"מה לאישה ערבייה ולניהול עסק?"

לפני עשר שנים עולמה של ג'וליה זהר חרב עליה כשבעלה נפטר והעסק המשפחתי היה בסכנת קיום. היום, היא אחת מנשות העסקים המצליחות במגזר ובכלל, והיא תדבר על כך בכנס יסמין השבוע. איך היא עשתה את זה?

17/02/2013
ג'וליה זהר קבלו עדכונים מג'וליה
  • RSS
» בנתה אמון עם הבנק. זהר

ביום שלישי הקרוב, אשתתף בפאנל  "אתגרים ומפתחות להצלחה בהצמחת עסק ובחיבור עם עסקים גדולים", בכנס יסמין שיערך בכפר המכבייה. שם אדבר, לצד משתתפים נוספים, על המסע שעברתי, שהפך אותי מעובדת מערכת החינוך בנצרת, לבעלים של מפעל משגשג לטחינה: טחינת אל-ארז.

את המסע התחלתי בלי להתכוון. הגעתי מסביבה נוחה ומוגנת שבה לכל דבר יש נהלים וכללים למערכת כלכלית תחרותית שרובה גברית ודורסנית. נזרקתי למים הקרים ללא גלגלי הצלה, רק אני והאמונה שלי בעצמי והיכולות שלי.

בשנת 2003 בעלי ז"ל לקה בדום לב פתאומי שקטע את החלום המשפחתי. שבורת לב ומבולבלת, חשבתי בתחילה לסגור את המפעל המשפחתי שבעלי בנה בשתי ידיו, שהרי מה לאישה, ועוד במגזר הערבי, ולניהול מורכב של עסק?

אך שבוע לאחר האבל, ניערתי את עצמי מהפחדים וחשבתי על הנזק שיגרם בסגירת המפעל, בעיקר על 20 משפחות שמתפרנסות מהמפעל והודעתי גאה וזקופת קומה לעובדי המפעל: "החיים והעסקים ממשיכים כרגיל".

קיבלתי 2 החלטות :

1.לקחת על עצמי את משימת ניהול המפעל.

2. להצליח במשימה.

בתחילה, בסביבה העסקית היו שהרימו גבה. "מה לה ולניהול מפעל מזון?", "היא בטוח תיכשל זה רק עניין של זמן...". אחרים האמינו בעירבון מוגבל אבל בעיקר בחנו את התנהלותי בדקדקנות.

המזל הוא, שנהגתי להקשיב לבעלי כשהיה חוזר הביתה ומספר לי את תלאותיו במפעל, בארוחת הערב, ובעודו אוכל - ואני האזנתי בתשומת לב לכל פרט ופרט. המידע כנראה נקלט היטב, הופנם וברגע האמת נשלף לשימוש. בדיעבד אותו מידע עזר לי להשתלב בעולם עסקי שהיה זר לי לחלוטין.

כמובן שלצורך התפקיד החדש נתקלתי בהרבה בעיות. אחת הבעיות העיקריות והחשובות בניהול עסק זוהי ההתנהלות מול הבנקים ויצירת אמון הדדי. בהתחלה הבנק הסס ובחן אותי בזכוכית מגדלת בכל צעד וצעד, צרכנו אשראי גדול ולא היו לנו מספיק בטחונות ולכן הבנתי את הזהירות שבה הבנק נקט. נפגשתי עם מנהל הבנק, פרסתי בפניו את כל הבעיות שעומדות על הפרק ולא הסתרתי דבר וביקשתי ממנו עזרה והכוונה. לשמחתי הרבה מצאתי אוזן קשבת ורצון אמיתי לסייע לי לפתור את הבעיות.

התמודדות נוספת הייתה מול הספקים ובמיוחד ספק השומשום שהוא הספק העיקרי של המפעל. החששות שלו היו בעיקר לגבי היכולת שלי לעמוד בהתחייבויות הגדולות (מדובר על מיליונים). עם הזמן, לאחר שהוא הכיר אותי כמנהלת רצינית נרגעו החששות והיום אנחנו עובדים בשיתוף פעולה פורה.

קיים גם נושא הייצור, שתמיד נתפס נושא גברי ובכדי ללמוד את התהליך ואת המכונות נאלצתי לעבוד 12 שעות ויותר וללמוד כל פרט ופרט בנושאים טכניים ומורכבים. זה עזר לי להמנע ממצב בו אני תלויה וחסרת אונים ואפשר לי לפתור כל בעיה שעשויה להיווצר .

בשיווק טיפלתי בתחילה על ידי עבודת שטח, הגעתי לכל לקוח ולקוח, הכרתי את הלקוחות הכרות אישית שלעיתים הפכה לחברית כולל ביקור משפחות הדדית. גמעתי עשרות אלפי ק"מ בכל רחבי הארץ וגם בחו"ל בכדי להגיע לכל תערוכה או פגישה עם לקוח פוטנציאלי.

הנושא שבער לי ביותר זה טיפול באריזות שהמראה שלהם היה מיושן , היו בהן בעיות נזילות והן לא היו נוחות לשימוש. מבחינת הראיה הנשית והיכולת להסתכל על פרטי פרטים הן על המראה של האריזות והן על הנוחיות החלטתי להחליף את כל האריזות ליותר יפרקטיות , יפות וחדשניות.


עם הזמן הסביבה העסקית החלה להאמין ביכולות הניהוליות שלי ובהצלחתי ואף נתנה לי סיוע והכוון כשהזדקקתי לכך.

החברות שלי ב"יסמין" תרמה לי רבות הן בקשרים עם הנשים הנפלאות, נשות עסקים מהמצליחות והן כבמה שיכירו אותי ואת העשייה שלי. היום אני חברה בועדת ההיגוי של יסמין בראשותה של עפרה שטראוס  שעושה עבודה נפלאה לסייע לנשות העסקים.

לאחר 10 שנות פעילות, המכירות גדלו בצורה ניכרת, מייצור של 1,500 קילוגרם ביום ל-10 טון ביום וכן ייצוא לשווקים לצפון אמריקה ואירופה. אני יכולה להביט אחורה בסיפוק רב שעמדתי במשימה שלקחתי על עצמי להצליח. בימים אלו מתחילים את היסודות למפעל חדיש ומודרני בשטח של כ 3000 מ"ר. מפעל משפחתי שנבנה עפ"י החזון שבעלי ז"ל חלם עליו ואני וילדי מגשימים את הקמתו.

>> כנס "יסמין" השנתי ה-12, לקידום עסקים קטנים בבעלות נשים יהודיות וערביות, הינו האירוע השנתי של הארגון, במסגרתו מתכנסים נציגי המגזר העסקי, הציבורי והחברתי, גופי מימון ומיקרופייננס וחברות יסמין. השנה, תוכרז יסמין כגוף וארגון עצמאי לכל דבר ועניין.





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה