מדוע ״בצפון תל אביב״ כמעט ולא לומדים כל השנה (ולא רק בחופשה)?

עם פתיחת שנת הלימודים, שאלתם את עצמכם מה מצפה למורים ואיך זה קשור לכמה הילדים מצליחים ללמוד בבית הספר? מורה ותיקה מציבה מראה

27/08/2017
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • בדואר
  • RSS

חדשות שישי, שוב כתבה שעוסקת במצב המורים והמורות בישראל. הפרומו, כתמיד, מבטיח, וכך גם הכותרות שמופצות ברשת החברתית. מבטיחים לנו ראיונות עם מורים שהגיעו להוראה מתוך אהבת ההשכלה, שליחות, רצון אמיתי ללמד ולהשכיל ולהעניק לילדים בכל הגילאים.

בכתבה, מנהל ה׳תיכונט׳ מסביר: ״כל הזמן חסרים מורים! כל הזמן תנודות, באים ועוזבים״. מדבריו ניכר שנושא השכר הוא העיקר.

תכלס – בצדק. מי יכול לפרנס משפחה בשכר עלוב כל כך? שעות עבודה על הרגליים מול כיתות עמוסות, ילדים ונערים בגיל ההתבגרות, חלקם זקוקים נואשות להסברים נוספים, חלקם לסיוע רגשי, ובסופו של יום, מורה בתיכון צריך ללמוד ולהתמחות, תארים מתקדמים תעודת הוראה, השתלמויות לאורך כל השנה, הכנה לשיעורים ובדיקת מבחנים ועבודות וגם שיעורים פרטניים למתקשים. עוד ועוד ועוד ובסוף, בשורה התחתונה, בתלוש השכר קטנטן (5,300 ₪ נטו) והמינוס בבנק הולך וגדל.

מי שמנסה שמלמד מקצוע נדרש יכול לנסות להתרוצץ בין בתים מרוחקים כדי להשלים הכנסה בשיעורים פרטיים, עוד כ-3,000 ₪ בחודש ברוטו מהם יקוזזו תשלומי המס ובייבי סיטר כי גם למורים יש ילדים, למי ששכח.

מורה בבית ספר יסודי שמגיע ממוסד אקדמאי איכותי (אוניברסיטה, סמינר הקיבוצים, מוסדות מובילים ומצטיינים), עם תואר שני והשתלמויות יקבל שכר התחלתי למשרה מלאה של כ-5,000 ₪ נטו. טוב נו, אולי קצת פחות.

מורה עם ותק של 25 שנה, עם כל התנאים והתארים ירוויח נטו(!) בערך- 9,000- 10,000 ₪.

בואו נודה על האמת, זה לא שכר הולם לאדם משכיל כמו עובר הייטק מתחיל ועם יותר שנות לימוד מרואה חשבון או מעורך דין שעובד על רגליו כ 8-9 שעות עם כיתות מלאות, עם ילדים, עם בני אדם בגדילה, בעלי צרכים רגשיים ומנטליים מגוונים. אין תלמיד אחד דומה לשני. וכאלה יש כ-38 בכל כיתה.

לא פשוט להיות מורה (צילום: שאטרסטוק)

השכר אינו אטרקטיבי וגם לא יהיה. לפחות עד למהפכה אמיתית ומעבר לשכר, מה שמחכה למורה המשכיל והמקצועי בבית הספר בישראל:

1. מנהל בינוני וכוחני החושש למשרתו ולמעמדו

2. כיתות עמוסות בילדים

3. כיתות הטרוגניות, בלי חלוקה לרמות (חלק קטן מהילדים מוכשרים ובעלי פוטנציאל, חלקם ילדים ׳רגילים׳ ולא מעט ילדים אשר מקומם בחינוך המיוחד (המון סיבות אורגניות, פסיכולוגיות, קבועות או זמניות. הרבה קשיים)

4. והורים! הצילו, הורים! הורים שילדו נסיכים. ולנסיכים יש משרתים. הורים שרוצים לחשוב- שרק שלהם נולד מחונן, עדין נפש, מאור גולה, מלכי היופי והאיכות

5. ושוב, הכי בולט וחשוב- מנהל/ת בינוני והורים- שחברו יחד כדי להסתיר את האמת העירומה ומולם האויב הגדול ביותר בעולם- המורה.

המורה, המורים- גם מי שבאמת הגיעו מתוך אהבה, ייעוד, שליחות, צעירים או הלכו שבי אחרי הפרסומים: ״בואו לקריירה שנייה ותהיו מורים״. כל אלה שכמהים לאתגרים, מתעניינים, אוהבי ילדים, מהר להם מתברר- ׳ברוכים הבאים לגן החיות הפראיות׳. הג’ונגל במיטבו.

חיות אינן רעות מטבען אלא אם הן רעבות, מוזנחות. והילדים הישראלים, בהכללה- רעבים מאוד.

ילדים ישראלים, מגיל הגן, מגיעים/מועברים למכלאות רעבים: רעבים לתשומת לב, לחינוך- לגבולות. רעבים להורים. הנסיכים מגיעים רעבים למשרתים שהרגילו אותם, הם יקבלו הכל. רק שיהיו שקטים- הם יקבלו כל מה שהם רוצים. שלא יבעטו וירקעו ויקרעו ויצרחו. שיתנו לנו לדבר באייפון, שיתנו לנו לשוטט בקניון, לאכול, לנשום. אם לא, אוי ואבוי- האדמה רועדת, צרחות וקללות ומכות וכשמדובר בהתנהגות הילדים בבית הספר, יש רק נושא אשמה אחד/אחת- החבילה כוללת: סיפורי אימה על המורה הנורא/ה והורים שנשבעים שהילדים שלהם נסיכים, מדהימים, מנומסים.

יש ילדים שהם נסיכים (צילום: שאטרסטוק)

הטלפונים מטרטרים למורה; ההורים של אותו הילד, ההורים מהווטסאפ ששמעו בטלפון שבור: איך המורה ״התנפלה״ על הילד. איך המורה הרעה לא מקשיבה, משפילה, מפלה, פוגעת. איך העיזה לתת שיעורים, לקבוע מועד למבחן, לבזבז לנסיך את הזמן.

בווטסאפ עובדים כל היום, כל יום 24/7- הורים ״עובדים״ ובעיקר, הורים שאינם ממש עובדים. הורים ״בני טובים״ חסרי גבולות ומלאי טענות. הורים אבודים.

והמנהלת והמורים והמפקחת וההורים וכולם על הראש של המורה – כל יום, כל היום, בכל פעם הסיבה היא ילד אחר ״שנפגע אנושות״ ומיד מופנה הזעם כלפי המורים; קללות, איומים אישיים, איומים עקיפים בהשתתפות מלאה וגאה של הפיקוח וההנהלה והיועצת: ״למה הערת, למה צעקת, למה את מעזה להעיר, להחמיר עם הילד?, מה פתאום מבחן או שיעורי בית? צריך שיהיה לילדים כייף ולא מעייף או מעצבן!״ והמורה יסביר, ידגים, יתאר התנהגות בלתי אפשרית, כזו שדורשת התערבות של מבוגר אחראי. למשל: ״הילד הכה שוב ושוב חבר, הילד בעט, ירק על המורה, על הסביבה, הילד זרק ספר על ילדה, איים במספריים, בעט בדלת, דקר בעיפרון, חורר את הארון. רק קראתי אותו לסדר, הזהרתי, החרמתי מספריים שכוונו אלי ולחברים״.

והתגובה ממשיכה: כיתת יורים! כל האקדחים שלופים ואת הזכות הפעוטה למשפט הוגן… אפילו את זה המורה לא יקבל. ברור שנמצא האשם לכל זוועות תבל שנחתו בטעות על ילד ״תמים״ ״ושקט״ ״ורגוע״.

דהרת הורים נוהמים וזועמים, החתמות על מכתבי תלונה, וגלי אימהות שמתגנבות לבית הספר, מסתתרות מאחורי דלתות וחלונות הכיתות, מקליטות, מגייסות אימהות אחרות, עורכי דין ואפילו את אלוהים.

הם יודעים כי הם הורים. וכמובן, אל תשכחו את הפיה ״הטובה״, המנהלת. זו שמזמן לא חינכה כיתה ושכחה שתפקידה להרגיע, לערוך ברור ותמוך במורים האומללים שהפכו לוח קליעה למטרה לכל התסכולים.

האצבעות מופנות אל אותו מורה, – היא/הוא העבריין הראשי במחזה הדמיוני, הם ה-סרטן בגוף האומה.

המורה הוא האיש הרע (איור: שאטרסטוק)

ומווטסאפ הכיתה, ה״בשורה״ דוהרת להורי השיכבה וכמובן גם הווטסאפ של כל הורי בית הספר זועק: ״המורה הזו הרימה קול, כעסה על הילד״.

ושוב המנהלת, במקום להשקיט, להסביר את האתגרים שמציבים הילדים למורים, במקום לתת גב לעובדים שתחתיה היא נזעמת:. ״את יודעת מי ההורים האלה? הם עוד יהיו עשירים, הם הבנים של ההיא/ההוא מהעירייה/מהחברה שאתמול סוקרה בעיתון; ובשנה הבאה, את, את סרטן בלב האומה מורחקת, נמחקת ממקצוע ההוראה. נקודה״. שוב לא הועילה המנהלת.

רדיפה, השפלות בפני הורים, תלמידים, עמיתים. כל מה שרק אפשר כדי לקבור חיים בן אדם. איש מקצוע. שליחות. אהבה. תקווה.

וונחזור לכתבה ששודרה בחדשות שישי בערוץ 22 ולמה שאמרה המורה לשעבר, שברחה ושוב בחרה מקצוע חדש ובו נתינה:״אם את לא סתם בייבי סיטר לשביעות רצון הילדים, הורים יתקפו ויקללו ויקברו אותך חיים. ואחיות שמותקפות?. הן לא יודעות מה זו התקפה מפני שלא היו מורות״ והוסיפו מורים לשעבר אחרים: המערכת רקובה, ההנהלה רדודה ודורסנית וביחד עם הורים מתוסכלים לילדים מפונקים, שכר בושה. אין שום סיבה להמשיך ולסבול.

עם כל הכבוד השליחות, לשנים של השקעה ברכישת השכלה, בורחים ועוברים למשרות בהן יש טיפונת כבוד, שמונה שעות ותורנויות וזמן לכוס מים ושירותים. וגם עם השכר לא על כך מבטיח, לא נורא. העיקר שלא ישפילו אותנו, לא נחיה בפחד ולא נהיה: הסרטן בגוף האומה.

עד כאן הסיבות שבגללן ילדים בשכונות מבוססות/״בני טובים״- זקוקים למורים פרטיים.

 * צפון תא-ביטוי לשכונות מפונקות ״בני טובים״ בישראל

** הכותבת היא מורה ואם בישראל, בעלת תואר שני, תעודת הוראה ושפע השתלמויות 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה