זה שיש לך כסף, לא אומר שאתה יכול לנשק אותי

היא תמיד רצתה לדעת איך מרגישות הבחורות האלה, שיושבות במסעדות של העשירים ומוצאות לעצמן אוליגרך עם משכורת 13. אז היא ניסתה אחד, והבינה שזה לא בדיוק בשבילה

26/02/2013
רביד גולדשטיין קבלו עדכונים מלילי
  • RSS
» בחיי שניסיתי נורא להימשך אליו (צילום: thinkstock)

השבוע פנתה אליי בת של חברים של הוריי, והציעה להפגיש ביני ובין קולגה שלה – נצר למשפחה מבוססת היטב ומוכרת בקרב האלפיון. הרעיון אמנם קסם לי בערך כמו סיר חמין בשרב, אבל כיון שמנגד חישבתי סטטיסטית בראש כמה אלפיונים נותרו בשוק ומה סיכויי ליפול על אחד, הסכמתי מיד. מובן שבשנייה שהסתכלתי בעמוד הפייסבוק שלו הצטערתי על הרגע, שכן היה מדובר במראה שאיננו מעורר תאבון, אבל שוב ושוב דמיינתי איך אנחנו מאחדים חשבונות ולא אצטרך עוד לעבוד לעולם. רק להתנדב בעמותות ולעזור לנזקקים.

הפייסבוק של ג' היה מלא בשלל תמונות שלו מצולם לצד דוגמניות עבר, דוגמניות הווה ודוגמניות עתיד. "רואה?" חשבתי לעצמי בקול, "מה שטוב בשבילן – בטוח גם טוב עבורך". הוא חיבר אותי והתכתבנו קלות, משם עברנו לשיחת טלפון קצרה ועניינית וקבענו להיפגש למחרת.

הוא הגיע לאסוף אותי במכונית מטורפת שכמעט השאירה לי את הלסת מהמקום. הגובה שלו היה בערך כמו של לאו מסי, מה שאומר שהגיע לי בערך לחזה, ויכולתי רק להצטער שעליתי על עקבים. חנינו באחד הברים הטרנדים בעיר, בו בעלי המקום חלקו לו כבוד ומיד כרכרו סביבו כאילו מלכת אנגליה קפצה לביקור מולדת בהפתעה. לכל אורך האירוע רב הנפגעים ג' המקסים שכה השתדל, הפגין ידע ובקיאות עצומים בכל מה שקשור בהיסטוריה של הבר, על חורבות מה נבנה, מנה את כל עשרים בעליו, וכל משקה שמזגו לנו לשולחן – היה חלק מתשחץ שרק המתין למילויו. לו היינו מצולמים לשעשועון טריוויה במצלמה נסתרת, אין לי ספק שהיינו מצליחים להביא מלא רייטינג.

בחיי שניסיתי נורא להימשך אליו, הייתי יפה באותו ערב והשתדלתי להרשים ולהיות חברותית ומנומסת. אבל משהו שם מנע ממני ללכת עם הגולד דיגרית שבי. אולי כי מעולם זה לא היה הצד החזק שלי. אני? תנו לי שחקן, מובטל, עייף או סטלן, אמן מיוסר שגר עם ההורים ומחפש הסבה מקצועית בגיל ארבעים – ואני כל כך שם. לא מבחירה מושכלת חלילה, אלא כי הדברים שגורמים לבלוטות הטעם שלי לריייר, שונים מהרבה אחרות שאני מכירה. מבט כובש אותי מיד, חיוך שובה ועיניים יפות, איש שיחה מרתק שיספר לי על אסטרונומיה, שוק ההון ומחשבים – שלושה עולמות שאין לי בהם מושג קלוש, ואני נמסה. שלא תטעו, גם לי יש קווים אדומים, ולא כל מאותגר גנטית יעבור את מפתן הדייט אצלי. אבל אם ליפיפיות האלו אין בעיה לצאת אתו, להמשך אליו ולהביא אותו להורים, מי אני שאעז לפסול?

בהמשך הערב לא התרומם. ניהלנו שיחה ערה, ניסיתי להתבדח על מצב הנפט בעולם. אבל שנינו באנו מעולמות כל כך שונים, שמרוב קרח לא ידעתי מאיזה צד להתחיל לשבור. תמיד מפתיע אותי לגלות, שבזמן שאני שוברת את הראש ומחפשת להטוטים, לצד השני אין בכלל מושג קלוש. ג' לא חש במבוכה שאפפה אותי, וניסה לכפות נשיקה בסוף הערב, שמבחינתי תויג בספר כאחד האסונות הקולוסאליים שידעתי. עוד דייט לפנתיאון. כי הכל בחיים זה עניין של ניסוי וטעייה.

בחיי שאין לי מושג איך הן מצליחות, איך בנות בגילי יושבות להן בנון שלאנט על הבר ב"תרנגול הכחול" (כך שמעתי ויצא לי לראות לא פעם, מודה באשמה) והולכות עם גברים שבקלות יכולים היו להיות סבא שלהן. נורא ניסיתי להימשך. ידעתי שזה בדיוק מה שחסר לי – כדי לסדר לעצמי ולילדיי העתידיים משכורת 13 לכל החיים בערך, פלוס רכב חברה וטירת נופש בפרובנס. ואני בכל זאת בחורה עם משכורת ממוצעת ומינוס בבנק. אבל השלמתי בעצב גדול עם העניין: מסתבר שמה שטוב לניקול ראידמן, כנראה לא מספיק טוב בשבילי. אצטרך להמשיך לעבוד קשה ולהזיע. עד שאראלה תתקשר גם אליי.

>> לכל הפוסטים של לילי רוז




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה