מה המדינה מוכרחה לעשות עבורנו?

מדינת ישראל, בדומה למדינות מערביות מפותחות, הכירה בחשיבות שבחינוך פיננסי, ובאמצעות המחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר, עשתה לא מעט בשנים האחרונות כדי לשפר את היכולות הפיננסיות שלנו בדרך של חינוך אבל אני רוצה לבקש ממנה לעשות עוד משהו

12/12/2016
חדי פדר אקסלרד קבלו עדכונים מחדי
  • בדואר
  • RSS

המדינה שלי דואגת לי. אני חשובה לה. כדי שאצליח להיות אזרח הולך בתלם, משלם מיסים, ומועיל בחברה ולחברה, היא סיפקה לי את מערכת החינוך, שהעשירה אותי ולימדה אותי וסיפקה לי כלים להשתלב בשוק העבודה. כדי שלא אחסיר ימי עבודה, ובכדי שאצליח להיות אזרח יצרני, היא מספקת לי את מערכת הבריאות, שאפילו משדלת אותי לפנות לרפואה משלימה ומניעתית, ומממנת עבורי פרסומות שיזכירו לי לרוץ להתחסן מפני השפעת.

כדי שאהיה אישה יהודייה טובה וראויה לבעלי ואדע את תפקידי ואת אשר מצופה ממני, היא מספקת לי הדרכת כלות רגע לפני החתונה. והיא אפילו מגדילה לעשות וכשאני מביאה ילדים לעולם היא מקצה לי את שירותי טיפת חלב שמלווים אותי, מנחים אותי, ועל הדרך “מחיילים” את הילדים שלי לחיים מחוסנים בחברה.

קראו שורות אלה בציניות, או בלעדיה, זה תופס בכל מקרה. הרי בין אם המדינה באמת דואגת לרווחת תושביה, ובין אם היא בוחרת את צעדיה מתוך ראייה מאקרו-כלכלית קרה – בשני המקרים אי אפשר להתעלם מכך שגם המדינה וגם הפרט יקבלו יום אחד את החשבון וישלמו על המצב הנוכחי שבו מרבית המשפחות בישראל נמצאות באוברדרפט, מנסות לצוף מהלוואה להלוואה, מתרחקות יותר ויותר מאיכות החיים שרצו לעצמן, לא מבינות את המשמעות של היעדר החסכונות והקשר שלו לאיכות החיים שלהן בשנות הפנסיה. או בקיצור, מרבית המשפחות בארץ מסרבות להסתכל בעיניים מפוקחות ואחראיות על מצבן הכלכלי האמיתי.

משפחה מלוכדת

הבנת הכלכלה

אני זוכרת שכשלמדתי בקורס ‘חדלות פרעון’ במסגרת התואר הראשון שלי, אמר המרצה שלמי שפושט את הרגל, או למי שהחברה שלו הופכת חדלת פרעון, צריך להתייחס כאל הדיוט ולא כאל אדם רע. אני זוכרת שהמשפט הזה הימם אותי, כי הוא שינה עבורי תפיסה שלמה כלפי האנשים “האלה” שמבחינתי עד לאותו הרגע הוצגו בעיקר כחסרי התחשבות, שבהתנהגותם הרשלנית השאירו אחריהם חובות ולקחו איתם למטה אנשים תמימים.

היום, אחרי עבודה וליווי של מאות עסקים, אני כמובן חושבת לגמרי אחרת. היום אני מבינה שאנשים שפשטו את הרגל או שהחברה שלהם הפכה חדלת פרעון, הם אלה שהעזו, יזמו, הקימו, הסתכנו כדי ליצור משהו חדש שיניע את העולם עוד שלב אחד קדימה. בהרבה מקרים הכישלון שלהם נבע פשוט בגלל מחסור בידע, בגלל שהם לא ידעו לנהל תזרים מזומנים ומשא ומתן עם ספקים, בגלל שהם לא הבינו את הסיכונים שכרוכים בהחלטות מסויימות, בגלל שהם לא ידעו להתנהל כלכלית. בגלל שצריך ללמוד את זה.

כולנו מבינים שמשפחה היא גם עסק כלכלי. ברוב המקרים זה מתחיל בשני אנשים שמגיעים מעולם מונחים שונה, מתפיסות אחרות כלפי כסף וכלכלה, לכל אחד סדרי העדיפויות שלו, יכולת ההשתכרות שלו ותרבות הצריכה האישית שלו. וכמשפחה, הם פתאום נדרשים לנווט את הספינה הענקית הזאת, עם גלים וכרישים, חשבונות ודרישות, דחפים וצרכים, עם הגה אחד ובלי מפה ומצפן. זה מפחיד, זה קשה, וזה בעיקר מעורר מחלוקות וקונפליקטים רבים, ומסכן את יציבות המשפחה.

סבתא שלי תמיד אמרה שהכל טוב עד שמשהו מתקלקל. תפקידה של המדינה בעיניי הוא להתוות מדיניות ולספק שירותים חברתיים שיעזרו לנו כדי ש”לא יתקלקל”.

מדינת ישראל, בדומה למדינות מערביות מפותחות, הכירה בחשיבות שבחינוך פיננסי, ובאמצעות המחלקה לחינוך פיננסי במשרד האוצר, עשתה לא מעט בשנים האחרונות כדי לשפר את היכולות הפיננסיות שלנו בדרך של חינוך. אבל אני רוצה לבקש ממנה לעשות עוד משהו. אני רוצה לבקש ממנה לספק שירות פרטני, קצר מועד ונקודתי, של ייעוץ לכלכלת המשפחה, תחום שכולל בחובו היבטים כלכליים, אבל גם היבטים פסיכולוגיים, סוציולוגיים, ואימוניים.

חינוך הוא מבורך, אבל צריך גם לדאוג ליישם אותו, וחשוב מזה, כדי להגיע לתוצאות אמיתיות בניהול כלכלת המשפחה, חייבים לעבור תהליך שמותאם לחליפה הספציפית של כל משפחה וליכולותיה. תהליך שבו לומדים לנהל תקציב משפחתי, לקיים צרכנות נבונה, להתמודד עם המכשירים הפיננסיים בחיינו, לקבל החלטות משותפות, להכיר ולהשיג את היעדים האישיים והמשפחתיים.

משפחה ביחד מול מחשב

קיום כלכלי בכבוד

ובאופן יותר ממוקד, אני מפנה את פנייתי למשרד הרווחה, שתפקידו לקדם את חיזוק השירותים לרווחת הפרט והמשפחה, שיפעל להקצאת שירות אוניברסאלי של ייעוץ לכלכלת המשפחה לכל משפחה המעוניינת בכך. תהליך הייעוץ יכלול עשרה מפגשים פרטניים של יועץ עם משפחה, ויסובסד באופן משמעותי על-ידי המדינה. בהמשך למגמת הפרטת השירותים, גם הייעוץ הכלכלי יופרט חלקית, יונחה ויפוקח על-ידי המדינה, ויסופק על-ידי עמותות ו/או גופים עסקיים המתמחים בייעוץ כלכלי למשפחות.

הרי תוחלת החיים מתארכת, אחוז הגרושין גבוה, יוקר המחייה והדיור עולה ועולה, יש המון פיתויים כלכליים והרבה מלכודות ליפול לתוכן. עם מנורה כל כך אדומה ובוהקת, הייתי מצפה שמישהו שם למעלה יראה את המובן מאליו ויספק למשפחות (מכל מין והרכב כמובן), את הכלים ואת הידע להתנהלות כלכלית תקינה ואחראית שתגביר את הרווחה ותבטיח קיום בכבוד עד לרגע האחרון. הרי כל בר דעת מבין שעדיף ללמד את האדם לדוג, מאשר למצוא את הדרכים לספק לו את הדגים כשהוא עומד למות מרעב.

** הכותבת היא חדי פדר אקסלרד, סטודנטית בתוכנית לתואר שני ללימודי משפחה, המסלול האקדמי המכללה למנהל

צילום: שאטרסטוק




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה