מגבריות לחירות

הפסיכולוג אמנון טולידאנו מסביר בספרו החדש "מגבריות לחירות" כיצד יתכן שבנים בחברה שלנו גדלים למודל גבריות כוחני ואלים אשר מאיים על הנשים שסובבות אותם

17/04/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: אמנון טולידאנו

גם בעקבות החשיפה של הטרדות מיניות של גברים כלפי נשים בממדים מבהילים, לא הופנתה כל תשומת לב למאפיין בולט של כמעט כל התקיפות של גברים כלפי נשים.  מאפיין זה הוא האטימות המוחלטת של הגברים התוקפים למצוקה ולפחד של הנשים שהם תקפו.  כיצד יתכן שגברים אשר אינם פסיכופתים, ובמקרים רבים אף זוכים להערכה רבה, כלל לא היו מודעים לכך שהנשים שהם תקפו חוו אימה ומצוקה קשות ביותר מידיהם? מה גורם לגברים "נורמטיביים" להיות אטומים לחלוטין לכך שהנשים שתקפו לא רק שלא רצו את המגע איתם, אלא חוו בעקבותיו שנאה עצמית נוראה? מהו הסיפור שהם מספרים לעצמם?

התשובה לשאלות אלה היא: כי כך לימדו אותם להיות גברים. לא רק אותם. כך ילדים לומדים עוד לפני שהם מתחילים לדבר שזו המשמעות של להיות גבר. הוראות התכנות לגבריות שבנים לומדים מגיל צעיר מגדירות הפעלת לחץ על אישה עד להיענות שלה כ"נחישות גברית".

היום, הגברים שנחשפים כמטרידים, משלמים מיד את מחיר הפגיעה בנשים בהליך של "משפט מהיר" של הציבור ושל ארגונים וחברות המנסים להתנער מהתנהגויות אלה. אמנם הגברים שפגעו בנשים צריכים לשלם את המחיר, אולם אי-אפשר להסתפק בכך, כי אין מדובר במבנה אישיות או בהתנהגות של גבר זה או אחר. התקיפות של גברים על נשים הן סימפטום של פגם עמוק הרבה יותר. שורשיו של הפגם הזה מתחילים בתכנות לגבריות, המלמד גברים שיש להם היתר להפעיל כוח נגד נשים.

גל Me Too אינו מפתיע נשים כלל, מכיוון שרבות מהן חוו הטרדות מיניות פעמים רבות בחייהן (צילום: shutterstock_ Mihai Surdu)

גם נשים לומדות כבר בגיל צעיר שזו דרכו של עולם. הרי כבר בכיתה ב', כאשר ילדה פונה למורה שלה בדמעות אחרי שילד מהכיתה משך בשערה והכאיב לה, המורה עונה לה בחיוך שזה רק מראה שהילד אוהב אותה. כבר בגיל שבע היא מבינה שעצם הרצון של בן בקרבה אליה מעניק לו היתר מהמבוגרים להפעיל נגדה כוח. יותר מכך, היא לומדת שהיא נשארת עם הכאב שלה לבד ושאיש לא יעשה דבר כדי להקל אותו, כי מבוגרים רואים את העולם דרך עיניו של הבן, בעוד המצוקה שלה נמחקת.

בן השבע שמשך לבת שהוא מחבב בשיער עד שגרם לה לבכות, למד גם הוא ששימוש בכוח למען החיזור הוא לגיטימי. הוא גם למד שבנים אינם אמורים להכיל את התסכול שהם חשים כאשר בת אינה מגיבה לחיזור שלהם. בניגוד לבת, שממנה מצפים להבליג על הכאב ולשתוק, ממנו מצפים לא להכיל את התסכול שלו, אלא  להמשיך ולהפעיל כוח עד ההכנעה של הבת שהוא אוהב.

זוג ביחד צילום שאטרסטוק By Kzenon

נערים לומדים כבר בגיל צעיר כמה ממרכיביו של מודל הגבריות. הם לומדים שאישה היא אובייקט לכיבוש, ושהכיבוש מצדיק הפעלת לחץ עד להכנעה. כדי שגבר יהיה מסוגל להכניע אישה, עליו לפתח אטימות למצוקה שלה ולפרש אותה כחלק מהמשחק שהיא משחקת.

כאשר גבר מחמיא למראה גופה של אישה שעוברת לידו ברחוב, אין הוא מעלה על דעתו שהיא עלולה לפחד ממנו. האטימות הזאת של גברים אינה מעידה על כך שהם יצורים סדיסטיים או רעי לב. זו תוצאה של שנים של שטיפת מוח שבהן לימדו אותם לא לראות את החוויה דרך עיניהן של נשים, שכן הם למדו שהזדהות עם נשים תפגע ביכולתם לממש את מה שמצפים מהם כגברים.

גל Me Too אינו מפתיע נשים כלל, מכיוון שרבות מהן חוו הטרדות מיניות פעמים רבות בחייהן. מי שמופתעים מהחשיפות הללו ומהשכיחות שלהן הם דווקא גברים. הסיבה לכך היא שגברים סיפרו לעצמם בכל השנים סיפור שונה לחלוטין. הסיפור שגברים מספרים לעצמם הוא סיפור של חיזור והיענות לחיזור, סיפור על גברים מקסימים שנשים נפלו לרגליהם. בסיפור הזה שמלמדים גברים מגיל צעיר אין כל הפעלת כוח, אין כפייה ואין בו פחד.

האופן שבו אנו תופסים את החיזור הגברי הוא רק מרכיב אחד בתפיסת הגבריות המקובלת. אם לא נישיר מבט באומץ לאופן שבו אנו תופסים מה זה אומר "להיות גבר", שינויים במודל הגבריות יהיו שטחיים בלבד.

כי כך לימדו אותם להיות גברים (צילום: יח"צ)

**הכותב הוא פסיכולוג קליני, מחבר הספר 'מגבריות לחירות – לשחרר גברים ונשים מנטל הגבריות', אשר יצא בימים אלה בהוצאת שולחן כתיבה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה