''מגש הכסף'': המהפכה בדרך

הסדרה התיעודית של דורון צברי ואמיר בן דוד מסבירה לנו, לאט וברור ועם הדגמות בצד, איך כל אחת ואחד מאיתנו נשדד על בסיס יומיומי ואיך אנחנו נותנים לזה לקרות. מי אמר מרד אזרחי אלים ולא קיבל?

03/11/2015
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

מגש הכסף סדרה של דורון צברי

האם ישנו סיכוי כלשהו שידע מסוים על עוולות השלטון בישראל יוציא כאן אנשים לרחובות מחדש? יוביל למהומות אזרחיות,  לפעולות גרילה כלכליות, הפגנות, אפילו הפיכה? שיצמח בישראל צ'ה גווארה ממין גברי או נשי? האם אנחנו מוכנים לעשות את מה שנדרש, כמו אזרחי מדינות אחרות, להקריב את הנוחות המדומה כדי ששינוי עמוק יקרה כאן?

הסדרה החדשה של דורון צברי ואמיר בן דוד "מגש הכסף", על התמונה הכלכלית הנוכחית במדינת ישראל והכוחות המניעים אותה, הפכה תוך מספר ימים של הפצה ברשת לוויראלית. בצעד חסר תקדים ובעל בשורה חברתית בפני עצמו, שחררו מנהלי ערוץ 8, עבורו הופקה הסדרה, את הפרקים, 3 במספר, לצפייה חופשית ברשת, אקט שהוא ברוח המסרים של צברי ומשנתו.

דורון צברי הוא במאי אקטיביסט שאחראי על כמה מהסדרות החשובות שנעשו בז'אנר הדוקו החברתי/אקטיביסטי (בהם "בית שאן: סרט מלחמה", "שבעת מדורי הגיהנום של הדיור הציבורי" ו"המדריך למהפכה"). מדובר בטלוויזיה שיש בה חשיפה עיתונאית מגובה בידע מבוסס תחקיר שלא קיים כמעט בעיתונות של היום, וכן מעורבות אישית של היוצר בחומר והפיכתו לחלק מהעלילה המציאותית.

הצפייה בפרקים של "מגש הכסף" היא זכות אזרחית נדירה במדינה של תקשורת מבוססת אינטרסים כלכליים ציניים ואפלים, אבל לפרקים היא גם חוויה בלתי נסבלת, בשל הזעם הגדול שהיא מלבה והעובדות שהיא חושפת, זעם מהסוג שמניע לעשות דבר, והדבר עוד לא ידוע. הוא מבעבע.

שלושה גיבורים יש לסדרה, על כל אחד מבוסס פרק: גיא רולניק, עורך דה מרקר, ירון זליכה, לשעבר החשב הכלכלי של האוצר, ופרופ' דני גוטווין, פעיל וחוקר סוציאליסטי בולט. שלושתם בעלי תפיסת עולם כלכלית שונה, מה שמוסיף לעניין ולמורכבות הכשלים המבהילים שהם מדברים עליהם.

שלושתם פורשים מול הצופה תמונת עולם כלכלית חברתית, כשכל אחד מהם מתמקד בזירות שונות אבל משיקות לאחרים, הריכוזיות, בעלי ההון, הפערים החברתיים וסיבותיהם, הממשלה והחלטותיה הכלכליות הנוגעות לאזרחים, תרבות המיסוי המעוולת, העוני, השכר שלנו, יוקר המחירים ועוד נושאים הנגזרים מהם.

חלק גדול מהעובדות אינו חדש, בעיקר למי שמצוי באקטואליה הכלכלית, אולם כמו במקרים רבים, יש כאן את ה"איך" שהופך את היצירה הזו למשמעותית, וגם – במדינה בעלת זיכרון קצר כל כך, כשאירוע רודף אירוע, ודברים מהותיים מלפני שבוע נשכחים, יש לסדרה אפקט מרכז שהשאיר בי חותם שמאפשר לראות תמונה גדולה.

צילומים: זוהר פישר (חוץ מהתמונה של דורון צברי והמפגין)

אופן העברת האינפורמציה, כנהוג בז'אנר, הופך את הנושאים המסובכים להבנה לכותרות תמציתיות עם עובדות שורה תחתונה ומספרים המפשטים את ההבנה עבור רוב הציבור, המתקשה להבין את דו"ח הפנסיה שלו, ועל אחת כמה וכמה את המזימה הכלכלית המורכבת וסבך השקרים והספינים המנהלת את חיינו.

בחירת המודלים הגבריים של צברי הייתה נבונה. שלושתם כריזמטיים, כל אחד בדרכו, ומצליחים לצקת "שואו" אל הנושא הכבד ולהפוך אותו לטלוויזיה משמעותית ומצמיתה.

וכצפוי במקומותינו, מיד אחרי שהסדרה קנתה לה מעמד הקרוב ל"קאלט", התגייסו המתנגדים בריטואל הכל כך מוכר: מבקר הטלוויזיה רוגל אלפר, האשים את הסדרה בשטחיות, פופוליזם, הפצת עובדות לא מבוססות מספיק וחוסר איזון.

בתגובה האשימה אותו רינת קליין, עורכת ערוץ 8, שכתיבתו נקמנית וסוגרת חשבון על הפסקת תוכניתו "ינשופים", בערוץ.  ומצד אחר, נאמני השלטון, שמאשימים את צברי ברצון להחליפו, היפסטרים קבועים שהצלחת הסדרה גורמת להם להצהיר שחלקם אינו עם העדר ועוד.

אבל כל אלו הם אדוות קטנות מול חשיבותה של הסדרה הזו, שלטעמי תקנה לה השפעה במהלך הזמן, ותהיה חלק ממחקרם של סוציולוגי העתיד על המרד החברתי שיפרוץ כאן מקרב השכבות הנדרסות בידי בעלי ההון, יד ביד עם נושאי המשרות בשילטון שמיד אחרי תום כהונתם מקבלים בשל שיתוף הפעולה הפושע הזה משרה שמנה וכסף גדול, אותו הכסף הנשדד מאיתנו.

תקראו לי אופטימיסטית חסרת תקנה, אני לא חושבת שמרד כזה יהיה אופורי ונאיבי כמו המחאה החברתית, אלא בעל דמות אחרת לגמרי, ואלימה במובהק. מי כמו השלטון הזה מלמד אותנו שאינו מכיר שפה אחרת.

***

לצפיה חינמית בשלושת פרקי הסדרה 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה