מהורות תהומית- להורות תאומית

מדוע המדינה צריכה לראות בתמיכה והדרכת ההורות לתאומים כהמשך ישיר לטיפולי הפריון אותם היא מממנת ומעודדת?

19/12/2016
שירלי שאול-לניאדו קבלו עדכונים משירלי
  • בדואר
  • RSS

“אוי, זה בטח ממש קשה”, “אני לא הייתי שורדת”, “את בטח לא ישנה”,”מי עוזר לך?” אלה הם רק חלק מאותם משפטים הנאמרים למראה עגלת התאומים הכפולה, בעת טיול שגרתי בקניון, בגינה הציבורית או במסגרות הגן. נראה כי תאומים צצים כפטריות אחרי הגשם. את הקרדיט הזה אפשר לתת לממשלת ישראל המעניקה טיפולי פריון כמעט לכל אישה החפצה בכך. הדילמות איתם מתמודדים הורים לתאומים, חשיבות של תמיכה והדרכה ההורית, ותמיכה כלכלית עם השפעות “היום שאחרי”  הולדת התינוקות, ומה המדינה חייבת לעשות בנידון. 

מדינת ישראל היא מדינה המעודדת ילודה, מסיבות מדיניות, חברתיות, או חתירה לאיזון דמוגרפי- הסיבה לא ממש משנה. נשים בישראל זכאיות ,על פי קריטריונים הקבועים בחוק, במסגרת סל הבריאות, להשתמש בשירותי עזר לפריון על מנת לממש את חלומן להפוך לאמהות. הקידמה והטכנולוגיה מאפשרות זאת, ובנוסף מוקצים לכך משאבים ותקציבים רבים, ואף הוקמו 25 מרכזי עזר לפריון בישראל. גידול שיעור הטיפולים החוץ גופיים מעלה את שיעור הלידות מרובות העוברים (תאומים ושלישיות), וכתוצאה מכך גדלה אוכלוסיית התאומים בישראל. המדינה אף מכירה בהריון מרובה עוברים כ”הריון בסיכון” ומספקת על פי הצורך  סיוע ותמיכה נפשית להורים שבדרך, כל עוד הם “בדרך אל המטרה- ילד”.

תאומים (צילום: שאטרסטוק)

היום שאחרי הלידה: השיבה הביתה

נשאלת השאלה מה קורה ביום שאחרי הלידה?

נראה כי ניתן מענה למקרים ש”השתבשו בדרך” כמו הענקת תמיכה להורים אשר ילדם מצוי בפגיה, או חלילה מתמודדים עם אובדן עובר אחד, או במקרה של לידת ילד עם צרכים מיוחדים. אך מה קורה לאותם הורים שאצלם “הכל בסדר”. איזה סיוע או תמיכה ניתנת להם במקרה כזה? כאמא לתאומים וכמי שליוותה עשרות משפחות לתאומים בראשית דרכם, אני זוכרת את הרגע  בו צעדתי במסדרון בית החולים, לאחר השחרור, מחזיקה סלקל אחד בכל יד, בדרך אל החניון. הדרך נראתה ארוכה, ובמיוחד מפחידה. כשהגענו הביתה בעלי ואני הנחנו את הסלקלים עם הילדים בדירתנו, הסתכלנו אחד על השנייה ושאלנו את עצמינו מבועתים- “מה עושים עכשיו?”.  לא היה לנו את מי לשאול, לא הכינו אותנו לכך בבית החולים, במשפחתנו מעולם לא גידלו תאומים,  לא היה מודל כלשהו לאמץ במקרה הזה. שאלות כגון איך מטפלים בשני תינוקות בו זמנית? את מי מקלחים ראשון? מה עושים כאשר שניהם בוכים, למי ניגשים קודם? נשארו ללא תשובות. אז כבר הבנתי – הורות לתאומים היא אינה הורות ספונטנית. היא הורות נרכשת ונלמדת, יש לה צרכים אחרים, סוגיות שונות, והיא בעיקר זקוקה לאימון והדרכה.

לצד אלו נוספה התמודדות כלכלית לא פשוטה, כלכלת שני ילדים במקביל. החדר הכפול, הזנת תינוקות, הקושי  בהנקה, מעונות פרטיים או שכירת עזרה בתשלום, כי שניים זקוקים לשניים, הוסיפו לתחושת הבלבול והדחק בתקופה ראשונית ורגישה זו.

המעבר מהורות ספונטנית להורות נלמדת

הסיטואציה הייחודית של לידת תאומים מעוררת סימן שאלה לגבי היכולת של ההורה לעמוד בדרישת ההורוּת הטוטליות, אשר השלב הראשון והמרכזי בה, הוא בניית החוויה הפסיכולוגית של “להיות הורה” ומאופיין ביצירת קשר עם התינוק תוך השגת הטיפול הפיסי הנאות. כאשר התהליך מתרחש בו זמנית עם שניים, נוצרת סיטואציה פסיכולוגית שונה המייחדת את ההורות לתאומים מהורות לילד יחידאי. כלומר נדרש פיצול בהורות הטוטלית ביחסי ההורה-ילד עוד בטרם התחבר לילדו. הבנת המורכבות והשוני בבניתהּ, המעוררים  משאלה זו ללא יכולת להגשימה, הינה מוקד הקושי בגידול תאומים. תחושת האשמה או חווית האשמה ההורית מקורותיה בפער הנוצר שבין המשאלה להורות אידאלית, לבין ההורות המתרחשת בפועל. אי היכולת להשביע את הרעב ההורי מול התאום, שולחת את ההורה למצוקות של אשמה, או ניסוי לפיצויים בלתי הולמים. בהעדר הכוונה מקצועית לצמצום הפער, השפעה ניכרת לרעה על תחושת הרווחה של ההורה.

העדר העברה בינדורית בהורוּת לתאומים, בעיקר לאלו אשר חוו טיפולי פריון ועל פי רוב אין להם מודל להעתקה, מעמידה את ההורים בפני משימה  ל”יצירת הורוּת יש מאין”. על המדינה להכיר בקושי זה על הצרכים הייחודיים הנלווים לו, ולהקצות משאבים לטובת הדרכה הורית שתסייע להורים למלא את תפקידם ביתר רגיעה,להפיק ממנו יותר הנאה, תמנע נזקים נפשיים ופיזיים לילדים ותבטיח התפתחות תקינה של הילדים ואת רווחתם.

מה קורה בישראל

נושא הדרכת ההורים מבוזר בין משרדי הממשלה השונים ללא גוף מרכז ומפקח. מתן הדרכה הורית מטעם מוסדות המדינה ניתנת כשירות לציבור בעיקר במסגרת רשויות מקומיות, או ארגונים פרטיים ועמותות בהן מטופלים כבר הילדים, כאקט טיפולי ולא מניעתי. אין מדיניות ממשלתית מתאימה לתמיכה בהורות לתאומים (כלכלית או פסיכולוגית)  לאחר הלידה, כאשר אלו הפכו בן רגע להורים לשניים (או יותר). כך נוצר מצב אבסורדי בו המדינה מעודדת פריון אשר מגדיל את אוכלוסיית ההורים לתאומים, אך אינה מספקת מתן כלים להורים בהתמודדות עם הסוגיות התאומיות הנלוות להורות מיוחדת זו. בהעדר המדיניות בנושא ניתן לראות שרק כ-15% מקרב ההורים לתאומים פונים להתייעצות בנושא התמיכה ההורית, להבדיל ממדינות אירופה שם קיימת מדיניות חקיקה ופיקוח ברמה המחוזית בנושא תמיכה הורית, ובאופן טבעי, ככל שהתמיכה מותאמת יותר לצרכיה של אוכלוסיה מסוימת, כך מיטיבה לעזור.

נשאלת השאלה, מדוע מדינה התומכת ומעודדת עזר לפריון ומפנה משאבים עד ללידה, אינה רואה את הצורך הישיר של ההורים להתמודדות עם התוצאה?

אימא לתאומים, מה עושים? (צילום: שאטרסטוק)

בנית מודל ל”הורות תאומית”

מדיניות עזר לפריון אשר תוצאתה מסתיימת לא פעם בלידת תאומים נדרשת להרחבה. צריך להיות לה המשך ישיר של הדרכה הורית המותאמת לטיפול וגידול בתאומים בשנים הראשונות, לאלו הנמצאים במבוי סתום. הדרכה אשר תתן כלים וידע להתמודדות עם הסוגיות הפסיכולוגיות והרגשיות של ההורה, הזוג, התאום מול אחיו ומולם ועוד.

אני מכוונת את פנייתי למחלקה לשירותים חברתיים במשרד הרווחה, הנותנת שירותים מקצועיים בתחום האבחון הטיפול,ובתמיכה,איתור ומניעה במגוון דרכי התערבות, להכיר באוכלוסיית הורים לתאומים כאוכלוסיה הזקוקה להכוונה במודל הורי ולתמיכה כלכלית. כחלק מתפקידיה לקדם חיזוק השירותים לרווחת הפרט והמשפחה, עליה לפעול להקצאת שירות ליווי ותמיכה להורים לתאומים בשלוש השנים הראשונות, כהמשך ישיר לטיפולי הפריון, ממש כפי שהיא מאפשרת כיום מעקב התפתחותי לילד.

הכוונה בבניית המודל ההורי תכלול מתן ידע וכלים בסוגיות פסיכולוגיות ורגשיות בהתפתחות הילד ההורה ואחיו התאום. בשלב הראשון יכלול יעוץ של כ-12 מפגשים חודשיים עם איש צוות אשר הוסמך על ידי המדינה כמקור ידע בתחום. השירות שיסובסד באופן משמעותי על ידי המדינה לכל משפחה אשר תחפוץ בכך. בהמשך תתאפשרנה הדרכות בסוגיות ממוקדות בהתאם לשלב ההתפתחותי בו נמצאים הילדים (לדוג’  הנפרדות הפסיכולוגית, גמילה מחיתולים, הפרדת גנים, ועוד). שירות זה יונחה ויפוקח על ידי המדינה ויסופק על ידי עמותות ו/או גופים עסקיים המתמחים בייעוץ למשפחות תאומים.

השתנותן נורמות מבנה המשפחה ואפשרות קיומן של צורות משפחה חדשות ,שינוי תפיסת החברה אל הפונים לשירותי עזר לפריון, וכמובן, הקידמה והטכנולוגיה, מעלים בכל שנה את שיעור הפונים לעזרה בפריון ואת שיעור לידת תאומים בישראל. הדחק אותו חווים ההורים במעבר להורות, תחושת האשמה, הצורך בפיצול תמידי בין שני ילדים בעלי צרכים זהים בו זמנית, היעדר מודל העברה בינדורי להורות , עשויים לערער את תפיסת ההורה את המסוגלות ההורית שלו עצמו. העומס הכלכלי, הקשיים הנערמים על המערכת הזוגית,  ואחוז הגירושין הגבוהה, הם נורות אזהרה מקדימות לצורך הקיים בתמיכה בהורי תאומים. אני מבקשת מהמדינה שלי שתתעורר ותכיר בצורך המובן מאילו בעיניי, ותספק למשפחות אלו את הכלים והידע בהתנהלות “הורות תאומית” לשם רווחתם, כאקט מניעתי מפני העשוי לבוא.

לסיום ,אני מודה למדינה שלי על עידוד הפריון, ועל המשאבים שהיא משקיעה על מנת  לעזור לי להפוך לאמא. אך אני מבקשת ממנה לקחת אחריות ולסייע לי עם התוצאות במעבר להורות כפולה. לקיים קביעת מדניות להדרכה הורית והענקת סיוע כלכלי,ובכך תאפשר לי  למלא את תפקידי כהורה ביתר רגיעה, להפיק ממנו הנאה ותמנע נזקים נפשיים ופיזיים לי ולילדי, ותבטיח את התפתחותם התקינה ואת רווחתם.

המסע של הורות לתאומים הוא מסע שנמשך לאורך שנים. על מנת שלא אחווה זאת כהורות תהומית, המדינה יכולה וצריכה לעזור ובכך לאפשר לי לראות בבהירות את היופי בהורות מיוחדת זו .

.

** הכותבת משמשת כיועצת למשפחות עם תאומים בראשית דרכן, מנחה ומלווה להורות תאומית וכן לומדת בתוכנית לתואר שני בלימודי משפחה, המסלול האקדמי המכללה למנהל

שירלי לניאדו




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה