מדליקות המשואה – רק ארבע נמצאו ראויות?

הבחירה האומללה ב-4 נשים בלבד מבין 14 מדליקי משואה, כמו גם הניסיון להציג את הרשימה ככזו המביאה בשורה, מחייבת התבוננות מעמיקה על מה שעובר על החברה הישראלית

28/04/2017
ד''ר גלית שאול קבלו עדכונים מד''ר גלית
  • בדואר
  • RSS

לפני כשנתיים הייתי חברה בוועדה שבחרה את מדליקי המשואה. את הועדה מינתה השרה לשעבר לימור לבנת, שהייתה גם יו”ר ועדת שרים לקידום מעמד האשה. הנושא שנבחר לאותה שנה עסק בפורצי דרך ונבחר בה מספר מאוזן של נשים וגברים כמדליקי משואה. כולנו, חברי הועדה, הקפדנו הקפדה יתרה על כך. לנוכח הבחירה המאוזנת מגדרית, אני זוכרת את הימים שאחרי הבחירה כשהעיתונאים התעניינו בסוגיית הגיוון של הזוכים  - כמה יוצאי עדות המזרח וכמה אשכנזים; האם היה ייצוג לכל הפריפריה; עד כמה היה ייצוג למיעוטים? אף אחד לא שאל שאלות כמו כמה נשים נבחרו או מה שיעור הנשים בקרב פורצי הדרך – פשוט כי לא היה בכך צורך.

אליס מילר מדליקה משואה ביום העצמאות ה-67 (צילום מסך)

גם אז ידעתי שאין שלמות בבחירה שלנו וכי נכונה לנו עוד דרך ארוכה כדי לוודא שרשימת מדליקי המשואה, אליה נושא עיניים כל עם ישראל בערב החג הלאומי, תייצג את כלל החברה הישראלית. אבל, בשנה שאחרי, בערב הדלקת המשואות שהוקדש לנשים ובו הדליקו משואות רק נשים מתוך ניסיון לתקן את ניסיון העבר, הייתי בטוחה שאנחנו בדרך לנורמליות בהקשר המגדרי. נכון שהיה צריך לוודא שיש 50% נשים וזה לא קרה באופן מקרי כמו שראוי היה שיהיה, אבל זה היה ‘על השולחן’ והיה משמעותי לכל חברי הוועדה ובעיקר לעומדת בראשה. חשבתי שיש סיכוי שיום יבוא ולא נצטרך לחשוב במונחים של גבר או אשה, אלא למדוד את התרומה האמיתית של כל אחת ואחד ויש רבות וטובות, כל כך הרבה רבות וטובות. כל כך הרבה ראויות להיבחר ולהדליק משואה לתפארת מדינת ישראל. חשבתי שאנחנו בתהליך שלא ניתן להחזיר אותו אחורנית. שאנחנו בדרך הנכונה ושילדינו יגדלו במציאות אחרת.

טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-67 (צילום מסך)

השנה, עם היוודע שמות מדליקי המשואה אני יודעת שטעיתי. רק שנתיים אחרי (ולאחר אותו ערב מכונן, זמן נשים שהוקדש לנשים בלבד) ואנחנו במציאות שאפילו לא שמה על השולחן את הצורך לוודא שיש איזון מגדרי וביד גסה מפרה את האיזון – לא מדובר ברוב זעום. לא מדובר באחת/אחד יותר לכאן ולכאן. מדובר בארבע מתוך 14. ארבע נשים לעומת עשרה גברים. הבחירה האומללה, כמו גם הניסיון להציג את הרשימה ככזו המביאה בשורה, כמי שמשקפת נאותה את כל גווני החברה הישראלית ונותנת תמונה אמיתית של החברה הישראלית, כפי שאמרה שרת התרבות מירי רגב, כאילו נשים אינן חלק בלתי נפרד ממנה, מחייבת התבוננות מעמיקה על מה שעובר על החברה הישראלית (אולי לא בשונה מחברות מערביות אחרות). אין לי ספק שאנחנו נמצאים ב”באקלאש” נוראי בנושא מקומן של נשים, זכויות נשים בחברה שלנו ועתידן. כלומר, דווקא כשיש תחושה שנשים התקדמו, תגובת הנגד היא לחסום אותן יותר.

הדרת נשים מתרחשת בכל מקום והיא מקבלת לגיטימציה שלטונית, חברתית, ציבורית והביטוי שלה הגיע כעת גם למדליקי המשואות. אני פוגשת את הנסיגה הזו בתחום עיסוקי כמנכ”לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה, ולא רק. היא מתרחשת בעולם העבודה, בעולם הדתי ובשדה הפוליטי, היא מתרחשת מעל במות הטקסים והיא מתרחשת בצבא, באוניברסיטאות ובמערכת המשפט. היא מתרחשת באופן גלוי, בשם ערכים כמו רב תרבותיות ואי פגיעה ברגשות הזולת. היא מתרחשת מבלי לתת את הדעת על פגיעה ברגשותיהן של נשים ובלי הבנה שנשים הן מחצית החברה שלנו, הן אימהותינו והן בנותינו. נשים הן מגוונות: חילוניות, דתיות, אשכנזיות, מזרחיות, בנות דתות שונות ועוד-ועוד. גם לנשים מגיע ייצוג ומגיע גיוון. רק ארבע נשים נמצאו ראויות להדלקת המשואה השנה. ארבע נשים מיוחדות. ארבע אימהות. החגיגיות היא ממני והלאה. אוי לבושה!

.

ד"ר גלית שאול

** הכותבת היא מנכ”לית מרכז רקמן לקדום מעמד האשה, אוניברסיטת בר אילן, חברה בועדת הבחירה למדליקי המשואה תשע”ה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה