מה הסיפור של סתיו שפיר?

חגי קראוס חושב שהיא עוד מאותו דבר , הדס בשן חושדת שסתם מתנכלים לה כי היא רוצה כיסא. וואלה! גבר וסלונה יוצאים לדרך בויכוח על האקטיביסטית שהפכה לפוליטיקאית

10/08/2012
חגי קראוס // הדס בשן קבלו עדכונים מחגי קראוס //
  • RSS

פוליטיקאית זו קללה?

אם בקיץ הזה היו מתקיימות בחירות, סתיו שפיר הייתה נחשבת לגיבורה: כוכבת המחאה של הקיץ שעבר, בדרך להיות חברת כנסת חדשה ומבטיחה. רבים מחבריה למאבק היו תומכים באישה  שתתרגם את הכוח ברחוב לכוח אלקטורלי. אבל בקיץ הזה אין בחירות. זה סתם קיץ. קיץ עם ממשלה אטומה, גזירות כלכליות והפגנות כושלות. ובקיץ הזה, סתיו שפיר היא לא גיבורה-  היא לוזרית. כך אומרים חלק מהאנשים שרק לפני שנה תמכו בה. איזה עוד מילים הם אומרים? אגומניאקית, אופורטיניסטית, ובעיקר, הקללה הגרועה מכולן: "פוליטיקאית".

תראו מה זה טיימינג: אם שפיר הייתה יודעת שאין בחירות בפתח, היא לא הייתה מצטרפת למפלגת העבודה ועדיין נהנית מההילה האקטיביסטית הצחורה של מחאת האוהלים. השבת שעברה הייתה תבוסה עבור כל אנשי המחאה שלא הצליחו להתאחד ולסחוף את ההמונים, אבל נראה כי היא הייתה אכזרית יותר עבור שפיר. גם אני לא השתגעתי על הבחירה שלה להפגין עם איציק שמולי ויאיר לפיד בנושא חלוקת הנטל; אבל אני לא מוכנה להקצות אותה מהדיון, רק משום שהיא רוצה להיות חברת כנסת.

כי למען האמת, סתיו שפיר בתור חברת כנסת זה נשמע לי רעיון מצוין. ולא רק היא – כאשר ראיתי את ההצלחה חסרת התקדים של מנהיגי המחאה בשנה שעברה, קיוויתי שזה יגמר במפלגה חברתית חדשה, או לפחות בהצטרפות לרשימות הקיימות.  הכישורים שלהם? הם היו מספיק חכמים ונמרצים כדי לסחוף מיליון איש לרחובות בקיץ שעבר, זו התחלה לא רעה. אבל לצערי, רובם העדיפו להמשיך עם מנטליות של תנועת נוער, ולדבר על כמה אנשים באו לאיזו הפגנה, ואיזה חולצות הם לובשים שם – במקום לתרגם את הכוח שלהם במקום שבו זה באמת משנה.

האם יש איזו נימה שוביניסטית בסלידה הטרנדית מסתיו שפיר? ברצון שהיא תישאר היפית לא מנומקת, במקום פוליטיקאית משופשפת? האם ככה אנחנו מעדיפים את הנשים שלנו, ברחוב ולא במשכן? נקווה שלא, והרי גם שמולי ולפיד נדפקו בדיוק מאותה בעיית טיימינג והם גברים – מה שלא יהיה, עצוב לגלות שבמדינה שלנו "פוליטיקאי" היא מילת גנאי כל כך חריפה. הרי מחוקקים חברתיים – ומחוקקות חברתיות בפרט  - דרושים לנו כמו אויר לנשימה. הכיסא של שפיר ליד שלי יחימוביץ', זהבה גלאון ,נינו אבסדזה ואורלי לוי אבקסיס, מחכה לה. היא רק צריכה לא להתבייש לדרוש אותו.

עוד מאותו דבר

אין שום בעיה בעיה עם האספירציות הפוליטיות של סתיו שפיר. המחאה היא פוליטית. כל מחאה היא פוליטית. האנשים שמתיימרים להוביל אותה וצבא המאמינים שמאחוריהם הם אנשים פוליטים בהגדרה. ההאשמה הטוקבקיסטית הרווחת על אודות אותה נקודת מוצא מביכות בחוסר היכולת להבחין בין פוליטי למפלגתי. איתגור הסדר הקיים חייב להיות פוליטי, כך גם ערעור סדרי העדיפויות וקעקוע השיטה מיסודה. כאן טמון ההבדל בין סתיו שפיר לבין אחרים.

פסטיבל מחאת הקיץ שעבר, עמוס להתפקע מכוונות טובות וזרמים תת קרקעיים שהוציאו את הציבור לרחובות במאות אלפיו, שינה, במבט מפוכח לאחור, בעיקר את התודעה של רבים מהם. הסדר הישן לא הזדעזע באמת, בקושי נסדק. הוא חזק, מושרש ונכלולי מספיק כדי ללטף מרחוק את המוחים, לשחרר לעברם סיסמאות מלאות אמפתיה ורגע אחר כך – להמשיך לעשות בדיוק אותו דבר.

שפיר, במעשים ובצעדים שבחרה בשבועות האחרונים, הציבה עצמה כחלק מאותה מערכת ישנה. מדובר בעוד מאותו דבר,more of the same. הבחירה שלה להצטרף למפלגת העבודה תחת שלי יחימוביץ' מדגישה את אותו ניואנס קריטי טוב יותר מכל אקט או אמירה. יו"ר מפלגת העבודה צנחה למדמנת הפוליטיקה הישנה בצלילה חופשית. כמקורבת ותיקה של רון חולדאי, לא היססה לצאת במתקפה ירודה על דב חנין שאיים על ראש עיריית תל אביב בבחירות האחרונות. בגדה במנטור הפוליטי שלה והאיש ששכנע אותה לעשות את המעבר, עמיר פרץ, לטובת ידיו המחבקות והחמימות של עופר עיני. סתיו שפיר בחרה ללכת עם מי שאט אט הופכת לציפי לבני החדשה – זו שכל מי שלא רוצה את ביבי, הולך אחריה. כמו לבני, גם יחימוביץ' עושה זאת תוך כדי זיהוי הסיטואציה והרווח ממנו – לא באמת אומרת שום דבר משמעותי, לא באמת עושה משהו בעל ערך. לא, היא מביטה מהצד על התהליכים בחיוך ונהנית, פאסיבית, מהפירות.

הבחירה של שפיר ביחימוביץ', יחד עם צעדים כמו החבירה לאיציק שמולי, יאיר לפיד ואנשי המאבק "לשיוויון בנטל" – מאבק שכולו אומר "אם לנו חרא, אז שלכולם יהיה חרא", ההפך הגמור מהסולידריות החברתית שבבסיסה המטרה שלכולם יהיה טוב יותר – כמו גם העלייה לרגל לרב עובדיה של השמאל הישן, עמוס עוז, כדי "שילמד אותנו איך עושים מהפכה", מוכיחים שאין כאן שום דבר חדש. במקרה הטוב, עוד נינו אבסדזה, אורלי לוי-אבוקסיס או, ובכן, שלי יחימוביץ'. ולא, לעובדה שהזכרנו כאן רק נשים, אין שום משמעות ג'נדרית.

(חגי קראוס, וואלה! גבר)

>> עוד בוואלה! גבר:

הרנטגן: אמיר בן-דוד רואה דרך הדמות שעשתה את השבוע

מעושרים: הסיפורים שלא ייאמנו מאחורי האנשים העשירים בעולם




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה