיהיה מספיק זמן למשפחה ולילדים. בסופו של יום הילדים הכי חשובים וחבל להפסיד את הגדילה שלהם.

קדם: אנחנו צריכות לשאוף לשוויון אמיתי בין נשים וגברים לעבודה, אסור לנו לוותר על הגשמה עצמית, להיות מחוברות לרצונות שלנו, לדעת טוב מה החוזקות שלנו כנשים ולא לוותר על המקום של הגשמה עצמית.

דהאן: מאחלת לנו כנשים לפרוץ את תקרת הזכוכית. זה קורה וקיים אבל לא מספיק.

אם לא היית בנתיבי ישראל, איפה הייתי פוגשת אותך? איפה את שואפת להיות עוד 5 שנים?

גיספאן: אולי מנמר”ית בחברה אחרת, אולי יום אחד אעסוק בחינוך, זה החלום שלי.

בונפיטו: סביר להניח שבחברה לניהול פרויקטים או בחברת תשתיות גדולה. שואפת להיות בתפקיד משפיע, שיסייע לאינטרס של מדינת ישראל ואזרחיה. מקום שבו אמשיך לעזור, לסייע ולהראות שהשמיים הם הגבול.

שלום רוזן: החלום שלי הוא לפתוח מסעדה, אני ממש אוהבת את תחום הבישול והאפייה אבל זה יצטרך לחכות.

קדם: כנראה שהיינו נפגשות בשוק הפרטי, מאמינה שאהיה בתפקיד סמנכ”לות איפה שהוא.

דהאן: לא יכולה לחשוב על מקום שהוא לא נתיבי ישראל. אני אוהבת את העבודה כאן ושואפת להיות סמנכ”לית בעתיד.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה