מהפכת הרשת של השירה

האינטרנט לא רק שאינו מזיק לשירה – הוא אף מפתח ומעצים אותה. נועה שקרג’י, המשתתפת בפסטיבל “מטר על מטר 6#”, על הפיד הפואטי שלה

12/09/2013
נועה שקרג'י קבלו עדכונים מנועה
  • בדואר
  • RSS
» לא ילידת האינטרנט. שקרג'י (צילום: מיכל פתאל)

לפני השנה השלישית ללימודיי בחוג לספרות עברית באוניברסיטה, עברתי על השנתון וחיפשתי קורס שיתן לי עוד כמה מונחים ותובנות לגבי היצירה הספרותית במאה הנוכחית. חיפושיי עלו בתוהו מוחלט, רוב הקורסים התיאורטיים הם חובה ולכן כבר עשיתי אותם. סמינר על יהודה עמיחי ושירת ספרד, לא היו בראש שלי. הייתי זקוקה למשהו אחר. אחרי שנתון של חיפוש בשנתון מצאתי קורס שעסק באינטרנט ותרבות פופולארית. מותשת מלשכנע את המזכירות בנחיצותו של הקורס לתואר, ישבתי עם פנקס ועט בכיתת לפטופים וכתבתי תאריכים: המצאת האינטרנט, הצ’ט הראשון, יוטיוב, פייסבוק. הרגשתי שהנה, סוף סוף, מכונת הפופוקורן שהבטיחו לי בתחילת התואר התחילה לעבוד, וכל התפיסה הביקורתית שלי כלפי שירה ותרבות בכלל, מתנדנדת כמו הטיטאניק.

האינטרנט הוא מדיום חדשני בחברה הישראלית ובקהילת המשוררים בפרט. בניגוד לאמן הפלסטי, הפסל או המוזיקאי, למשורר יכולת טובה יותר להציג את אמנותו ברשת מכיוון שכלי העבודה שלו הוא המקלדת. הוא לא זקוק למתווך שלישי כמו צילום עבודת אמנות או הקלטה מוזיקלית. השימוש של המשורר במילים, מיומנות אמנותית בסיסית שרובנו זוכים להכירה, תורמת גם היא לקרבה שחשים משתמשי האינטרנט לשירה: נדמה שבעידן הציוצים כל משתמש כשיר לכתוב שיר. אמנויות הכתיבה נתפסות ברשת כחלק אורגני מהמרחב העמוס בכתיבה יומנית ועיתונאית. לבסוף, השירה מתאימה כמו ריטלין ליחידת הקשב התרבותית של המאה הנוכחית: קצרה, מתומצתת, מדויקת ולפעמים גם מדכאת.

רוב המשוררים בקהילת השירה אינם ילידים אינטרנטיים (Natives). במקביל, מבחינה סטטיסטית רוב קוראי השירה גם הם אינם ילידים. אך למרות זאת, האינטרנט אחראי למהפכה המשמעותית האחרונה בתחום השירה: אתרי שירה, בלוגים, פורומים לכתיבה יוצרת, דפי פייסבוק וציוצים פואטיים. אחד ההסברים המצוינים לכך, מצוי בתיאוריית “הזנב הארוך” על פי כריס אנדרסון. אנדרסון לקח אותה מתחום הסטטיסטיקה ותיאר בעזרתה תופעות כלכליות ותרבותיות הבאות לידי ביטוי במיוחד בערוצי שיווק מתקדמים כמו האינטרנט. התיאוריה בקיצור רב עוסקת במאזן הכוחות בין הלהיטים הבודדים, לבין מוצרים על מוצרים שאין להם מסה של קונים. על פי התיאוריה, ההצלחה והרווח של חברות מכירה כמו ebay ואמזון לא נובעת מהלהיטים, אלא דווקא מריבויים של המוצרים שהפופולאריות שלהם נמוכה. הזנב הארוך הוא תיאור מדויק לסצינת השירה באינטרנט משתי בחינות לפחות.

הראשונה היא ריבוי הבמות והשירים: היותי משוררת שמעלה את שיריה, חברוּת פייסבוק עם משוררת אחרת או מנוי לדף המעלה שירים, יוצרים פיד פואטי. מעבר לכמויות הקמצים והשורוקים המתעופפים בפיד כזה, השירים מצליחים להתחרות על תודעת המשתמש, כשמהצד השני של הזירה יש פרסומות, סרטונים ותמונות (שיש להם חיי מדף ארוכים יותר). לכן בניגוד לאסטרטגיה היהודית הקדומה א-לה חנוכה ופורים, כאן הריבוי דווקא יוצר כוח. אם כל משורר הוא במה לשיריו, ולקהילה שלו גם, גדל הסיכוי שמשתמשים שאינם מקושרים לקהילת השירה יזכו גם הם בשיר שהגיע באופן אורגני לגינת הפיד שלהם על ידי שיתוף או ריבוי תגובות.

צילום מסך פייסבוק

השניה נוגעת דווקא לחצי השני שלי, הקורא החוקר. ריבוי הסגנונות הפואטיים והטקסטים השיריים ברשת מאפשר אבחון של המאפיינים האינטרנטיים: גם הליריקן וגם האוונגרדיסט יאמצו לא פעם את השיר הקצר, המחויך, שטומן בסופו פואנטה פוסט-מודרנית בנוסח ספרי עזרה עצמית. אחת מטענותיו של אנדרסון היא ש”זנב ארוך” היא אידיאולוגיה תרבותית, משום שקיומם של מוצרים רבים יותר מאפשרת לקונה לפתח טעם מגוון ומורכב יותר (כמעט כמו ליצ’י סזיפי ואננס אובייקטיבי). בהתאמה, כשהבמות לפרסום שירה מתרבות ולא נשלטות על ידי אוטוריטות ספרותיות דווקא, משוררים חדשים צצים ואיתם פוטנציאל לפואטיקות מגוונות.

אחת ההבנות המטלטלות שהיו באותו קורס בסוף מסדרון “חברה” שעה וחצי לפני ארוחת צהריים, הייתה הצורך של הצופה הפוסט-מודרני באינטראקטיביות. הקהל לא רוצה להיות קהל, הוא מוכן לעשות זאת, אם יגיע גם תורו להופיע. חיי השירה ברשת שינו לא רק את הטקסטים והבמות, אלא גם את המשורר והקורא. הפער הכפול בין המשורר לבמה המפרסמת ובין המשורר לקורא נסגר כמעט לחלוטין, בזכות הטכנולוגיה המאפשרת למשורר לתקשר עם קוראיו באמצעות טוקבקים ותגובות. גם היותו של המשורר הוא עצמו הבמה המרכזית להצגת יצירתו בבלוג, דף או פרופיל, מסייעת לו בהפעלת הקהילה הוירטואלית שלו לתגובות ולקידום יצירתו.

כש”ערה?” הוא כבר שם של ספר שירה (אגי משעול, יצא ממש לאחרונה) זו אינדיקציה לכך שהפונקציה הפאטית של הדיבור, משמעותית לא פחות מתוכן השיחה: “אתה כאן?”, “שומעת?” ההתפתחות הזו לעבר האונלייניות התמידית, דורשת מהמשורר לתחזק שוב ושוב את דופק השיחה שמנהלים הקוראים איתו, דרך שיריו. שילובן של מילים אישיות, ניצול ימי הולדת ונישואין, או אפילו תמונתו המוקטנת ליד השיר מסייעת לו להגביר את הנוכחות שלו בטווח הראייה של המשתמש. הנוכחות החוזרת או המתרחבת של השיר הופכת אותו לויראלי וממילא למוצר חזק יותר. הוא מייצג את המשורר עצמו, אך גם נותן דחיפה ויראלית לשאר השירים בסביבה ולשירה ברשת בכלל.

כמעריצה חנונית של שימור האות א’ בזמן עתיד, אני מדמה את השהייה של השירה לצד הסטטוסים, התגובות והציוצים כמו ערבסקה המגמישה ומשנה את שפת השירה. השירה הופכת  למינימליסטית בצורה ובתוכן החל מההייקו וכלה בשירי טוקבק (להלן ובכלל “ננופואטיקה”). מאפיין נוסף הוא הכניסה של מילים חדשות לעברית כמו עובדים זרים שזכו באזרחות. לדוגמה, שימוש בביטויי חמידות על ידי הוספת “וש” למילה: “אימוש”, “אבוש”, “במבוש”. אחרון אבל ראשון הוא ההומור, כלי לשמירה על קשב ויצירת פופולאריות בשיר. בעידן חלונות קופצים המשורר רוצה לעיתים להיות יוצא דופן ולאו דווקא להפוך לחוליה נוספת במסורת פואטית של שירה קנונית. ההומור מאפשר לו לאמץ אסטרטגיות של תרבות פופולרית, אשר בה הקורא לא נזקק לפיענוח, אלא לפרשנות בלבד.

אחד התחביבים שלי הוא איתור ספרים נדירים. מאתרת ספרים זה מקצוע נחוץ כשחנויות הספרים מציגות ספרי שירה באותו מדף עם ספרי הבישול, מפות ארץ ישראל ו”מחכים לגודו”. כשאת או אתה מחפשים ספר שירה ספציפי, זה מתחיל בבילוי ומסתיים במטלה: להגיע לחנות, לגלות שאין, להזמין עותק, לחכות שיגיע ודווקא אז להיות בדרך לראש הנקרה. אין מה לדבר על מה שנקרא. גם בעניין זה הרשת הציגה תגובה טכנולוגית הולמת: ספרים נדירים סרוקים, ספרים דיגיטליים, אתרים לאיתור ספרים ואתרים לקניית ספרים במשלוח עד הבית. לא זו אף זו וזו, בניגוד לרומן (אך לא לסיפור קצר), ספר השירה יכול להתפרק לפרודות שיריות המאפשרות לקורא-הצרכן לבדוק ולהתרשם מהמוצר. השיר מתפקד כמו רהיט בחנות כלי בית: אם נהניתי לקרוא את השיר האחד, אזמין את הסט, את הספר. עבור המשורר העלויות של הוצאת ספר בעידן הטכנולוגי יורדות: הוצאות עצמיות בהן המשורר אמנם משלם עבור הוצאת הספר, אך מקבל את כל התמלוגים ממנו, או לחלופין הוצאת ספר דיגיטלי, אשר מאפשרת להוציא ספר לאור במחיר סימלי.

למרות כל זה המהפכה בחיתוליה: רבים מהמשוררים אינם כותבים שירה בקוד פתוח, רוצים להוציא את ספריהם בעותק קשיח ובהוצאה מוכרת, משתמשים בעברית תקנית ומקווים לזכות הם ויצירתם במעמד ובהכרה שנוצרים לא אחת דווקא על ידי המרחק אותו סגרה הרשת. בכל מקרה, אני סיימתי את הקורס ונרשמתי לתואר בתקשורת, עכשיו אני מחפשת סמינר בשירת ימי הביניים. משהו בשביל הנפש.

>> פסטיבל השירה “מטר על מטר 6#” יתקיים בין ה-22 ל-24 לספטמבר, בעמק רפאים, ירושלים. הכניסה לכל אירוע הפסטיבל, השירה והמוסיקה, בחינם. לעוד פרטים, הכנסו לאתר הפסטיבל




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה