מה מיני בתנוחת הבת של ג’סיקה סימפסון?!

כוכבת הריאליטי לשעבר העלתה תמונה ובה נראית בתה בת ה-5 בביקיני, מאות טוקבקים סוערים האשימו אותה בעידוד פדופיליה, סרסרות, ניצול מיני ובעיקר שלחו אותה להחזיר את מפתחות ההורות

15/06/2017
ארז עמירן קבלו עדכונים מארז
  • בדואר
  • RSS

 ג’סיקה סימפסון, גיבורת ריאליטי אמריקאית, מוכרת כזמרת ושחקנית בחוגים מסוימים וכסמל מין בחוגים אחרים. מבחינתי היא סוג של גבינה צהובה, אבל לך תריב עם מעצמה שהכתירה את דונאלד טרמפ למלך. כך או כך, אותה ג’סיקה סימפסון מחוללת מהומות באינסטגרם. לא בעקבות סלפי אישי נוסח עדות הקארדשיינים, אלא בגלל תמונה של בתה בת ה-5 המצולמת בביקיני, עם יד על המותן, שפתיים ברווזיות ואטיטיוד של רקדנית מועדון ממתחם הבורסה.

ארבע מיליון עוקבים יש לג’סיקה ברשת ואלה לא יתנו לחגיגה כזו לעבור לידם בשקט. התמונה המדוברת הציתה, כמובן, מאות טוקבקים סוערים שהאשימו אותה בעידוד פדופיליה, סרסרות, ניצול מיני, ובעיקר שלחו אותה להחזיר ומיד את מפתחות ההורות. מנגד, ובכמות קטנה יותר (כי לשנוא זה יותר כייף מלפרגן) ניצבים אלה שאומרים “היי, תרגיעו, בסך הכל ילדה קטנה משתעשעת”.

באופן אישי, יש בעיני משהו מקומם בתגובה הפאבלובית האוטומטית של “הציבור” בכל פעם שנדמה לו שערכיו הקדושים נרמסים. בעיקר אם ערכים קדושים אלה נשענים על פירורי זוטות נטולות משמעות. סערות בכוס תה פושר שמאפשר להמונים לפרוק קצת זעם מתחסד. הרי לא מדובר פה בסיטואציה מינית ואין דבר רחוק יותר מזימה מילדה קטנה שמשתובבת על שפת הבריכה. מי שבאמת מתייחס לתמונה של סימפסון ג’וניור כמזון לפדופילים, צריך לדבר על זה בפגישה השבועית עם הפסיכיאטר ולא לצעוק את זה ברשת החברתית.

בתה של ג'סיקה סימפסון

אנחנו, הרעש-האינטרנטי-האנושי, בעיקר אוהבים ללמד אחרים מה נכון ומה לא. החוכמה האינסופית והצדק המוחלט נמצאים כולם ברשותנו ואנחנו פשוט מועלים בתפקידנו אם לא נחלוק את תובנותינו המופלאות עם שאר האנושות הנבונה-פחות. אז אנחנו מספרים להורים כיצד ראוי להיות הורים, מוכיחים להם כמה הם לא, ואז שולחים אותם למות (כי פרופורציות, זה חשוב).

לפעמים יש לי תחושה שככל שהעולם שלנו ושל ילדינו הופך יותר פרוץ ונטול גבולות, כך יותר אנחנו נמלטים לזרועות השמרנות. זה הפחד הזה, אתם יודעים, שגורם לנו להרגיש חסרי אונים, וללכת לחפש צנזור גדול שיחשוב ויחליט בשבילנו (וד”ש למירי רגב) מצד שני, ותמיד יש צד שני, גם אני מצפה מג’סיקה סימפסון לגלות קצת יותר אחריות בעת שהיא שודדת את פרטיותה של בתה.

ג'סיקה סימפסון

יש הבדל, לטעמי, בין ילדות בביקיני שמככבות באלבום התמונות המשפחתי, לבין אותן תמונות שעושות סיבוב ניצחון ברשת החברתית. נכון, התמונות הן אותן תמונות, אבל הצופים אחרים. אין פה עירום ואין וולגאריות, ואף פיטמה לא נחשפה ציבורית אבל כשמדובר בילדות קטנות, ההעמדה הזו גורמת לי לנוע בחוסר נוחות בכסא. זה לא באמת מביך אותי, זה רק נראה לי טיפה מסוכן.

כאבא לבנות שחי בחברה שמוכרת חזיות פוש-אפ לילדות בנות שמונה, ששוטפת את המרחב התקשורתי בדימויים מיניים ללא מסננות וללא תיווך אחראי, שבה האינטרנט הוא בעל פוטנציאל אין סופי לפשעי מין, אני אבא חרד. זה לא שאנחנו מגדלים פה דור של מציצנים אבל אנחנו בהחלט הופכים עבורם את תנאי השטח להרבה יותר נוחים.

אז כן, אני לא יכול שלא להפסיק לדמיין את העולם סביבי כעדר של זאבים שאורבים ביער לכיפה האדומה הפרטית שלי. אז מה אני אומר בעצם? מתברר שקשה לי לנפק כאן אמירה חד משמעית. מצד אחד, הנזפנות הרשתית והניסיונות לחינוך מחדש על ידי טוקבקיסטים גסי רוח, היא שירת המנון הצביעות המודרנית אבל אני גם רוצה לשמור על הילדות שלי, יותר מכל דבר אחר. כמו שאמרתי – מצד שני, תמיד יש צד שני.

** הכותב הוא ארז עמירן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה